אל העבר הלא מוכר

אני מאוד אוהבת את השיפ של לילי/ג'יימס, ואני חושבת שעברתי על כל סיפור שאי פעם נכתב בעברית.

מקווה שתהנו.

קימברלי ווטסון, או בקיצור קים, לא יכלה לסבול עוד מילה נוספת על כמה רון וויזלי הזה חמוד. אמילי פרקר, חברתה הטובה והיחידה של קים, אהבה את ספרי הארי פוטר על יתר המידה. ויתר המידה אומר שהיא התחילה להגזים שבכל פעם שהן מדברות או סתם נפגשות, ספרי הארי פוטר הזה עולים בשיחה הכי פשוטה!

קים לא אהבה את ספרי הארי פוטר. היא לא אהבה ספרים בכלל! הם מיותרים ומשעממים. לדעתה משחקי המחשב של אחיה הגדול ג'ים, הרבה יותר שווים. האבקות, הכדורגל, הכדורסל והקווידיץ'.

כן, קווידיץ'. קים הייתה מכשפה.

אחת הסיבות שהיא לא אהבה את הארי פוטר, זה שמישהי בשם ג'יי. קיי רולינג התחילה להפיץ את כל עולמה של קים וחשפה אותו בפני המוגלגים! ברגע שהיא תניח את ידה על רולינג-

"אבל בהארי פוטר ונסיך חצוי הדם, ג'יני ממש פגעה ברון! נכון שהוא לא התנשק עם אף אחת, אבל זה היה בגלל שהוא מאוהב-"

"אמילי, בבקשה די!" קים זעקה נואשות. "אני לא יכולה לשמוע עוד מילה אחת על הספרים האלו!" קים גנחה. אמילי השפילה את מבטה וסדרה את משקפיה שנפלו על אפה.

רולינג המעצבנת.  חשבה קים. בעוד היא קורעת את רולינג בראשה, היא לא שמעה את אזהרתה של אמילי.

"אוץ'!" קים הניחה את ידה את מצחה, מביטה באחד מתאי הלוקרים הירוקים שהתנגשה בו. "למה הדברים האלו באמצע הדרך?!"

"אזהרתי אותך," אמרה אמילי, מביטה בדאגה על המכה שעל מצחה של חברתה. "היית שוב שקועה במחשבות."

"אני שונאת את בית הספר הזה!" קראה בזעם, בעוד הפעמון צלצל. קים גנחה במרירות. היא שנאה את בית הספר. לפעמים קים תהתה למה אביה לא שלח אותה לפנימייה וזהו?

"אני מבריזה מהיסטוריה," אמרה. "עוד מילה אחת על המהפכה הצרפתית ואני אעשה מהפכה בעצמי בכיתה." קים הכניסה את ידה לכיס הקפוצ'ון שלה, השרביט שקנתה לפני שש שנים –בקרוב שבע-  נח לו.

"אבל קים," אמרה אמילי בבהלה. "זאת השנה לפני האחרונה ויש מספיק בגרויות שנבחן עליהן ותהיה בגרות בהיסטוריה ואת לא מבריזה מהשיעור הזה!" אמרה אמילי בכעס, כשעיניה החומות בערו בכעס מבין משקפיה.

קים פשוט הנהנה בפחד. לא כדי להתווכח עם אמילי פרקר בנוגע ללימודים, ספרים והארי פוטר.

קים גררה את עצמה לארבעים וחמש דקות של שעמום טוטאלי, על-ידי המורה הדברנית מכולם גברת הפלי. המורה הזקנה הזאת התאכזרה לתלמידה קשות בהעמסת שיעורי בית בחומר שלא למדו, במיוחד לתלמידי י"א, שבקרוב תהיה להם בגרות השנה. קים תהתה אם מותר לה לעשות על הפטפון האנושי הזה סילנציו.

"קימברלי ווטסון!" קראה גברת הפלי. קים הרימה את ראשה בחוסר חשק, מביטה בעיניה השחורות של הזקנה.

"כן איזבלה?" לקים לא היה כבוד לשום מורה, או מנהל בבית הספר הזה. היא עשתה מה שהיא רוצה, מתי שהיא רוצה, כמה שהיא רוצה. והיא גם שנאה שקוראים לה בשם המלא שלה.

"קימברלי, לאור חוסר הקשב שלך והחוצפה, את תישארי איתי בריתוק היום עד השעה חמש!" קים הרימה גבה וחזרה להניח את ראשה בין ידיה. היא עצמה את עיניה, מקווה ליפול לשינה שהופעה על-ידי הזקנה.

"אני בטוחה שאת מצפה לזה בקוצר רוח גברת הפלי." גברת הפלי הסמיקה מזעם, מביטה בנערה החצופה שמולה.

"זהו זה גברתי הצעירה, חודש שלם של ריתוק!"

קים פקחה את עיניה, והרימה את הראשה שנית, מביטה בגברת הזקנה. היתרון בקים, שאולי היא לא אהבה ספרים ולציית לחוקים, אבל היא הכירה כל חוק בבית הספר הזה ותמיד מצאה פרצה בו. והנה דוגמה חיה.

"אסור למורה לתת ריתוק עד לשבוע." אמרה קים בידענות, הורסת את "תקוותיה" של מורתה. "לצערך איזבלה, לא נזכה לבלות הרבה זמן ריתוק יחד." הכיתה לא התאפקה והתפוצצה מצחוק, בעוד אמילי בעטה בקים בכעס. קים רק חייכה חיוך מנצח וחזרה להניח את ראשה על ידיה, נופלת לשינה של רבע שעה, בעוד גברת הפלי מנסה להרגיע את הכיתה הסוררת.

-

"זה לא יפה מה שעשית לגברת הפלי." אמרה  אמילי, בעוד שתיהן הלכו לעבר הלוקרים, בכדי להחליף ספרים לשיעור הבא.

"איזבלה?" שאלה קים, מכתיפה את תיקה על כתפה. "היא תתגבר על זה, כמו תמיד." אמילי הניעה את ראשה מסמנת לקים שהיא חסרת תקנה.

"את מזכירה לי את הקונסאים מהארי פוטר." עיניה הכחולות כהות של קים נפתחו באימה. לא שוב.

"הם היו עושים תמיד שטויות! טוב, בעיקר ג'יימס פוטר וסיריוס בלק, רמוס לופין קצת פחות ופיטר פיטגרו –אמילי קמטה את פניה בגועל- החלאה המתועבת הזאת רק ישב בצד והציץ. אבל ג'יימס וסיריוס היו ממש שווים! לג'יימס יש שיער שחור מבולגן ועיניים חומות מדהימות! ולסיריוס יש שיער שחור חלק ועיניים אפורות-כחולות שהטריפו את כל הבנות בהוגוורסט ולרמוס יש עיניים חומות דבש מעלפות, רק חבל שהוא איש זאב. אם ג'יימס פוטר היה אמיתי, הייתי יוצאת איתו. רק חבל שהוא נאמן לילי אוונס. יש לה שיער אדום, ג'ינג'י, ועינים ירוקות. ממנה הארי ירש את העיניים.

"קים למה את דופקת את הראש על הדלת של הלוקר?"

קים פסקה מפעולת "הסחת הדעת" שלה והביטה באמילי. היא הביטה בה במבט 'נמאס לי לשמוע כבר על פאקינג הארי פוטר הדפוק הזה!' היא גם בדרך ציינה את זה בקול רם.

"בסדר," מלמלה אמילי "את לא צריכה להיות כזאת אכזרית." קים רק נהמה בכעס.

"לא אכפת לי מה תגידי, אני מבריזה מהשיעור של אדון ג'ונס!" קים הלכה במהירות לעבר שירותי הבנות, עוברת בין התלמידים שמיהרו לכיתה בשמע הצלצול.

היא פתחה את הדלת, רואה כמה בנות שמסדרות את האיפור והשיער במהרה לקראת השיעור וממהרות לצאת.

קים נכנסה לאחד התאים, סוגרת את מכסה האסלה ומתיישבת עליו. היא נשענה על הקיר, וקרבה את רגליה לחזהּ. היא הוציאה את השרביט ומביטה בו.

אם יכולתי לבחור מקום להיות בו עכשיו, זה מקום שיש בו קסם ואנשים שמבינים אותי. קים עצמה את עיניה. או, כמה היה טוב להיות רחוק מפה.

כנראה שהשרביט של קים היה חכם מספיק ומילא את בקשתה.

אור כסוף ועדין יצא מהשרביט, ומקיף את קים בהילה זוהרת. קים שפקחה את עיניה, ראתה את מעשה שרביטה ולא יכלה שלא להתפאר. האור נהפך ללבן מרגע לרגע, עד שקים לא ראתה יותר דבר.

היא הרגישה כמו במערבולת. או כמו שמשתמשים במפתח מעבר, אבל עם יותר סחרורים.

עיניה של קים היו עצומות, היא פחדה לפקוח אותן.

-

כעבור כמה שניות, נחתה קים על אדמה מוצקה. כל גופה כאב והיא לא יכלה לזוז. שרביטה נשאר בידה ועיניה עצומות. היא גנחה בכאב.

"היי קרניים! בוא מהר!" קול גברי ועמוק, אך קופצני נשמע מעל קים. "יש פה נערה מעולפת!" קים פקחה את עיניה באיטיות, מביטה בזוג עיניים אפורות שנצצו. "שווה לגמרי." מלמל הנער. הוא היה בערך בן גילה של קים, שערו היה שחור וארוך. לדעתה של קים הוא לא נראה משהו, אבל היה בו מן קסם.

"בלק, תתרחק ממנה! היא צריכה אוויר!" קול של נערה  מרוגזת הפעם נשמע, והנער התרחק. הנערה נעמדה מול קים. עיניה היו ירוקות וגדולות ושערה האדמוני הבוער היה אסוף לצמה נזירית.

"את בסדר?" קולה היה הפעם מתוק. "את לא מפה." קים ניסתה לומר משהו, אך היא רק השמיעה עוד גניחת כאב. גבותיה של הנערה כווצו. הנערה הוציאה ענף מכיס גלימתה השחורה וכיוונה אל קים.

"וינגרדיום לביוסה." מלמלה הנערה וקים ריחפה באוויר.

"היי אוונס השתגעת?!" קרא הנער שממקודם. " להרחיף אותה?"

"יש לך רעיון יותר טוב?" אמרה הנערה שכונתה אוונס. שם מוזר לנערה.

"לילי, תניחי אותה, אני אקח אותה למדאם פומפרי בידיים." קול שלישי הצטרף לשיחה. עוד בחור.

"השתגעת פוטר?" הנערה אמרה. זה נשמע כבר יותר הגיוני, שמה היה לילי. אוונס הנראה היה שם משפחתה. רגע... מה היה השם של אמא של האדיוט הארי פוטר? "ואם היא תקיא?"

קים לא שמעה את תגובת הנער השני, אבל שמעה את אנחתה של לילי אוונס והיא הורדה בחזרה אל הקרקע.

קים התרוממה מעט על מרפקיה, מביטה בנער השני.

הוא היה רזה, רזה מדי, אבל שרירי. על עיניו הורכבו זוג משקפיים עגולות וחנוניות לגמרי! הוא לא שמע על עדשות? שערו היה שחור ופרוע. סקסי.

לא, היא הגיע לקוקו-לנד.  אין מצב שזה התיאור שאמילי נתנה לה לגבי כל אחד מהאלו מהספר האידיוטי הזה הארי פוטר. זה ספר! זאת לא יכולה להיות מציאות!

הנער רכן לעברה, והרים אותה על ידיו. אוי לא, היא בהחלט הסכימה עם לילי אוונס, הרגשת הקיא פעמה בה.

"בואי לילי, אני צריך גם את המדריכה הראשית." אמר הנער שאחז בה. בקולו נשמעה שמחה. לילי גלגלה את והשניים עשו את דרכם, משאירים את הנער הראשון לבד-

"חכו לי!" או שלא. היא הביטה בלילי, ששלבה את ידיה בעצבנות. לא נראה שהמחזה שהיא בידיו של הנער הזה עשה אותה שמחה.

קים הזעיפה פנים. "אכפת לך להוריד אותי? אני מסוגלת ללכת לבד, תודה רבה לך!" הנער עצר והביט בה.

"את לא מהוגוורסט, נכון?" וואו, מה? הבית ספר המטורף מהסיפור הדפוק ההוא באמת קיים?!

"אתה אומר לי שיש בית ספר למכשפות וקוסמים באמת?" עיני האגוז החומות של הנער נפקחו בתדהמה.

"אין לך מושג איפה את, נכון?" קים הנידה את ראשה לשלילה. "את בהוגוורסט, ברוכה הבאה."

מה לעזאזל...?

		הפרק הבא