מכיון שההפסקה עוד לא נגמרה, ג'יני ניצלה את ההזדמנות להיפרד ממייקל. “מייק!” היא קראה, “יש לי משהו חשוב להגיד לך!” “מה?” שאל מייקל, אך לפתע נשמע הצלצול,ושניהם רצו מהר לכיתת לחשים. “לא משנה,” אמר מייקל, “בהפסקה הבאה” “אוקיי…” מיד כשהסתיים השיעור, ג'יני פתחה את פיה לקרוא למייקל, ומהר מאוד התחרטה, אך מייקל כבר ראה אותה וניגש אליה. “מה רצית לומר לי?” “ש… ש… אוח… נו, בוא למדשאות!” כשהגיעו למדשאות, ג'יני הובילה את מייקל לפינה שבה מייקל הציע לה חברות. “אה… תראה, לא כל כך נעים לי אבל…” “ג'יני! ג'ני! אני צריכה אותך דחוף!!! איפה היית?!” הגיעה הרמיוני פתאום, “סתם, דיברתי עם מייקל…” “אבל אני צריכה אותך עכשיו!!” “טוב, טוב, מה קרה?” “בואי למגורי הבנות.” ג'יני והרמיוני הלכו למגורי הבנות, וכשהגיעו ג'יני חזרה על שאלתה, “מה קרה?” ופתאום הרמיוני פרצה בבכי, “רון נפרד ממני!” בכתה, “הוא אמר שאני לא מספיק טובה בשבילו!” “איזה אידיוט! הוא לא מספיק טוב בשבילך! אני הולכת ברגע זה לדבר איתו! מפגר אחד…” מלמלה ג'יני כשיצאה ממגורי הבנות, ופתאום נזכרה שעוד לא נפרדה ממייקל, “אוי, שיט! טוב, קודם אדבר עם רון!” חשבה והמשיכה ללכת, כשראתה את מייקל, “היי, אני מצטערת שברחתי לך, אבל רון אחי…” “זה בסדר, הבנתי אותך…” אמר והמשיך ללכת. “היי! סורי! אני מצטערת!” “זה בסדר…” מלמל, “היי! חכה! עצור!!! אוח… לא משנה…” כשמצאה את רון, לקחה אותו לפינה נסתרת מעיני העולם, והתחילה לצרוח עליו: “יא מפגר! אידיוט! מטומטם! אתה חושב שלהרמיוני אין לב, והיא לא נפגעה ממך?! היית צריך לראות איך היא בכתה כשסיפרה לי שנפרדת ממנה!!! עכשיו, לך להתנצל!!! מייייייייייידדד!!!!!!!!” מבטה הזכיר לו מאוד את המבט הכועס של אימו, שהפחיד כל אחד, אך הוא התגבר, בזכרו שזו לא אימו, אלא אחותו הקטנה, “מי את שתגידי לי מה לעשות?! את לא אימא שלי או אבא שלי, אלא אחותי הקטנה, אז סתמי ת’פה!” ג'יני כל כך כעסה על אחיה. היא נתנה לו סטירה, והלכה לחפש את מייקל.
|