לילי וג'יימס

טוב, אז למרות שיש כבר הרבה פאנפיקים על לילי וג'יימס, החלטתי גם אני לכתוב אחד.

וויתור זכויות לרולינג הסגידה!

מחכה לתגובות! אל תתקמצנו! ויותר מאשמח לביקורת, אחרי הכול, זה פאנפיק ראשון שלי...

__________________________________________________________________ 

לילי הלכה לעבר הכיתה, כשלפתע הופיע מעבר למסדרון פוטר.

אולי לא הבנתם, אבל לכולם היה ברור למדי שג'יימס פוטר, הבחור הפופלארי ביותר בהוגוורטס, אחד מהקונדסאים, וחשוב לציין שגם היה מאוד חתיך,  היה מאוהב בלילי הרבה זמן, מהשנה החמישית, ראוי לציין. למרות הכל (שנתיים רדיפה) לילי עדיין סירבה לצאת איתו, בטענה שהוא יהיר ושחצן, ולמען האמת, הוא באמת היה כך.

טוב, לפחות עד עכשיו...

הוא הבין שהוא מאוהב בה כבר בשנה החמישית. לא, לא הבין, ידע. הוא היה בטוח לחלוטין באהבתו אליה, למרות שהיא הייתה בטוחה שהתעקש רק בגלל שסירבה לו.

במהלך השבוע האחרון פוטר הפסיק להציע לה לצאת, והיא היתה חייבת להודות שהיא די התגעגעה אליו. לא, לא אליו! אלא לתשומת הלב שהוא מעניק לה!

כן, כבר מהשנה החמישית היא מסרבת לצאת איתו, אבל עדיין... הוא הבחור היחיד שהראה שהוא באמת אוהב אותה (גם אם דרכו היתה... איך לומר... קצת מעוותת...) והוא באמת, סוף סוף, התבגר.

אבל עבר שבוע , והוא עדיין לא הציע לה לצאת עוד פעם. הוא עדיין היה בוהה בה, אבל לא הציע לה לצאת.

אולי כדאי לה להסכים לו בפעם הבאה לצאת...

'נו טוב, אולי הוא נכנע...' חשבה לילי. היא היתה מאוכזבת. היא- לילי אוואנס היתה מאוכזבת כי הוא- ג'יימס פוטר- לא הציע לה לצאת!

לילי החליטה שהעולם השתגע סופית.

' טוב, אם הוא לא מציע לך לצאת, אולי הוא לא מאוהב בך יותר.' 

'אז למה, לכל הרוחות, הוא ממשיך לנעוץ בי מבטים?!'

'אולי... אולי...'

לילי התכוונה להיכנס לכיתה, כשלפתע הרגישה זרוע אוחזת את ידה.

היא זיהתה את בעל הזרוע כג'יימס פוטר.

'ברור. למה ציפית?'

"לילי אני יכול לדבר איתך?" שאל ג'יימס בלחץ.

"כן" ענתה והלכה איתו, מרגישה את המבטים המופתעים ננעצים בגבה.

"אתרוצהלצאתאיתילהוגסמיד?" שאל במהירות.

"אני... אני... בסדר," החליטה לבסוף, נזכרת בהחלטתה הקודמת.

"אנ- רגע, אמרת בסדר?!" שאל בתדהמה מוחלטת.

לילי חייכה,"אני אשמח לצאת איתך להוגסמיד. אז ביום שבת?"

"ביום שבת" אמר בחיוך רחב.

היא ראתה אותו הולך, כנראה לספר לחבריו, וכל אחד אחר שירצה להקשיב.

או שלא ירצה להקשיב.

היא ראתה אותו מדלג בקריאות "וויפי!" עד שנעלם בקצה המסדרון.

היא נאנחה. 

'האם באמת היה כדאי להסכים?' היא נאנחה והלכה לכיתתה, מבינה שמאוחר מדי להתחרט.

____________________________________________________________________

תגיבו, תגובות בונות יתקבלו בברכה!

מקווה שאהבתם.. :)