לילי לונה פוטר

הם נחתו על הקרקע.

"זה לא יאומן...שוב מפתח המעבר...", חשב הארי, שזכר את המגף אשר היה מפתח המעבר כשהוא, הרמיוני, רון ומשפחתו יצאו לאליפות העולם בקווידיץ'.

כאילו קראה את מחשבותיו, אמרה הרמיוני:"הוא בדיוק כמו המגף ההוא, באליפות העולם שם, רק שזה לא מגף.".

נראה שלאחר מכן גם ג'יני ורון נזכרו בזה, ורון היה נסער בכל פעם שחשב על האליפות.

כשהוא שמע על זה, נראה היה להארי, הרמיוני וג'יני שהשיער שלו בוער על - אמת.

טום אמר:"אז, תגידו, הרכבת כבר הגיעה?צריך להתמיין.".

זה הזכיר להורים שאם לא ימהרו הילדים יאחרו, ואם הילדים יאחרו, הוגו ורוז לא יוכלו להתמיין.

הם אמרו:"טוב, להתראות, ושמרו על עצמכם בהוגוורטס! כפי ששמעתם, יש שם הרבה סכנות!".

רון וג'יני מעולם לא חשבו שהם יהיו דאגניים כמו אימם, מולי וויזלי.

הם נפנפו לשלום וההורים התעתקו משם בקול נפץ, שהזכיר להם את הקול שהיה נשמע בכל פעם שפרד וג'ורג' התעתקו.

הבעיה בפרד וגורג' עכשיו הייתה שלג'ורג' לא הייתה אוזן, ופרד נהרג בקרב על הוגוורטס.

הארי, הרמיוני, ג'יני ורון לא חיבבו את הזיכרון על פרד, בגלל שזה היה קצת יותר מדי עצוב.

הילדים נכנסו.

הוגו ולילי עמדו וחיכו.

חיכו להאגריד, וכעבור 2 דקות, הם הבינו מיד שהם פיספסו את האגריד.

כלומר, את המעבר לטירה.

הם ידעו שיש להם מטאטא, אבל לא ידעו איך להשתמש בו.

הוגו נזכר שאביו, אימו ואחותו לימדו אותו קסמים וגם איך להשתמש במטאטא, והוא ולילי הוציאו את המטאטאים.

הם שכחו מטום, לגמרי.

אבל כשהוא ראה אותם, טום הבין שהוא אמור להוציא את המטאטא שלו.

והוא הוציא.

הוגו ניסה להיזכר במילה, ופלט כל מיני מילות קסם ולחשים לא קשורים.

"רידיקולוס?לא, זה לא זה...אבדה קדברה? אוי, זו קללה אסורה! ווינגארדיום לביוסה? לא זה מרים חפצים.".

להפתעתו, שלושתם הורמו על המטאטאים, והועפו היישר אל דלת הוגוורטס, ומשם עפו בחוזקה אל האולם הגדול.

הם בלמו בעזרת טיסה נמוכה יותר ותקיעת הרגליים ברצפה, ועצרו מטרים ספורים מול דלת אולם הגדול.

השלושה הכניסו את המטאטאים, והוגו העלים אותם (למרבה המזל, הפעם בקסם), כך שהועפו עם המזוודות אל הרכבת של הוגוורטס, שהמזוודות בדיוק נעלמו ממנה אל חדרי השינה של הילדים.

הם ראו שנוויל, חברם הטוב של הוריהם ועכשיו גם המורה לתורת הצמחים, מלווה את ילדי שנה ראשונה אל האולם.

הם הצטרפו לקבוצה מיד.

הילדים הסתדרו בשורה מול מצנפת מכוסה אבק וישנה מאוד, שאמרו להם שזו מצנפת המיון.

נוויל החל לקרוא בשמות הילדים, והשורה הלכה והתקצרה.

הראשון מבין הילדים היה טום.

"גורמוקו טום!".

גורמוקו?

לילי והוגו לא הכירו את הוריו של טום.

"הפלפאף!", קראה המצנפת.

לילי והוגו נשמו לרווחה.

הם חשבו שבגלל ששמו הפרטי של החבר שלהם הוא כמו שמו האמיתי והמקורי של לורד וולדמורט, הוא יתמיין לסלית'רין.

אבל התכונות קובעות.

מאלפוי, דורמוקו.

מאלפוי?

הם ראו את סקורפיו מאלפוי, ילד מהשכבה של אלבוס ורוז, מסתכל על הילד (שכנראה היה אחיו הקטן) בעניין רב.

"הוא כנראה מצפה שאחיו ישובץ לבית שלו!", לחשה לילי  להוגו.

"רייבנקלו!"

הם ראו את רוז וחבריה מוחאים כפיים לדורמוקו, שכנראה היה חכם יותר משהיה שאפתן.

אולי גם הוא יהיה חבר של לילי והוגו.

וויזלי, הוגו.

"עוד וויזלי?! טוב, את הוויזלית האחרונה שיבצתי ברייבנקלו, אבל אתה נראה לי טיפש, חסר תועלת ומזיק!"

והגיע הרגע שהוגו ולילי תמיד נסערו ממנו.

"אתה לא מתאים לשום בית.אתה תסולק מהוגוורטס".

לילי התעצבה.

חברה הטוב ביותר עוזב את הוגוורטס...

לתמיד.

"לא, שבצי אותי באיזשהו בית, בבקשה, לא רוצה להסתלק, חיכיתי לרגע הזה כל החיים!", התחנן הוגו, ודמעות נצצו בעיניו.

"לא!", שאגה המצנפת.

הוגו נראה על סף דמעות, בדיוק כמו שאימו נראתה כשהיא דאגה או התעצבה.

"אתה לא מתאים, אז לא אשבץ אותך"!, היא שאגה.

גם רוז נראתה על סף דמעות, אבל כמו אביה.

"אתה מסולק מהוגוורטס!", שאגה המצנפת.

רוז הצליחה להתגבר על הבכי, אבל הוגו פרץ בבכי, והמצנפת אמרה:"בסדר, בסדר! רייבנקלו!".

הוגו חייך בשמחה תוך כדי שהוא מוחה דמעות עצב.

הוא רץ אל שולחנם של רייבנקלו.

נשמעו מחיאות כפיים רבות וחזקות, שרובן באו מדורמוקו, מטום, מלילי ובעיקר מרוז.

המשך יבוא!