Use Somebody

שם הפאנפיק: Use Somebody
שם הכותב: דן.
דירוג: PG / G
שיפ: סופי>ג'ם
ז'אנר: לאיודע להגדיר.
ויתור זכויות: לקסנדרה קלייר האוסומית ברמה שאי אפשר לתאר, על הדמויות והרקע והספרים והכל מלבד הסונגפיק עצמו. וכמובן לקינגס אוף ליאון הועאועואעואועאועאועו על השיר האדיר.

http://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=gnhXHvRoUd0


Use Somebody

סופי נכנסה לחדר של ג'ם. כמו תמיד, החדר היה מסודר יחסית, וברור היה שזה חדרו של ג'ם. חדרם של מר וגברת בראנוול, למשל, מעולם לא היה מסודר ככה, למרות ששארלוט תמיד ניסתה לסדר אותו כמה שהצליחה, כדי להקל מעט על עבודתה של סופי כמשרתת. היא תמיד הייתה נחמדה ככה, וסופי הודתה לה, אבל ברור היה שזה אינו מעשה שכלתני. הרי ממילא עבודתה של גברת בראנוול בתור ראש מכון ציידי-הצללים של לונדון הייתה מחייבת מספיק כדי שהזמן הפנוי שלה יאזול, והנרי תמיד היה שקוע במרתף עם ההמצאות המשונות שלו. סופי לא כעסה על שארלוט בגלל זה, ההיפך – היא הודתה לשארלוט על הסברת פניה הנדיבה, והייתה מוכנה לוותר עליה כדי להקל על שארלוט. אחרי הכל, סופי היא המשרתת ושארלוט היא ציידת הצללים, ולא ההיפך.
אבל ג'ם תמיד מצא זמן לסדר מעט את חדרו. סופי לא ידעה אם זה מפני שהוא רצה לצמצם את מטלותיה של סופי, או פשוט מפני שאהב לסדר את החדר בעצמו. בטח האפשרות השנייה היא הנכונה. אין שום סיבה שצייד-צללים, אפילו אם הוא נחמד, יחשוב על העומס של המשרתת שלו. ציידי-צללים עסוקים בקרבות עם שדים, לא במשרתות המאוהבות שלהם.
אך היא לא התנגדה לחדרו המסודר של ג'ם; ממש עכשיו היא סיימה לסדר את חדרו של וויל, והוא באמת היה מבולגן יותר מכדי שסופי הייתה מסוגלת להתמודד איתו. בלי לציין את ההערות העוקצניות והמגעילות של וויל לאחר שראה מה עשתה בחדרו.
היא התחילה לשים כמה בגדים שהיו על אחד הכיסאות בקערת הכביסה הגדולה; ג'ם תמיד הניח את הבגדים המלוכלכים שלו על הכיסא הזה בצורה מסודרת, בניגוד למר הרונדייל המלבב, שכל בגדיו היו מפוזרים על הרצפה, הן המלוכלכים והן הנקיים. הוא תמיד כל-כך מבולגן ולא מתחשב –

I've been roaming around
Always looking down at all I see
Painted faces, fill the places I can't reach

קולות מהמסדרון קטעו את מחשבותיה, והיא קפצה מעט במקומה. היא ניסתה להרגיע את קצב ליבה שהוגבר בעקבות ההבהלה, בזמן שוויל וג'ם נעמדו בפתח הדלת. "צאי החוצה, סופי, אנחנו צריכים את החדר," אמר ג'ם בקולו הרגוע, אך נראה שהוא היה עסוק במשהו אחר, משהו שהיה מחוץ לטווח ראייתה. סופי שמה לב שעל לחיו השמאלית היה קעקוע שחור – רונה. ממתי ציידי-צללים מציירים רונות על פניהם? לוויל הייתה רונה דומה על המצח, אך וויל בכלל לא התייחס לנוכחותה.
סופי תפסה את קערת הכביסה ויצאה מהחדר, מתחככת בג'ם מעט. "מה קרה? הכל בסדר?" היא שאלה. היא שמה לב שגם טסה הייתה שם, מאחורי וויל וג'ם. נראה היה ששלושתם מגוננים על משהו בגופם.
עיניו האפורות ננעצו בג'ם, והיא צללה בתוכן. הן נראו כשתי סופות עדינות על פניו של ג'ם. "כן, הכל בסדר. אל תדאגי." כמובן, הוא לא היה אומר משהו אחר. "אבל יש לנו... דברים חשובים מאוד לעשות." בלי לחכות לתגובתה, הוא הסתובב והפנה את גבו אליה, מתחיל ללכת לכיוון החדר, ממשיך להחביא את אותו הדבר שהם גוננו עליו.
"א – " היא התחילה להגיד, אבל קטעה את עצמה. היא לא אמורה לשאול את זה. היא רק משרתת, היא לא יכולה לצפות שהם ישתפו אותה בהכל. היא חיכתה ששלושתם ייכנסו אל החדר.
"ענייני ציידי-צללים, מה לעשות," סח לה וויל לפני שנכנס, וקווצת שיער נפלה על הרונה שעיטרה את מצחו. "לא כולם יכולים להיות חלק מזה." הדלת נסגרה מאחוריו.

"סופי."
סופי הרימה את ראשה בבת-אחת, מנסה לברר היכן היא.
"סופי, מה את נחה עכשיו? יש לך עבודה לעשות!" זו הייתה אגאת'ה. סופי הייתה הבינה שהיא במטבח, והיא נרדמה על השולחן במקום לעזור לאגאת'ה.
היא מיהרה להתנער כדי לעורר את עצמה. "כמה זמן ישנתי? הגיע הזמן להגיש את האוכל?"
"כן, קדימה." אגאת'ה הורתה בראשה אל השיש, עליו נחו צלחות עם שלל מאכלים. סופי מיהרה לקחת מגש ולהניח בו כמה שיותר צלחות. היא יצאה מהמטבח, נכנסת אל חדר האוכל. כולם היו כבר סביב השולחן – הנרי הבריג בורג לתוך מכשיר מוזר למראה; שארלוט גערה בו שיניח את זה בזמן האוכל; ג'סמין הביטה בסופי בפרצוף חמוץ; וויל נראה מנותק מהמציאות, שקוע בשיחה עם טסה וג'ם. היא מיהרה להניח את הצלחות על השולחן.
"מצטערת על העיכוב הקטן, נרמדתי."
"נרדמת בעבודה? איזה מין משרתת את?" נחרה ג'סמין.
"ג'סמין!" מחתה שארלוט. "אני לא אסבול דיבור כזה כלפי סופי!"
"אבל זה נכון."
סופי צעדה משם כמה שיותר מהר. היא כבר התרגלה לדיבורה החסר-נימוס של ג'סמין, ולמדה להתעלם ממנו. היא המשיכה להעביר צלחות מהמטבח אל חדר האוכל.
" – אבל אין שום צורך בדיבור כזה, ג'סמין," אמר ג'ם בזמן שהיא נכנסה שוב עם המגש. היא הסמיקה מעט, אך לא נשארה שם מספיק זמן כדי לשמוע מה ג'סמין השיבה לו.

Off in the night, while you live it up, I'm off to sleep
Waging wars to shape the poet and the beat
I hope it's gonna make you notice

ג'ם, צייד-הצללים הדגול שלא באמת הסתכל עליה בחזרה, הגן עליה. היא הרגישה חום מתפשט בחזהּ, והיא נאלצה להירגע מעט לפני שלקחה עוד מגש עמוס בצלחות. ג'ם, שהיה חברו הטוב ביותר של וויל – כמעט אח. ג'ם, שתמיד הביט בטסה בחיבה ובסימפטיות-יתר, אפילו בשבילו. ג'ם, שלפעמים הייתה שומעת אותו בשנתה, מזנק מחדרו כשהוא וויל היו צריכים ללכת לרדוף אחרי שד, או דבר צייד-צללי אחר. למה הוא הרגיש צורך לעשות את זה?
כי זה היה ג'ם, היא השיבה לעצמה. הוא תמיד נחמד, זה לא דבר מיוחד.
"אני לא מוצא את ההערה של ג'סמין לא במקום," אמר וויל בקול רם בכוונה כשסופי נכנסה. הוא הביט בה בחיוך זחוח והיא השיבה לו מבט זעוף בחזרה. המלחמה התמידית שלה עם וויל. זה היה עוד אחד מהדברים שסופי עשתה גם כדי להדגיש לג'ם את ההבדל שבין אופן ההתייחסות שלה אל וויל, לבין אל ג'ם. אולי זה יעבוד, היא קיוותה. אולי ככה ג'ם ישים לב עד כמה היא מאוהבת בו.
אבל היא לא הייתה בטוחה שהיא באמת רוצה שג'ם ישים לב לזה. איזה טוב יכול לצאת מזה? ג'ם לא יוכל להחזיר לה אהבה. גם מפני שהוא לא מאוהב בה בחזרה, וגם מפני שהוא צייד-צללים.

You know that I could use somebody

הדרך היחידה, כך היא שמעה את שארלוט אומרת פעם, שצייד-צללים יוכל להתחתן עם בת-אנוש, היא שבת-האנוש תהפוך לציידת-צללים. סופי לא ידעה איך הופכים בני-אדם לציידי-צללים, אבל היא תיארה לעצמה שצריך להיות מתאים בשביל זה. והיא בהחלט לא הייתה מתאימה להיות ציידת צללים.
אבל... אם רק בזה היה הדבר תלוי, היא הייתה עושה את מירב המאמצים על-מנת להפוך לציידת-צללים. היא הייתה הופכת את העולם בשביל להיות עם ג'ם, אבל היה אסור לה.
כי היא משרתת. משרתת ותו לא.

Someone like you