חטיפה

אני מסתכלת סביב. הכול ריק. אני שולפת את הכפפות החמות של ג'ייסון ולובשת אותן. דמעות קרירות נוזלות במורד אפי. ג'ייסון.... מעניין איפה חברי הטוב כרגע. מאז שראיתי את הכדור פוגע לו בכתף, לא ראיתי אותו מאז. מחשבה הכתה בי. מה אם החוטפים התעללו בו והרגו אותו? אני די בטוחה שהכדור בכתף לא יכול היה להרוג אותו. אבל אולי הם כן.
משהו קרה להוריי. בזמן שטיילתי עם ג'ייסון ביער, שמעתי צרחות. רצתי מיד הביתה וג'ייסון מאחוריי. נכנסתי דרך הדלת ומצאתי את אמי מוטלת על רצפת הבית בתוך שלולית של דם. צרחתי. ג'ייסון חיבק אותי בחוזקה וניסה להרגיע אותי. ועכשיו אני קולטת. אבא שלי לא בבית. איפה הוא? לפני דקות ספורות לפני שיצאתי ליער שמעתי אותו צועק לאימא שתביא לו כוס קפה. אבל איפה הוא עכשיו? עליתי למעלה במדרגות ואני מוצאת פתק. כתוב בכתב ידיו של אבי.


" זה סכנה. אל תפלי בידיים שלהם. ג'ייסון הוא לא מי שאת חושבת שהוא. התרחקי ממנו ככל שאפשר. הוא מסכן אותך. אני במקום שאף אחד לא יכול לדמיין אותו. מצאי אותי וג'ייסון לא ימות. הם באים בשבילו. הם באים בשבילו ברגעים אלה ממש. רוצי. ברחי. נוסי על נפשך. אני אוהב אותך ילדתי היקרה. היה שלום."

המילים עדיין הדהדו בראשי כמו הלב שלי הפועם בחוזקה. "התרחקי ממנו ככל האפשר?" "הוא לא מי שאת חושבת שהוא." "היה שלום." דמעות נטפו על אפי. קול רם עצר את נשימתי.
"ג'והאנה! איפה את?" בקע קולו של ג'ייסון מגרם  המדרגות. נשמתי נשימה עמוקה. "אני פה." עניתי לו חלושות. החבאתי את הפתק בכיס. אם ג'ייסון יראה אותו הוא ינסה להתרחק ממני כדי לא לפגוע בי. אני רואה את ידיו השריריות מחבקות אותי חזק. לא מרפות. אל תעזוב חשבתי לעצמי. מה שהייתי צריכה יותר מכול עכשיו זה חיבוק חם ואוהב. דמעה קרה זלגה על חולצתו הכהה. "מצאת משהו?" הוא שאל אותי בעדינות. "לא." שיקרתי. עוד דקה שקטה."את רוצה היום לישון אצלי?" שאל לבסוף בעדינות. הנהנתי. הוא היה החבר הכי טוב שלי, אז לא פחדתי להגיד משהו לא במקום. ירדנו בגרם המדרגות. עברתי בחדר שלי לקחת כמה דברים בסיסיים והלכתי לבית של ג'ייסון. הוא היה רק במרחק שני רחובות ממני. כמו תמיד נכנסתי לביתו של ג'ייסון, ואמו האזל קיבלה את פנינו בברכה. ג'ייסון ביקש ממני לחכות בצד כמה דקות בזמן שהוא לוקח את אמו לשיחה. הנהנתי בפנים אטומות. מערבולת הרגשות שהייתה לי בפנים התגבשה. אימא מתה. חשבתי לעצמי. אבא נעדר. רוב הסיכויים שהוא מת. גיבשתי את הכול בתוך ראשי וטמנתי את ראשי בין הידיים. דמעה זלגה במורד אפי. הרמתי את ראשי והסתכלתי על הבית. חם ונעים. אביו של ג'ייסון ושני אחיו נהרגו בתאונת דרכים. רק האזל ג'ייסון ועוד אח גדול של ג'ייסון, קייטו ובגלל זה כל כך ריק בבית. לאחר כמה דקות ג'ייסון והאזל חזרו. הבעת פניה של האזל השתנתה. לפני כמה שניות היא הייתה עליזה ושמחה, ועכשיו היא חזרה בפנים קודרות למטבח. קייטו ירד בצעדים קלילים למטבח. כשהוא ראה אותי פניו אורו. עיניו הכחולות נצצו בשובבות. בדיוק כמו עיניו של ג'ייסון. שערו השחור הונף בקוצים כלפי מעלה. בזה ג'ייסון וקייטו היו שונים מאוד. ג'ייסון היה עם שיער שטני בהיר. וקייטו עם שיער שחור. הדבר היחיד שקירב ביניהם היה העיניים שקיבלו מאביהם. קייטו חיבק אותי בחוזקה. יחסית לזה שאני ידידה טובה של אח שלו אני וקייטו הסתדרנו מעולה. לא כמוני וכמו ג'ייסון אבל בכל זאת. טמנתי את ראשי בצווארו. ולבסוף האזל חיבקה אותי ולא הפסיקה ללחוש שהכול יהיה בסדר. לבסוף ג'ייסון הוביל אותי למעלה לחדרו בפנים מורכנות. נכנסנו וג'ייסון נתן לי לישון על מיטתו. חדרו היה קטן. מיטה, ארון, טלוויזיה ומחשב. שטיח קטן בצבע כחול השתרע על כל מרחב החדר. התיישבתי.
אני מניחה שנראיתי על סף בכי כי ג'ייסון התיישב לידי וחיבק אותי. "הכול יהיה בסדר. את אתנו עכשיו. דיברתי עם אימא שלי והיא בעצמה אמרה שאת יכולה לעבור לגור אצלנו עד שהעניינים יתבהרו. ואני די בטוח שקייטו לא יתנגד." הוא חייך אליי בשובבות. "אני באמת לא יודעת איך להודות לך ג'ייסון. עשית הכול בשבילי." אמרתי לו בחיוך קטן שהצלחתי להעלות על פניי. הטלפון צלצל. ג'ייסון הלך אל הטלפון שעל שולחן העבודה וענה. קול נמוך ומפחיד הושמע בכל חלל החדר. "ג'ייסון בלק?" שאל הקול. "כן." ענה ג'ייסון בידיים רועדות. "אנחנו באים אליך. אל תברח. אחרת נהרוג את החברה הקטנה שלך. ג'והאנה מייסון." המשיך הקול. "מה אתם רוצים ממני?!" שאל ג'ייסון את הקול. "מי אתה?" המשיך ג'ייסון. "אתה תדע בקרוב מאוד. אל תערב את אחיך קייטו." אמר לו הקול וניתק. ג'ייסון הסתכל עליי מבולבל. נשברתי ופרצתי בבכי מר. קודם את אימא, אחר כך את אבא ועכשיו, את הבנאדם היחיד שאוהב אותי, ג'ייסון. הוא הסתכל עליי בזמן שאני בכיתי. לא היה טעם כבר להגיד שהכול יהיה בסדר. הוא ידע שאני לא טיפשה. הוא נתן לי את ידו והוביל אותי במדרגות מחוץ לבית לכיוון היער. ביער כמובן הרגשתי חופשייה. כל יום אני וג'ייסון הלכנו לשם. הוא הוביל אותי במעלה גבעה קטנה. מעבר לגבעה היה נחל קטן עם בקהה קטנה לידו שאני וג'ייסון בנינו. הוא הוביל אותי לעבר הבקתה. התיישבנו על הספה שהובלנו לשם. "תקשיבי לי ג'והאנה." אמר לי ג'ייסון והכריח אותי להסתכל עליו. "אני אהיה בסדר. אבל את, אל תתייאשי. אני אחזור. אני מבטיח לך. אני לא איעלם כמו אבא שלך. אני מבטיח שאני אחזור." הוא ניגב לי את הדמעות. המגע החם של הידיים שלו רק גרם לי לא לרצות שהוא ילך. חשבתי על הפתק. 'הם באים בשבילו'. אבא שלי ידע שהולך לקרות לג'ייסון משהו אז הוא הזהיר אותי מראש. החלטתי להראות לו את הפתק. הוצאתי אותו מכיס מכנסי הג'ינס שלי והבאתי לו אותו. הוא קרא את הפתק בזהירות. כשסיים אני חושבת שראיתי דמעה מנצנצת מבעד לעיניים הכחולות שלו. הוא ליטף את שערי השטני. אף פעם לא חשבתי על זה אבל לי ולג'ייסון יש את אותו צבע עיניים. חייכתי למשמע המחשבה הזאת. משהו שאיחד בינינו. ואז בלי אזהרה, כדור פגע בג'ייסון. הוא התמוטט. מיהרתי אליו. הכדור פגע לו בכתף. לא נזק רציני אבל מספיק כדי לעלף בן אדם. יצאתי החוצה לראות מי ירה בו, ואז כדור פגע לי ברגל. התמוטטתי והתעלפתי.

		הפרק הבא