קסם בקצה השרביט

כל הזכויות שמורות לג'יי קיי רולינג :)

נועה הייתה באמצע הפרק האחרון של הספר החדש שקנתה שלשום. אצבעה ועייניה טסו על פני השורות וקלטו במהירות אדירה את הכתוב.
"נועה!" נשמעה צעקה מהקומה למעלה. "צאי להביא את אופיר לגן משחקים!"
"עוד שנייה!"
"לא! עכשיו! אופיר משועממת ואני עובדת עכשיו. את יודעת מה זה אומר!"
נועה בהחלט ידעה. בפעם שעברה כשאופיר הייתה משועממת ואמא שלה עבדה זה נגמר בחדר שנראה כאילו סופת טורנדו עברה בתוכו. שלא להזכיר את קצף הגילוח שעיטר את החדר ואת פניה של אופיר.
"טוב... אני באה." נועה הניחה את הספר על מיטתה באנחה עמוקה וקראה לאחותה הקטנה בת השש. "אופירי... בואי." ראשה של אופיר הגיח מהמיסדרון. היא הייתה לבושה בשיריון מפלסטיק שבן דודה לבש בפורים שעבר ונתן להם במתנה. קסדה הייתה חבושה על ראשה. היא אחזה חרב מספוג שהייתה ארוכה יותר ממנה ונופפה בה.
נועה נאנחה שוב.
היא הפשיטה את אופיר מ"חליפת הקרב שלה" וצעדה לעבר גן המשחקים איתה.
כשהם הגיעו אל גן המשחקים פיה של אופיר נפער. "קסם!" היא צייצה. "קסם!"
"בסדר, חמודה." נועה חשבה על שיעורי הבית שהייתה צריכה להגיש למחר. בהחלט כמות לא קטנה. אופיר קראה בהתלהבות רבה יותר. " תסתכלי, נוני!"
נועה נכנעה והסתכלה. "מה את רוצה לעזאזל... "
נועה נשנקה ומשכה את אחותה לבין השיחים.
בגן המשחקים ישב נער והחזיק מקל שחור. הוא סחרר אותו באוויר וניצוצות שנפלטו מקצה המקל זה אחר זה הסתחררו בצבעים משתנים.
אופיר ניסתה להגיד משהו, אך ידה של נועה נשלחה וסתמה את פיה. מאוחר מדי.
הנער קפא ואיתו הניצוצות. הן נעלמו בקול פקיעה.
הנער הסתובב לאט. נועה חסמה את פיה של אחותה בכוח רב יותר.
היא פשוט ידעה שהוא מחפש אותן.

		הפרק הבא