"המקום- שומבדומבה, האיש- אריל גרנט, המשימה- להביא אותו לכאן ולחקור אותו." היא אמרה. "הוא מחליף זהויות ומתחפש כך שלא תוכלו לדעת מי הוא." המשיכה. 'אז איך היא מצפה שנמצא אותו?' חשבתי בכעס. "יופי." אמרה הסוכנת g וקמה לקחת את הנשק. "רגע!" עצרה אותה המפקדת. "תמצאו אותו ותביאו אותו לכאן חי ובריא! הבנתם?!" היא אמרה בתקיפות. נדמה לי שבמשימה הזאת היא יותר נלחצה מהרגיל, אבל אי אפשר לדעת, המפקדת לא מדברת הרבה על העבר שלה, אבל יש שמועות שהייתה לה ילדות קשה. "בסדר," היא מלמלה וקמה שוב. "רגע!" היא אמרה לי. "הסוכנת m, המשימה- את אחראית לה." היא אמרה לי. הסוכנת g גלגלה עיניים- היא אהבה להיות אחראית על המשימות. "אבל המפקדת, לא עדיף שאני-" ניסתה הסוכנת g בכול זאת להיות אחראית. "שקט!" קטעה אותה המפקדת. "ככה בחרתי וככה יהיה! הסוכנת g, אם זה מוצא חן בענייך ואם לא!" היא אמרה. "ועכשיו, צאו!" היא אמרה. היא פתחה את החלון של המפקדה והוציאה אותנו החוצה. הייה נדמה לי שהיא מסתכלת עלינו במבט כזה של אשמה, כאילו היא הייתה צריכה להיות במקומנו. יצאנו ארבעה: אני, הסוכנת g, הסוכן e והסוכןv. ירדנו מההר והתחלנו ללכת לכיוון העמק. כשאנחנו לא יודעים מה מחכה לנו שם.
|