הסופים של הארי

דמויות: הארי, טדי התינוק ואנדרומדה. 
תקציר: כמה חודשים לאחר המלחמה השנייה נגד וולדמורט, הארי פוגש את טדי לראשונה. ומהרהר.
דיסקליימר: הכול שייף לרולינג.
תודה ענקית לבטאיות הנהדרות- אמנדה האחת וחן (Question markit)!  

הסופים של הארי

אין לו התחלות, חשב הארי בזמן שערך את שולחן הסלון שלו במיני מתוקים, יש לו רק סופים. עוד כשהיה בן שנה, בזמן שהיה אמור להיות התחלת חיים מאושרים עם הוריו; בזמן שעולם הקסמים כולו חגג באושר את תחילתם של חיים נטולי מלחמה, נגזלה מהארי משפחה מאושרת; היה זה סוף ילדותו, עוד לפני שהחלה.

הארי הסתכל סביב בדירה הקטנה שלו, מחפש אחר כל אי סדר פעוט. הייתה זו דירת חדר פשוטה, אבל הוא השיג אותה לבדו בעזרת עבודה רבה וקשה- הוא החליט שאת כסף הוריו ינסה לשמור בינתיים- והיה גאה בה מאוד. מלבד אח גדולה וכמה תמונות זזות, הדירה נראתה מוגלגית למדי, עם טלוויזיית הפלזמה הגדולה (טוב, הוא שמר את רוב הכסף של הוריו), המקרר, המנורות והמכשירים המוגלגיים האחרים. לפעמים כשהיה יושב לבדו בדירה היה נזכר בפעם הראשונה שנכנס לעולם הקסמים. המחשבה העלתה חיוך על שפתיו; האגריד היה כל כך גדול ומפחיד והחנויות סביבו גרמו לו לפעור את פיו ועיניו בתמימות וסקרנות ילדותית. אבל עד מהרה היה עליו ללמוד גם את הצדדים הנעימים פחות של עולם הקסמים, ובמבט לאחור הארי חושב על כניסתו לעולם הקוסמים כמה שהוביל להרס תמימותו.

הארי נתן לעצמו להתרסק על הספה לאחר שהסיק שהדירה מצוחצחת לגמרי. רגליו כאבו והוא לא חשב  שגבו היה מכופף כל כך אי פעם. מי ידע שניקיון יכול להיות כל כך מתיש? נראה שהוא הפך מפונק בהוגוורטס, לפני כן הוא לא הפסיק לנקות ולבשל אצל הדרסלים. ועכשיו הוא היה צריך עדיין להתרגל לפנות את הכלים ולשטוף את הרצפה בעצמו. על כל אובדן התמימות שגרמה לו, הוגוורטס הייתה מקום טוב, מפנק. היא הייתה הבית הראשון שלו- שם הוא הרגיש טוב, בטוח, נאהב. הארי זכר כיצד בכל שנה לקראת חופשת הקיץ הייתה הוגוורטס מתמלאת בזמזום נרגש של דיבור ואריזה; כולם רצו להגיע הביתה, לחבק את הוריהם ולהפסיק ללמוד לכמה שבועות. אבל הארי תמיד ארז רק ברגע האחרון- הרמיוני חשבה שזה בגלל עצלנותו, אבל הוא פשוט לא רצה ללכת. בשביל הארי תחילת חופשת הקיץ הייתה תמיד סוף של שנה נהדרת בביתו, במקום שבו אוהבים אותו.

מבט חטוף בשעון שעל הקיר אמר להארי שאנדרומדה מאחרת. זה לא התאים לה, הוא חשב. הוא בעצם לא הכיר אותה כל כך. הארי נאנח בעצבנות והעביר את ידו בשיערו; טונקס תמיד נראתה לו כאדם שמאחר לכל דבר. אולי היא ירשה זאת מאימה, גם אותה הוא לא הכיר טוב במיוחד. הארי נחר בבוז, היה עליו להכיר סוף-סוף את סבתו של בן הסנדקות שלו, אם כן. הוא קיווה שהוא יהיה סנדק טוב, כמו סיריוס. יותר טוב מסיריוס, בעצם. הוא יהיה שם בשביל טדי כל הזמן. טדי לא יזכור שבמשך ארבעה חודשים קצרים מחייו הוא לא הכיר את סנדקו. הארי זכר את שלוש עשרה השנים שבילה מבלי שפגש את סיריוס. המחשבה שאיבד גם אותו מבלי שזכה להכירו עדיין כאבה. וזה עוד סוף, לא? תחילת המלחמה השנייה נגד וולדמורט הייתה הסוף שלו עם סנדקו- סוף התקווה שעוד יהיה לו הורה כלשהו.

פעמון הדלת צלצל והארי קפץ מן הספה, סידר את הכיסוי החדש שקנה, לאחר מכן את בגדיו, ופתח את הדלת. במפתן עמדה אנדרומדה ובידה תינוק קטן בעל שיער ירוק ועיניים חומות הפעורות בפליאה בעודו מביט בהארי. ממה נבעה הפליאה, הוא יכול היה רק לנחש. הארי חייך בזהירות והזמין אותם להיכנס.

"איזו דירה נחמדה!" הכריזה אנדרומדה בזמן שהביטה סביב, עיניו של טדי היו נעולות עדיין בהארי.

"אני שמח שאת אוהבת אותה." מלמל הארי באותו חיוך זהיר, הוא באמת שמח שהיא מאשרת את הדירה. אחרי הכול, הוא קיווה גם לאישורה בנוגע ליחסיו- הלא קיימים כרגע- עם טדי. "אז, הממ... אתם רוצים לשבת? הכנתי עוגה." הוא החווה לעבר הספה ועיניו של טדי עברו מיד לשלוחן העמוס.

"אתה אופה?"

"ומבשל. למרות שאני חייב להודות שאני קצת חלוד כרגע." אנדרומדה התיישבה על הספה הגדולה והארי התיישב על הספה שמולם. מבטו עבר מטדי אל כפות רגליו ברגעי השקט הקצרים והמביכים שעברו ביניהם.

"טדי, מתוק, זה הארי." מבטו של הארי זינק מעלה לדבריה של אנדרומדה, והוא ראה אותה מחווה בראשה לכיוונו בעוד עיניה מביטות בנכדה בריכוז ושעשוע. "הוא הסנדק שלך."

טדי קיפץ במקומו וידיו זינקו לאוויר. תגובה זו לא הראתה בשום דרך שהוא מבין את דבריה לדעתו של הארי, אבל נדמה היה כי אנדרומדה התרצתה, מכיוון שהיא שאלה אם הוא היה רוצה להחזיק אותו.

"אני לא בטוח... אני לא כל כך יודע איך להחזיק ילדים..."

"אל תדאג, טדי כבר יודע להחזיק את הגב שלו מאוד טוב. יחסית לגילו, כמובן, אתה רק צריך לדאוג שלא תהיה לו אפשרות לעשות סלטה אחורה." היא צחקה בקלילות והעבירה את טדי לידיו, אבל הארי לא מצא שום דבר קליל בעניין כשהחזיק את התינוק הרך בידיו והביט בשיערו משתנה מירוק לשחור.

ובכן, הארי הסיק, נראה שיש התחלה אחת בחייו בכל זאת, והתחלה זו היא טדי-  שמחייך אליו בכל פעם שהוא רואה אותו, למרות שהארי עדיין לא בטוח אם זה מכיוון שטדי אוהב אותו במיוחד, או בגלל החיבה שנראה שהוא רוכש כלפי שיערו של הארי. טדי הוא הילד שלו, הדף החלק שלו- מישהו שהמלחמה לא נגעה בו והתמימות לא עזבה אותו עדיין. ולטדי יהיו את כל ההתחלות שלהארי לא היו.