הו, הוא מווושלם.....
פשוט,
אין דברים כאלה!
פיתחתי אליו אהבה כבר מהשנה החמישית,
(איך שלא לאהוב את היצור המושלם הזה?),
אבל ידעתי שעוד מוקדם מדי בשביל להתחיל...
ואז...
בתחילת השנה ראיתי אותו,
מסתובב ככה ,
גבוה , גמלוני,
יפה תואר,
( בדיוק גבר חלומותיי...),
בין הלוזרים האלו,
הארי והרמיוני.
הוא נראה לידם ,
כל-כך,
טהור.
מוושלם!
הו, רוני פוני!!!!!!!!!!!!
(אני חולה על שיער ג'ינג'י!)
ידעתי שלא מעריכים אותו מספיק...
והוא כזה מוושלם!
וכזה מוכשר!
ואז,
שהוא התקבל להיות שומר,
בקווידיץ',
אני ממש ,
הרגשתי גאווה בליבי,
והוא חייך אליי,
חיוך קורן....
וידעתי שההרמיוני הזאתי לא מרוצה...
שנאתי אותה כבר מההתחלה....
שוויצרית שכזאת...
עם השיניים הבולטות שלה...
שיודעת הכל...
בנות צריכות להראות,
ולא להשמע....
איכס!
למה אתה מסתובב איתה,
אוצר שלי?
ואחרי המשחק,
שנצחנו,
הוא לקח אותי ונישק אותי.
אשכרה נישק אותי.
ואני כזה :
" וואו!"
זה היה הרגע הכי מאושר בחיים שלי.
נשבעת לכם.
וחוויתי אותו שוב ושוב בתוך הראש....
והיא לא הייתה מרוצה.
אבל לא היה לי אכפת.
רון שלי, ושלי בלבד!!!!!!!!!
ואז התחלנו לצאת,
והינו אחד עם השניה כל הזמן,
והוא שיגר אליי אהבה,
( איזה רומנטי אתה!),
ואני מחמיאה לו,
כי ממש לא חסר על מה!
והוא מנומס כזה ,
אומר תודה,
מושלםםםם!!!!!!!
ואז,
הו,
הוא התחיל להתרחק.
וזה שבר את ליבי.
לא הראיתי את זה כלפיי חוץ,
והתנהגתי כרגיל,
אבל הוא,
הוא היה מרוחק.
לא פה.
לא איתי.
( למה רוני פוני, היה לנו כל כך טוב ביחד!)
והוא התחיל לנסות להתפייס עם המוח.
והבנתי.
הו, אז הבנתי.
רוני פוני שלי מתאהב בה ושוכח אותי.
אני לא אתן לזה לקרות.
ולא ממש הצלחתי.
זו הייתה האכזבה הכי גדולה שנחלתי, שאנחול, כולל הדורות הבאים.
הכנתי לו מתנה ליומולדת,
שהתקרבה.
מתנה מוושלמת!
הוא בטוח ישכח ממנה ויחזור אליי....
זה לא שנפרדנו...
רשמית עוד היינו ביחד,
אבל פנימית?
טוב, אני לא ממש יודעת....
( למה , אהוב שלי, למה?)
ואז הוא הורעל.
וידעתי שמישהו במרפאה זקוק לי.
אז טסתי לשם על טיל.
כי אם זה רוני שלי,
אני חייבת להיות שם לצידו.
בדרך שמעתי את השמועה,
שרון הורעל,
ונחרדתי.
הגעתי כסערה,
ורון ישן בשלווה.
נאנחתי.
(לפחות אתה בסדר, יקירי!)
באתי לבקר אותו במרפאה,
והוא התחמק.
ואז נפרדנו.
וזה הסוף העצוב.
הו רוני פוני, שברת לי את הלב!
וגם,
אחרי שראיתי אותו אחרי שנים כל כך רבות,
עם הרמיוני, אשתו,
ושני ילדים ג'ינג'ים מחויכים,
עדיין אהבתי אותו.
כמו תמיד.
|