live my life

עוד פאנפיק מבית היוצר שלי:)

הפעם על דימדומים....כמובן וויתור זכויות יוצרים לסטפני מאייר

___________________________________________________

פורולוג:

"אני שונאת אותך!" צרחתי.

"תפסיקי לצעוק" אמר אדוארד בקול רגוע.

"אני יפסיק אם תיתן לי ללכת" צעקתי.

"אני לא יכול לתת לך ללכת" אמר.

,ולבלה מותר?" שאלתי בכעס.

"בלה ילדה גדולה את לא!" המשיך.

"גם הבת שלך ילדה גדולה?" שאלתי זועמת.

"תפסיקי קים את יודעת שאנחנו רוצים להגן עלייך" אמר אדוארד.

"להגן או להתערב?" שאלתי.

"אנחנו אוהבים אותך" אמרה אסמה.

"אז למה אתם לא עוזבים אותי לנפשי?" שאלתי.

"כי זה מסוכן" אמר אדוארד.

"אני שונאת אותך" נאנחתי בכעס.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

פרק ראשון: נוסעים...

"נוסעים לאיטליה" קראה ננסי.

"סוף-סוף" אמרתי "כבר חודשים לא קורה פה שום דבר מעניין"..

"תגדירי מעניין" אמר אמט.

"משהו שלא קשור למזמוזים שלך ושל רוזלי" אמרתי.

"זה דווקא מאוד מעניין" אמר.

"מתי נוסעים?" שאלתי.

"מחר" אמרה אסמה.

"אני אלך להודיע לסת'" אמרתי וקמתי מהספה.

"תחזרי מוקדם" אמרה אסמה.

"אני לא ילדה קטנה וסת' יחזיר אותי אין לך מה לדאוג" אמרתי ויצאתי מהחלון.

אני שונאת שהם דואגים לי!

אז מה אם אני נראת בת 14 ננשכתי לפתי חמש שנים.

הם מתנהגים אלי כמו תינוקת.

סת' מותבע עלי מהרגע שהגעתי למשפחת קלאן בתור בת אנוש.

גססתי. קרלייל הביא אותי מבית החולים בלונדון.

אני לא ממש זוכרת את העבר שלי אבל טוב לי עם משפחת קלאן.

כולם בטוחים שאסמה וקרלייל ההורים הביולוגים שלי.

ראיתי את ג'ייקוב "הי ג'ייק".

"היי קימי...מה את עושה פה?" שאל.

"מחפשת את סת'" אמרתי.

"הוא מדבר עם אמילי" אמר ג'ייק.

"טוב...תודה" אמרתי.

הלכתי לבית של אמילי ודפקתי בדלת.

"הי..." אמרתי שאמילי פתחה לי את הדלת "סת' כאן?".

"כן הוא בפנים" אמרה אמילי

"קימי?.?.?" אמר סת'.

"אני כאן" אמרתי.

"רוצה לצאת?" שאל.

"כן בוא נצא" אמרתי.

"טוב....נדבר אחר כך אמילי" אמר סת'.

"ביי תיזהרו" אמרה אמילי.

"בי" אמרתי.

"לאן הולכים?" שאל סת'.

"לא יודעת רק רציתי להגיד לך משהו" אמרתי.

"מה קרה?" שאל סת' כשנכנסנו ליער.

"לא...לא קרה כלום פשוט אנחנו נוסעים לאיטליה ורצית להגיד לך" אמרתי.

"הוולטורי שם" מלמל סת'.

"אז מה?" שאלתי.

"שחכת שאת חצויה" אמר בדאגה.

"הם לא יפגעו בי הם צריכים אותי" אמרתי בביטחון.

"זה מסוכן" סת' התקרב אלי.

"אתה לא סומך על כולם, הם לא יתנו לי להתקרב לוולטורי גם אם אני ירצה, לפה הם בקושי נותנים לי לבוא לבד" רטנתי.

"מתי אתם נוסעים?" שאל.

"מחר" אמרתי והתישבתי על האדמה.

"אבל לא נתתי לך מתנת פרידה" רטן סת' והתישב לידי.

"זה רק שבוע" חייכתי.

,תישארי לישון פה" ביקש.

"אם תשכנע את אדוארד ואמט" אמרתי.

"בקשר לאמט אני לא בטוח, לאדוארד אני ידאג" אמר סת' וליטף את פני.

התנשקנו שניות אחדות.

"חשבתי בזמן האחרון על איך זה שהייתי בת אנוש ושקרלייל נשך אותי הפכתי לחצויה, לא לערפדית" אמרתי.

" מה הבעיה עם זה?" סת' הסתכל עלי במבט מבולבל.

"זה קצת מוזר לא?" שאלתי.

"את מיוחדת" קבע סת' ונישק אותי.

"מתחיל להחשיך" מלמלתי.

"לדבר עם אדוארד?" שאל סת'.

הנהנתי ונישכבתי על הקרקע. סת' התקשר לאדוארד, לא היה לי כוח להקשיב.

חשבתי אם זה הגיוני מבחינה מדעית שאני חצויה.

כשטניה וקייט ביקרו אותנו בקיץ הקודם הן אמרו שזה אולי חלק מהכוחות שלי.

ניסיתי לקשר בין היכולת שלי לשכפל את עצמי , לעובדה שאני חצויה.

"על מה את חושבת?" שאל סת' וניער אותי מהמחשבות.

"סתם...דיברתה עם אדוארד?" שאלתי.

"כן בתנאי שאת שם בשעה שמונה בבוקר" חייך.

"בוא נחזור" אמרתי וקמתי.

"את עייפה?" שאל.

"קצת" מלמלתי וחיבקתי אותו.

"את תחזרי אלי עוד שבוע?"

"מבטיחה" לחשתי.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

"סת'....למה לא הערתה אותי?" שאלתי.

"כי ישנתי" מלמל "אני עדיין, יושן".

"השעה חמישה לשמונה" צעקתי.

"נכון...עוד מוקדם תחזרי לישון" מלמל.

"אני צריכה ללכת, נתראה עוד שבוע" אמרתי וננתי לו נשיקה על השפתיים.

יצאתי מהבית של סת' ורצתי לבית שלי.

הם הולכים להרוג אותי. הגעתי הביתה בשמונה בדיוק.

"אני בבית" אמרתי.

"כשאמרנו שתגיעי בשמונה לא התכוונתי בדיוק בשמונה" אמר אדוארד.

"מה שתגיד....איפה אמט?" שאלתי.

"עם רוזלי בפנים" אמרה בלה.

עשיתי לבלה פרצוף ונכנסתי לבפנים.

"אמט" אמרתי וחיבקתי אותו, הוא תמיד הי האח המועדף עלי.

"אני שונא שאת ישנה אצלו" מלמל אמט.

"אז תתמודד" אמרתי מתי נוסעים?".

"עכשיו"

__________________________________________________________________

תגובות????