גאולה

היא ישבה שם בשקט, מייבבת.

צרות. כל מה שיוצא ממנה זה צרות.

הו, אלוהים....

רק היום, היא נפרדה מסווורוס.

היה מגיע לו, אבל...

חלק ממנה נשאר מאחור.

די, נמאס לה.

כל הבנים בהוגוורטס משתגעים אחריה.

בגלל היופי שלה.

אותו יופי שהיא כל כך שונאת.

היא החליפה איזה 100 חברים...

והיא לא מגזימה...

היא מתבוססת לה לבד ביסוריה.

היא יודעת,

היא יודעת שרק אחד מהם באמת מצא חן בעיניה.

כל השאר היו סתם,

בשביל לא להעליב.

היא לא רוצה לפגוע.

היא שואפת לעולם טוב יותר.

היא רומסת את הרגשות של כל הבחורים

כשהיא נפרדת מהם.

לא בכוונה.

צרות...

היא מביאה לעולם הקוסמים אך ורק צרות.

ואולי קצת ידע...

מי יודע?

היא אהבה אך ורק אותו.

אותו בחור צעיר, עושה מעשי קונדס.

הצעיר שבכל מתעלל.

הכי פופולארי.

אותו אחד שהיא העמידה פנים שהיא שונאת אותו במשך כל השנים,

למרות שבאמת היא אהבה אותו בכל ליבה.

הוא הציע לה לא פעם לא פעמיים, והרבה הרבה יותר משלוש פעמים לצאת,

אבל היא סירבה.

למה?

שאלה טובה. היא לא יודעת.

היא גרמה לו סבל- היא יודעת.

היא חזרה למציאות, ישובה מצונפת וקפואה בחדר המועדון של גריפינדור.

ואז הוא בא.

הוא בא אליה, עם חיוך.

הוא ידע.

שפתיהם וידיהם נפגשו.

והם ידעו.

שניהם.

הם נועדו אחד לשני.

לאחר שנים רבות,

כשהיא שבה ונזכרה ברגע,

היא הודתה בכל ליבה,

לג'יימס,

ועל החסד שהוא עשה לה.

תמיד.