גאווה אריסטוקרטית

וולבורגה בלק הרגישה גאה- גאה באמת, בלי התנשאות או זיוף- רק פעמיים בחייה.

בניה, שני בני בלק, התקבלו לחיק המשפחה באותו טקס מסורתי, והיא כדודנית רחוקה של בית בלק ואשתו של יורש בית בלק הביאה  שני בנים לחיק המשפחה, בהפרש של שנה אחת.

טקס מתן השם של בני בלק התרחש כחגיגה, שבט בלק הקטן שרק הלך והצטמצם, כמעט לא קיבל בנים לחיקו, אחיו הצעיר של בעלה הביא שתי בנות עד כה, והיא, שני בנים.

בנות לא קיבלו חגיגה, שבוע לאחר הולדתן, אימהותיהם כיסו את גופם בשחור במשך חודש, עונש על כך שלא יהיו גברים, כדרך שנעשתה לבנות בלק מאז ומעולם, כולל לה עצמה.

ערב נישואיה תוכנן היטב לאותו התאריך שהבטיח לכך שתהרה בליל כלולותיה. לילה שעברה בנשיכת שפתיים. כמובן, הייתה גאווה בנישואיה ליורש בית בלק, דודנה מדרגה שניה, אבל היא גדלה ככול בת בלק, כמעט ולא מודעת לתפקיד הגבר בהבאת תינוק חדש. תפקיד שגרם לה לנשיכת שפתיים והחנקת זעקת כאב אל תוך כרית חדשה בחדר שתכולתו המפוארת נקנתה שבוע לפני.

אבל כאשר היא הגישה את בנה הבחור, חסר השם, פעוט שחור שער ועיניים בעל עור לבן כשיש, לאביו, ראש בית בלק. היא התמלאה גאווה, בן זכר הבטיח לה כבוד.

אוריון הביט בעיניה כשהכריז על שמו של בנה, באחת הפעמים הבודדות בהן היא הרגישה ממנו הערכה, כאילו אמר- יפה עשית.

בנה קיבל שם וכבוד, כיורש הבא לבית בלק הוא קיבל את שמו של סבו- סיריוס, הכוכב הבוהק ביותר בשמיים, כוכב הכלב.

לאחר מתן השם אוריון לא הניח את בנו מידיו מיד, אותן עשר דקות היו עשר הדקות היחידות שהתינוק הוחזק בידי אביו. וולבורגה הרגישה גאווה באותו הטקס. בשביל בנה, בשביל עצמה ובשביל כלל בית בלק עתיק היומין וטהור הדם.

שנה ושבוע לאחר מכן הזדמן לה להרגיש גאווה נוספת. בנה השני- זכר נוסף, קיבל את שמו באירוע לא פחות משל אחיו, שני בנים ברצף לאותה המשפחה, הבטיחו מבחינתה את המשכת השושלת של משפחת בלק האצילית.

הבן הזה לא נהנה משהיה ארוכת זמן בידי אביו, הוא נדחף לידי אימו מיד לאחר שקיבל את שמו, אבל זה לא גרם לוולבורגה להרגיש פחות גאה.

לאחר מכן אוריון התעקש שתשקה שיקוי שצבעו וורוד עדיו. כדי להבטיח שלא תהרה פעם נוספת. מה שלא מנה ממנו לספק את צרכיו הגבריים בדרך שמעולם לא למדה לאהוב.

תגיבו?