נשיקה אחת שלעולם לא תחזור

היא ישבה לבד בפונדק הקלחת הרותחת, שותה את המשקה הרגיל שלה.

איזה יום... היא עובדת קשה. היא עובדת קשה מאד. היא לא עומדת בעומס.

ולכן היא באה לפה. בשביל להירגע.

להרגע מתשישות, מעומס. להירגע מטיפול מסור של שני ילדים שובבים וחמודים, אבל מעייפים.

מטיפול בבעל, שבכלל בכלל לא קל.

ובכלל, לנוח. לנוח משגרת היום שלה. שגרת היום שהיא כל כך אוהבת, אבל בו זמנית, שונאת.

זאת שגרת חיים רגילה, פשוטה ואולי ניתן לומר אף משעממת.

בהוגוורטס היה לפחות מתח...

אבל היא רגילה. היאא רגילה לשגרת החיים המשעממת והפשוטה שלה.

בעודה חושבת מחשבות, הבחינה בזוג עיניים אפורות מסתכלות עלייך.

הוא הבחין בה ברגע שניכנס לפונדק.

"גריינג'ר" הוא סינן בשפתיים קפוצות, משום מה.

היא נראתה עייפה, תשושה כל כך.

לטפל ברון, ברור! איזה עבודה מייגעת.

ובשני ילדים ג'ינג'ים... הוא רק נגעל מהמחשבה על כך.

אבל בכל זאת, היא יפה.

היא יפה כל כך.

והוא אוהב אותה.

ואסור לו לאהוב אותה.

אסור לו.

היא בוצדמית.

הוא מנסה לחשוב על כל מה שפוטר והיא ורון עשו לו.

אבל לא הצליח לעורר רגש כעס.

הוא נשוי. והיא נשויה. עדיף שיעזוב אותה בשקט.

אבל הוא לא מסוגל.

היא שמה לב שהוא מתקרב.

למה, דראקו?

תעזוב אותי בשקט.

היא אפילו לא שמה לב שהיא חשבה עליו בשמו הפרטי.

והוא חתיך. מאד חתיך.

והיא אהבה אותו כל השנים.

תמיד.

למרות ש...

היא לא יכלה להיות איתו.

הוא טהור דם!

היא מנסה לחשוב על כל מה שהוא וקראב וגויל עשו לה.

אבל היא לא הצליחה לעורר רגש כעס.

היא נשויה. והוא נשוי.

אז למה לעזאזל הוא מתקרב אליה ככה?

הוא התיישב מולה.

" גריינג'ר" הוא אמר, והנהן בראשו לאות נימוס.

הוא התקרב אליה ולחש באוזנה:" אני אוהב אותך".

שפתיים מתקרבות אל שפתיים.

הוא נישק אותה נשיקה אחת שלא תחזור.