שם משפחה:פוטר.

תודה רבה לStupefy על הביטוא הנהדר!!!

פרק 1:

`בום`.
כל התלמידים בחדר המועדון של גריפינדור הרימו את ראשיהם להביט בשולחן שנפל כאשר ג'יימס פוטר קם בפראות.
"סליחה." הוא מילמל, מרים את השולחן חזרה למקומו, מסמיק מעט, ועלה לעבר חדרי המגורים, מביט לרצפה כשידיו בכיסים.
סיריוס בלק, רמוס לופין ופיטר פטיגרו הביטו אחריו בהשתאות ובבלבול.
"אף פעם לא ראיתי אותו מתנהג ככה." אמר סיריוס, הדאגה ניכרת בפניו. שני האחרים, שנראו מודאגים לא פחות, הנהנו בהסכמה.
"הוא ככה כבר כמה ימים," אמר רמוס. "אני חושב שאתה צריך ללכת לדבר איתו." הוא הוסיף בעדינות.
"אני?" שאל פיטר בבהלה והחוויר. עצם המחשבה על לשהות בסביבתו של ג'יימס כשהוא עצבני הייתה מפחידה- אז לדבר איתו?!
"לא אתה, זנב תולע!" אמר רמוס בייאוש, "התכוונתי לרך-כף."
"אתה הכי קרוב אליו וגם היחיד שלו הוא יהיה מוכן לספר," פנה שוב לסיריוס והביט בו במבט רציני שלא השאיר ולו אפשרות קטנה להימלט.
"בסדר," נכנע סיריוס. "אני אנסה." ובעודו מסיים את המשפט קם ועלה בגרירת רגליים לחדר השינה של הבנים.
בדרכו למעלה ראה בזווית עיניו חבורה של בנות השנה החמישית מביטות בו בהערצה ובורחות במהירות כשהבינו שהוא מביט בהן. הוא חייך.
הייתה לו השפעה כזו על בנות, הרי שמאז שנתו הראשונה רדפו אחריו הבנות. הוא אמנם לא תמיד נהנה מזה, אבל זה היה נחמד לדעת שיש מי שמעריץ אותך.
במרום המדרגות הוא הגיע לדלת חדר השינה, לקח נשימה עמוקה ופתח אותה.
בפנים, על המיטה, ישב ג'יימס והתבונן בעצב בתמונות שלו עם הוריו. "היי, רך-כף." הוא אמר מבלי להרים את ראשו. הוא כנראה ידע שסיריוס יהיה היחיד שיעז לבוא ולדבר איתו עכשיו.
"היי קרניים," אמר סיריוס והתיישב לידו, "מה אתה עושה?" הוא שאל, מתבונן בתמונות שבידו של ג'יימס, מסתיר את נימת הדאגה שמשדר.
"סתם, מסתכל בתמונות ישנות." ענה ג'יימס ועדיין לא הסיר את מבטו מהאלבום.
"ולמה זה?" שאל סיריוס, קצר רוח במעט, "הרי עוד מעט חופשת חג המולד, ותהיה לבד עם ההורים. אני נוסע לבקר את דוד אלברט ו-"
"לא!" קטע אותו ג'יימס, "אתה חייב להישאר איתי בחופשה. אם לא תהיה איתי, אני אמות! וצריך להזמין גם את ירחוני וזנב-תולע ו-" הוא עצר לנשום אוויר וסיריוס ניצל את ההזדמנות.
"תגיד, מה יש לך?" הוא שאל בחומרה, "תמיד רצית לבלות קצת לבד עם ההורים, אז מה קרה עכשיו פתאום?"
ג`יימס נראה אומלל. "עומדת להיות לי אחות," הוא ענה בדכדוך.
סיריוס הביט בו. "אז מה? אם אמא שלך בהריון זה יקח עוד לפחות-"
"היא לא בהריון!" קטע אותו ג`יימס.
סיריוס הביט בו במבט מבולבל.
"הם מאמצים!!!" צעק ג'יימס, "הם החליטו לאמץ ילדה, כי הם רוצים לעשות מעשה טוב ולעזור לה!". הוא השתתק.
סיריוס נראה המום. "אבל אחות קטנה זה כיף ו-" הוא ניסה למצוא משהו טוב כדי לעודד את ג`יימס.
"היא אפילו לא קטנה," אמר ג`יימס והביט ברצפה. "היא אמורה להיות בערך בגילנו, וראיתי אותה" הוא הוסיף למראה מבטו של סיריוס, "נראית כמו פיל שבמקום פרצוף יש לו חיוך." הוא הוציא תמונה והראה אותה לסיריוס.
הייתה שם ילדה נמוכה, שלה עיניים שחורות ושיער שחור. היא חייכה חיוך ענק שאכן כיסה את רוב הפרצוף שלה ולמרבה האימה סיריוס הסכים לגמרי עם תיאורו של ג'יימס.
"אולי היא נחמדה," הוא פלט לבסוף, אך בעצמו לא משוכנע בכך.
"תודה, רך-כף." אמר ג'יימס שנראה היה מובס, "אבל אפילו זה לא. היינו בפנימייה הזאת וכל הילדים שם מתרחקים ממנה".
סיריוס נותר חסר מילים, אך לבסוף דיבר. "אל תדאג, אנחנו נבוא איתך." הוא טפח על כתפו של ג'יימס, וג'יימס נראה שמח בפעם הראשונה באותו יום.
"תודה, רך-כף." הוא אמר, "קשה לי להגיד את זה, אבל אני שמח שפגשתי אותך." סיריוס חייך ויחד הם יצאו מהחדר לכיוון חדר המועדון.
פיטר ורמוס הרימו את מבטם ונאנחו בהקלה כשראו את ג'יימס מחייך.
"יש לנו תוכניות לחופש!" הכריז סיריוס, "נוסעים לבית של קרניים, יש לנו שם תעסוקה נחמדה לכל החופש." הוא חייך חיוך שובב וכולם הבינו את כוונתו היטב.
'הולך להיות חופש נהדר אם הוא הצליח לעודד ככה את ג`ימס' חשבו פיטר ורמוס וחייכו. ביחד אף פעם לא שיעמם להם, ואם כן-סיריוס כבר מצא להם תעסוקה משעשעת.
ארבעת הקונדסאים חייכו אחד לשני, ואפילו רמוס שנרתע מעט ממעשי הקונדס היה סקרן לגבי תוכניותיו של סיריוס.