פרופסור לונגבוטום

"מר לונגבוטום, היכנס בבקשה," אמרה הפרופסור מקגונגל.
נוויל נכנס למשרד המנהלת.
"מר לונגבוטום, עוגיית ג'ינג'ר?" שאלה הפרופסור מקגונגל.
"לא, תודה," אמר נוויל.
"ובכן, ניגש מיד לעניין," אמרה הפרופסור מקגונגל, פתחה מגירה בשולחנה והוציאה משם כמה דפים מלאים ברישומים, "עברתי על קורות חייך, ואני חייבת להודות שהתרשמתי מעבר למצופה."
"באמת?" שאלה נוויל בשמחה.
"באמת," אמרה הפרופסור מקגונגל ועל פניה הופיע חיוך, "עברת הרבה מאוד מאז שהגעת לכאן בשנתך הראשונה, כאשר הקרפדה שלך – "
"טרבור," אמר נוויל, "הוא קרפד."
"כן, יופי," אמרה הפרופסור מקגונגל מבלי לשים, "ובכן, מכיוון שהפרופסור ספראוט יצאה לגמלאות, המשרה למורה לתורת הצמחים אכן פנויה."
"או, הפרופסור ספראוט הייתה מורה מצוינת," אמר נוויל, "היא לימדה אותי את כל מה שאני יודע!"
"היא תמיד דיברה בטובתך," אמרה הפרופסור מקגונגל, "לפני שאתן תשובה סופית, אצטרך לשאול אותך כמה שאלות."
"אין בעיות," אמר נוויל.
"האם אתה נשוי?" שאלה.
"הממ... לא, עדיין לא," אמר נוויל בחיוך, "ובכן, אני וחנה חשבנו – "
"כי תזכור, אתה עומד לגור בטירה במשך רוב השנה," אמרה הפרופסוק מקגונגל.
"ובכן, זה לא יהווה כל בעיה," אמר נוויל, "בינתיים, לפחות."
"קיבלת קס"מ במבחן על תורת הצמחים, נכון?" שאלה הפרופסור מקגונגל.
"כן," אמר נוויל בגאווה.
"ובכן, ברכותיי, מר לונגובוטום," אמרה הפרופסור מקגונגל, "או אולי עלי לומר – הפרופסור לונגובוטום."
"מ – מה? למה?" שאל נוויל, ואז הבין, "התקבלתי לתפקיד?!"
"כן, פרופסור," אמרה הפרופסור מקגונגל, "ינשוף ישלח לביתך – "
"יש!!!" קפץ נוויל, "תודה! תודה! תודה רבה לך!"
הוא ניגש לחבקה, אבל הפרופסור מקגונגל סימנה לו להתרחק.
"הממ, כן," אמרה, "כפי שהתחלתי לומר, ינשוף ישלח לביתך ואיתו פרטים נוספים."
"הממ – תודה רבה לך," אמר נוויל, הפעם בנימוס, ויצא ממשרדה.
יש! חשב לעצמו, כלא מאמין, התקבלתי לתפקיד! הוא שלי! אני מורה לתורת הצמחים!
 באמת נורא השתניתי מאז שנותיי בבית הספר!
ומכיוון שהיה שקוע במחשבותיו, שכח את המדרגה הנעלמת בגרם המדרגות, ונפל.
"אממ... עזרה, מישהו?"