ביג טיים טרו לאב

הערה: זה סלאש ראשון שלי, ופאנפיק בט"ר ראשון שלי... אני יודעת שהוא גרוע!

עוד הערה: זה הולך להיות כמו פרק בסדרה (כולל שיר הנושא ושיר בסוף הפרק!), אבל אני גרועה בלתאר את הטונים וההבעות פנים שלהם (הם מיוחדים!) אז תצטרכו לדמיין...

והערה אחרונה: בגלל שזה יצא לי ממש ארוך זה יהיה 2 חלקים (זה החלק הארוך יותר.. נראה לי...)

אזהרה: פאנפיק זה מכיל סלאש (מערכת יחסים בין דמויות מאותו מין). לא מוצא חן בעיניכם- אל תקראו!

ויתור זכויות: ביג טיים ראש לא שלי (בינתיים...) הדבר היחיד ששייך לי הוא 2 דמויות ודמיון פרוע אחד...

הפאנפיק מוקדש ללאה ויס!

הפיק:

<הדירה>

הכול התחיל ביום רגיל ונורמלי בדירה 2J  בפאלמוודס. ג'יימס מרח את המוס לשיער החדש שקנה, קרלוס צחצח את הקסדה שלו, לוגן כמעט נרדם על ספר מתמטיקה חדש של פיבי נאשי (אחרי שחסך חודשים בשבילו), אמא של קנדל עשתה כלים מארוחת הבוקר, קייטי הייתה עסוקה בלהמציא דרך חדשה ואכזרית יותר להשתלט על העולם וקנדל קרא ברחבי הדירה: "אני הולך לבריכה! מי רוצה להצטרף?"

הוא נענה בהמהומים לא נלהבים במיוחד, מלבד לוגן שאמר: "אני אבוא. אני לא יכול לסבול את השעמום הזה עוד שניה אחת."

הם יצאו יחדיו בעוד קרלוס שר להנאתו ומחייך לעצמו (או לקסדה?) וג'יימס מתרכז במראה.

קנדל ולוגן הגיעו למעליות והזמינו אחת. המעלית היתה ריקה. הם נכנסו, וקנדל לחץ על הכפתור של הלובי.

<הלובי של פאלמוודס>

צלמי הפפראצי חיכו מול המעליות של הלובי כדי לתפוס תמונה טובה של הזוג הלוהט החדש של הוליווד- ג'ט סטטסון ולי ארגמן- הכוכבת החדשה של ניו טאון היי.

נשמע דנדון המעלית, הפפראצי התכוננו, והמעלית נפתחה. אבל במקום ג'ט ולי, המעלית צפנה בתוכה משהו הרבה יותר טוב. אלה היו קנדל נייט ולוגן מיטשל, כוכבי הלהקה "ביג טיים ראש", בעיצומה של נשיקה לוהטת במיוחד. הפפראצי חגגו על הסיטואציה, וקנדל ולוגן שמעו את הרעש, נפרדו בבהלה והתחילו לברוח לכיוון בריכת פאלמוודס. תוך כדי ריצה שאל קנדל: "איך לעזאזל הם ידעו?!"

"אין לי מושג!" צעק לוגן חזרה בפאניקה.

"זה היה אמור להישאר בסוד!" צעק קנדל.

"אני יודע!" ענה לוגן. הם הגיעו לבריכה וקפצו לתוכה. או לפחות ניסו. קנדל הצליח להיכנס, אבל לוגן פספס, החליק, ונחת על פניו על בערך 3 כיסאות. הוא גנח בכאב.

שיר הנושא! https://www.youtube.com/watch?v=0we_M3dQ3es

<הדירה>

ג'יימס סיים סופסוף למרוח את המוס לשיער והיה לבוש בחליפה ועניבה. קרלוס הרים את ראשו מהקסדה והסתכל על ג'יימס. "לכבוד מה החליפה?" שאל.

ג'יימס גייס את הקול הכי סקסי שלו: "אני הולך לנסות להתחיל עם לוסי. היא לא תוכל לעמוד בפני זה!" הוא הצביע על גופו והרים את גבותיו ואז עשה את התנועה המיוחדת של ג'יימס דיימונד עם האצבעות על הפנים.

"בהצלחה!" קרא קרלוס והדלת נטרקה מאחורי ג'יימס. "והנה נשארתי לבד..." קרלוס מלמל לעצמו.

"היי!" קראה מאמא נייט וזרקה עליו תפוז.

<הבריכה>

קנדל, שכבר יצא מהבריכה והתייבש, התהלך הלוך ושוב מול לוגן ששכב על אחד הכיסאות עם הבעה עגומה על פניו. "אני לא מאמין." אמר קנדל. "אני לא מאמין שצילמו אותנו, אני לא מאמין שכל העולם יראה אותנו עכשיו... לא, זה לא קורה!" הוא הואיל בטובו לעצור רגע בהליכתו ובדיבורו כך שלוגן הצליח להשחיל מילה: "אולי זה לא כזה נורא-"

"כן, זה כן!" קטע אותו קנדל בפאניקה גוברת.

לפתע נשמע "או, יו סאץ' א טרד!" בקולי קולות. השניים קפצו בבהלה ואז הבינו שזה בסך הכול הטלפון של קנדל עם הצלצול המיוחד שעשה לגוסטבו. קנדל ענה.

"קנדל! תביא את עצמך ואת לוגן לרוק רקורדס! עכשיו!" צעק גוסטבו וניתק.

קנדל פנה אל לוגן ואמר בנימת השלמה: "גוסטבו רוצה אותנו עכשיו ברוק רקורדס." לוגן משך בכתפיו וקם, נעזר בקנדל. מה כבר יש להם להפסיד, חשב.

<הדירה>

קרלוס סיים עם הקסדה שלו וחבש אותה. הוא היה רעב, אז הוא החליט ללכת לדוכן הקורנדוגס הקרוב ביותר ולקנות לעצמו קורנדוג אחת. או שתיים. או עשרים. הוא טפח על הקסדה פעמיים למזל ורץ מהדירה לכיוון המעליות. בדיוק אז אחת מהן נפתחה ויצאו משם ג'ט סטטסון ובת חדשה שקרלוס מעולם לא ראה בפאלמוודס. היא לא הייתה יותר מדי יפה, אבל גם לא מכוערת. שטנית, גובה ממוצע, לא מאוד שמנה או רזה. ממוצעת. הדבר אולי הכי גרוע במראה שלה היו כל הנמשים שהיו פזורים על האף והלחיים שלה. היא לבשה ג'ינס וטי-שירט אדומה חלקה. השיער שלה היה אסוף בקוקו סתמי. היה ברור שהיא לא יודעת איך צריך להיראות כדי להצליח בעיר הזאת. אבל אז היו העיניים שלה- בין ירוקות לכחולות, יפהפיות, שהפכו את כל הסתמיות שלה להרבה יותר מיוחדת. קרלוס פשוט עמד שם ובהה. ואז היא חייכה אליו חיוך מושלם, ביישני, מה שגרם לבטן שלו להתחיל לרקוד סמבה. בלי שידע מה הוא עושה, קרלוס חייך בחזרה. היא הסמיקה, והבטן שלו נטשה את הסמבה ועשתה סלטה מושלמת לאחור. הוא כבר לא היה רעב יותר. למען האמת, הוא לא ידע למה הוא יצא בכלל מהדירה. ג'ט תקע בו מבט נרגז ואמר לה בנימה מעט רכושנית: "מפתיע שהפפראצי כל כך התאכזבו כשנכנסנו. בעיקר אחרי שיום שלם הם לא מפסיקים לרדוף אחרינו." הוא חיבק אותה ברכושנות, תקע בקרלוס מבט מתגרה אחרון והשניים נעלמו בפינה הקרובה.

לאחר כמה שניות, המוח של קרלוס סופסוף חזר לעבוד. אלוהים. חשב, אני אשיג אותה, גם אם אצטרך להרוג את ג'ט בשביל זה. הוא רץ חזרה לדירה, שוכח מהקורנדוגס.

<הדירה של לוסי>

ג'יימס נשם עמוק והרגיע את עצמו. זו רק עוד פעם שהוא מנסה לגרום ללוסי לצאת איתו. שום דבר מיוחד. חוץ מזה, שהוא נראה נפלא. הוא לבש את החיוך הכובש שלו ודפק על הדלת. לוסי פתחה והביטה בו בבוז. "אתה מתכוון לנסות להזמין אותי שוב לצאת? חשבתי שכבר הבהרתי את עצמי: אני-לא-מעוניינת!" אמרה וטרקה את הדלת. ג'יימס עמד שם, פגוע ומושפל. איזו טיפשה לא תסכים לצאת עם ג'יימס דיימונד? חשב. היא לא שווה אותי! שתלך הביתה! החליט.

<רוק רקורדס>

"מה זה אמור להביע?!" צעק גוסטבו, מצביע על שער המגזין "פופ טייגר" של אותו היום. על השער הייתה מרוחה תמונה ענקית של שניהם. מאותו היום ממש. מאותה נשיקה במעלית. על התמונה היה כתוב בגדול: "אוהבים- ביג טיים!" ומתחת ביותר קטן: "קנדל נייט ולוגן מיטשל בסוג מיוחד של בילוי- פרטים בעמוד 12." קנדל דפדף במהירות לעמוד 12 ומצא את הכתבה המדוברת. הכותרת שלה הייתה: "קנדל נייט ולוגן מיטשל מבלים". כותרת המשנה הייתה: "קנדל נייט ולוגן מיטשל, שניים מחברי הלהקה הפופולרית "ביג טיים ראש", נתפסו היום במצלמות "פופ טייגר" ברגע אינטימי."

בכתבה, התמונה שעל השער חזרה על עצמה, וכאילו בשביל מי שלא הצליח להבין מי אלה- הייתה גם תמונה ענקית של קנדל, מתחתיה הכיתוב: "בוגד ביג טיים? קנדל נייט" קנדל ניסה להיזכר במי בגד, ואז חשב על ג'ו- היחסים ביניהם סוקרו בכל עיתון אפשרי. הוא באמת יצטרך לדבר איתה. חוץ מהתמונה של קנדל, הייתה גם תמונה של לוגן, שמתחתיה היה כתוב: "יותר ממה שחשבנו. לוגן מיטשל."

"נו?!" שאל גוסטבו כשהם לא דיברו. קנדל היה בהלם. הוא רתח מזעם. אידיוטים, חשב. לוגן, מצדו, פשוט לא האמין שזה קורה לו. הוא קפץ את ידיו לאגרופים, ואז הרגיש את ידו הנעימה, המנחמת, של קנדל מתגנבת לתוך ידו, כמו בהבטחה: "הכול יהיה בסדר."

לבסוף קנדל דיבר: "וואו. אני נראה פה מעולה. הרבה זמן שלא נראיתי כזה טוב" אמר בטון סתמי לכאורה.

"כן, הם תפסו תמונה מעולה שלנו." אמר לוגן, באותו טון בו דיבר קנדל.

גוסטבו בהה בהלם. כשהתעשת, קרא אל קלי: "תקראי לשאר הדוגס לכאן, בזמן שאני הורס לשניים האלה את החיים!!!!!!!!!!!!!!!"

<הדירה>

"זהו. אני גמור." אמר ג'יימס בדיכאון, בעוד קרלוס זורק את הקסדה שלו באוויר. שניהם מעולם לא היו בסיטואציות הללו. ג'יימס מעולם לא הושפל ככה, וקרלוס מעולם לא היה כל כך מאוהב.

"מה קרה?" שאל קרלוס.

"לוסי דחתה אותי. שוב. זה היה משפיל. אגב, ראית את החדשה?" שאל ג'יימס בניסיון להסתיר את רגשותיו.

"מצטער בשבילך, חבר. וב"חדשה" אתה מכוון לאחת שהסתובבה עם ג'ט?"

"היא ולא אחרת" ענה ג'יימס "חמודה, לא?"

"חמודה?" קרלוס התלהב, "היא מדהימה!"

"אוווווווווו... מישהו פה מאוהב!" הכריז ג'יימס בחיוך, "אל תדאג, היא לגמרי לא בשבילי. כולה שלך."

"אבל מה זה משנה?" קרלוס חזר לדיכאון שלו, "היא עם ג'ט!"

"לא, היא לא! היא רק השחקנית החדשה בניו טאון היי והיא מתאמנת עם ג'ט על טקסטים. ג'ט בחיים לא יצא איתה. הוא  בטוח שהוא יותר מדי טוב בשבילה. בוא! הולכים להשיג לך את הבחורה!"

קרלוס כבר התחיל להתעודד כשהטלפון שלו השמיע את שיר הנושא של הארי פוטר- הצלצול שלו. זו הייתה קלי: "קרלוס, גוסטבו רוצה אותך ואת ג'יימס עכשיו בסטודיו- אז בואו." היא ניתקה. קרלוס התאכזב. אז הוא ייאלץ לחכות. הוא העביר את דבריה לג'יימס ושניהם הלכו לרוק רקורדס.

<רוק רקורדס>

"תסבירו לי מה הולך פה!" צרח גוסטבו בפעם ה-5 לאחר שקראו את הכתבה (שאחוז הדברים הנכונים שהיו בה שאף לאפס)

"טוב, אני ולוגן היינו בדרכנו לבריכה כשלהקה של פפראצי התחילה להתנפל עלינו." אמר קנדל בחצי חיוך.

"פספסת את הקטע שבו הם תופסים אתכם מתנשקים במעלית!!!!!!!!! צרח גוסטבו.

באותו רגע ג'יימס וקרלוס הגיעו. "שמעתי נכון?" צחק קרלוס, "קנדל ולוגן התנשקו במעלית? קנדל, בנאדם, אתה ממש נהנה לבגוד בג'ו במעליות!"

קנדל ולוגן בהו מבולבלים, ואז קנדל חייך: "טכנית, זה היה לוגן שדי תקף אותי במעלית המדוברת, אבל כן." לוגן נתן לקנדל מכה קטנה שגרמה לחיוך שלו להתרחב, אבל קרלוס אמר: "ידעתי!" בנימת ניצחון.

"סליחה?" שאלו קנדל ולוגן ביחד.

"היי, זה היה די ברור שמשהו קורה ביניכם. באמת חשבתם שלא שמתי לב לכל המבטים הדביקים- עד- בחילה שהיו ביניכם לפעמים?"

לוגן וקנדל הביטו זה בזה במבוכה, וג'יימס דיבר בפעם הראשונה: "תגידו, אף אחד חוץ ממני לא מבין מה הולך לקרות עכשיו? המעריצות ישנאו אותנו- לעזאזל, כל מי שלא שונא אותנו עכשיו ישנא אותנו! אנחנו נהיה 'להקת ההומואים הזאת, איך קוראים לה..' " הוא בעט בעצבים בשולחן של גוסטבו. השולחן נשבר וגוסטבו צרח.

כל השאר פשוט הביטו בג'יימס בהלם. לבסוף לוגן אמר: "וואו ג'יימס. לא ידעתי שאתה הומופוב."

ג'יימס הסתכל עליו ברוגז. "ואני לא ידעתי שאתה הומו" החזיר, ואז אמר בשקט: "ואני, בניגוד אליך, לא הומופוב. זה לא מזיז לי. אבל כשזה מגיע לחברים הכי טובים שלי.. אתם יודעים מה? אפילו אז לא אכפת לי. מה שכן אכפת לי זה שלא חשבתם אפילו לשנייה לזרוק מילה, רמז, משהו, על זה שקורה ביניכם משהו."

"ג'יימס, אני מצטער.." התחיל קנדל אבל ג'יימס אמר: "אל תדבר איתי." והפנה לו את הגב. קנדל נראה פגוע וקרלוס אמר במהירות: "אמממ... גוסטבו! בשביל מה קראת לנו לפה?"

גוסטבו כאילו התעורר מטראנס ואמר: "יש לי שיר חדש שאני רוצה שתעבדו עליו. הוא נקרא untouchable""."

כל אותו הבוקר הבנים ערכו חזרות על השיר עש שבשעה 3 בצהריים בערך גוסטבו שחרר אותם, בעיקר כי קנדל ולוגן לא היו מסוגלים להתרכז בשיר עם המבטים הזועמים שג'יימס העניק להם מפעם לפעם.

הארבעה יצאו מאושרים (יחסית) מאולפן ההקלטות והתכוננו לצאת מרוק רקורדס כשקנדל אמר לפתע: "חכו!" והצביע על הטלוויזיה של מצלמות האבטחה, שם ראו שבכניסה לרוק רקורדס מחכים כתבים. הרבה כתבים.

"מה נעשה?" לחש קרלוס באימה, מביט על חבריו. לרוע המזל, נראה היה שקנדל ולוגן, שלרוב היו אלה שהביאו את התוכניות הגאוניות, קפאו מההלם, וג'יימס לא נראה בדרך להביא תכנית חילוץ כלשהי. אבל אז קרלוס נזכר במשהו... "יש לי רעיון." אמר.

קנדל ולוגן התעוררו מההלם. "כן?" שאל קנדל, חצי צוחק.

קרלוס הסתכל עליו בעלבון ואז אמר: "זוכרים את המעבר הסודי של גוסטבו? אפשר להשתמש בו כדי להגיע לפאלמוודס."

"רעיון לא רע דווקא..." אמר לוגן בהערכה, בעוד ג'יימס אומר: "כן, בעיה אחת... אני לא בטוח שאני רוצה להיות עם שתי ציפורי האהבה האלו-" הוא הצביע על קנדל ולוגן "- בחדר סגור וחשוך יחסית."

"ג'יימס..." אמר קנדל בתחינה. ג'יימס העיף מבט כועס.

"נתפצל." אמר לוגן, "שניים ילכו דרך המעבר ואת השניים האחרים קלי תסיע לפאלמוודס."

"אם ככה," אמר קנדל, "אני מציע שאני אסע עם ג'יימס וקלי, ולוגן וקרלוס יהיו במעבר הסודי."

"למה?" שאלו ג'יימס ולוגן יחד.

"כי קנדל הכי טוב בלהתמודד עם כתבים אידיוטים ולג'יימס יש תמיד כל מיני שטויות אופנתיות ופחות שיכולות לעזור להם שהכתבים לא יזהו אותם ויתנפלו עליהם" הסביר קרלוס.

"יופי. אפשר לזוז?" שאל ג'יימס.

למרבה המזל, קלי וגוסטבו הסכימו לעזור וגוסטבו גם הציע להעסיק את הכתבים בזמן שקנדל וג'יימס יוצאים.

קנדל ולוגן התעקשו על גודביי קיס (הפאפי פייס של קנדל טובים כמעט כמו של קנדל), כשג'יימס מזרז אותם בטענה ש"אתם לא נפרדים לחמש שנים! זה מקסימום 20 דקות אם הפקקים יהיו ממש נוראיים!" קנדל ולוגן צחקו ושניה אחר כך לוגן וקרלוס נעלמו במעבר.

"ועכשיו" אמר ג'יימס "לבגדים". קנדל גלגל עיניים מצפה להתעללות קשה- נפשית ופיזית, וג'יימס הוציא משקפי שמש.

"איך לעזאזל... לא משנה, עדיף לא לשאול" אמר קנדל.

"היי! אם אתה רוצה להיות יפה- אתה תמיד צריך שיהיו לך משקפי שמש!" אמר ג'יימס, זורק לקנדל זוג אחד של משקפי שמש.

"לפחות זה לא בנדנות" אמר קנדל וכיסה את עיניו במשקפי השמש.

"או! טוב שהזכרת לי!" אמר ג'יימס והוציא מהכיס שתי בנדנות- סגולה וירוקה. ג'יימס לקח את הסגולה ונתן לקנדל את הירוקה. קנדל נאנח: "ג'יימס, אני חייב.."

"כן, אתה חייב!" אמר ג'יימס ושניהם לבשו את הבנדנות.

הם יצאו יחד עם גוסטבו וקלי מרוק רקורדס. גוסטבו, כפי שהבטיח, פנה מיד לדבר עם הכתבים: "קנדל ולוגן? הם חברים הכי טובים! לקנדל יש חברה, קוראים לה ג'ו, הם ביחד כבר הרבה זמן.." וכו' וכו'. קנדל נראה כאילו הוא רוצה ללכת לדבר עם הכתבים בעצמו, אבל ג'יימס אמר: "קנדל!" וקנדל חזר לתוכנית המקורית. לפחות עד שגוסטבו אמר: "ולפני ג'ו היו לקנדל עוד 2 חברות במינסוטה..."

"קנדל!" אמר ג'יימס שוב כשקנדל שוב רצה לסתור את גוסטבו. האמת היא שלא הייתה לו שום חברה קודם.

"אבל-" אמר קנדל.

"קנדל!" אמרו ג'יימס וקלי יחד ומשכו את קנדל למכונית.

קנדל גלגל עיניים אבל נכנס.

הדקות הראשונות של הנסיעה היו מביכות. קנדל וג'יימס הסתכלו ישר קדימה, ג'יימס עדיין כועס וקנדל פגוע.

לבסוף ג'יימס אמר, עדיין מסתכל קדימה: "הממ... קנדל?"

קנדל לא הסתכל על ג'יימס אבל בכל זאת אמר: "כן?"

ג'יימס סופסוף הסתכל על קנדל, מובך: "אני מצטער, אתה יודע, על קודם. לא יודע מה קרה לי. אני מניח שכעסתי על לוסי, וגם... אתה יודע... לי ולקרלוס באמת מגיע לדעת על דברים כאלה. אנחנו גם חברים שלכם, אתה יודע.." ג'יימס היה אדום כולו, אבל קנדל חייך, עדיין מסתכל קדימה: "זה בסדר, ג'יימס, אני מבין."

ג'יימס חייך גם הוא, עדיין סמוק ממבוכה. "אבל זה לא יהפוך הכול למוזר, אני מתכוון, בין ארבעתנו, נכון?" שאל בחשש.

"בכלל לא." אמר קנדל, סופסוף מסתכל על ג'יימס. השניים התחבקו. מלפנים, במושב הנהג, קלי חייכה.

<הדירה>

קרלוס ולוגן הגיעו בשלום ובלי עיכובים מיותרים לדירה שלהם בפאלמוודס. לוגן מיהר לסגור ולנעול כל פתח אפשרי, כולל דלת השירותים ודלת התנור (שכולם יודעים שיש משם מעבר לארון הציוד של פאלמוודס)

"מה אתה עושה?" שאל קרלוס, שכבר הספיק למלא את פיו באוכל כלשהו.

"אני לא רוצה... כתבים! הם בכל מקום!" אמר לוגן בלחץ, מצביע על הספה. קרלוס הסתובב בבהלה רק כדי לראות את קייטי יושבת שם וצופה בטלוויזיה, לא שמה לב בכלל לשני הבנים.

קרלוס לא ידע מה לעשות. לרוב קנדל היה זה שמרגיע את לוגן, קרלוס היה זה שמלחיץ אותו. אוקיי. תחשוב קרלוס. מה קנדל נייט היה עושה עכשיו? אה, כן.

"לוגן, תירגע!" (זה תמיד יכול לעבוד..) זו רק קייטי, האחות הקטנה של קנדל." הוא חייך. "אתה צריך להתרגל אליה, אתה יודע, עכשיו שאתה וקנדל-"

"לא!" קטע אותו לוגן בלחץ, "אל תגיד את זה!" הוא עבר ללחישה: "מישהו עלול לשמוע!"

"קייטי, אולי תצאי בבקשה, כדי שלוגי הקטן והחמוד שלנו יוכל להרגיש פחות.. מאוים?" שאל קרלוס, חיוך רחב על פניו.

קייטי הסתכלה עליהם לראשונה מאז נכנסו. היא גלגלה עיניים ואמרה: "טוב, אני הולכת לבריכה." היא הייתה כבר בחצי הדרך לדלת כשלוגן קרא בפחד: "לא! לא לבריכה!"

"סליחה?" שאלה קייטי, מרימה גבה, "למה לא ללכת לבריכה?"

"ל-לא משנה" גמגם לוגן וקייטי יצאה, לא טורחת לנעול את הדלת.

"מה זה היה עכשיו?" שאל קרלוס.

"אמ... אמ... אני..." גמגם לוגן, "נייט הולך לבריכה זה נושא טראומתי אצלי." אמר לבסוף.

קרלוס חייך: "או, אני מבין, במיוחד אחרי שגילינו סוף סוף מה אתה ונייט מאוד מסוים עושים כשאתם "הולכים לבריכה" "

"קרלוס!" אמר לוגן בעצבים.

"וואו, לוגן, תירגע! רק אמרתי.. טוב, לא משנה. דרך אגב, אני דווקא אוהב את העובדה שאתה וקנדל ביחד."

לוגן הואיל בטובו לשחרר חיוך קצר: "באמת?"

"כן, בטח! אני אמרתי לג'יימס כבר מזמן שאני חושב שיש ביניכם משהו, אבל הוא לא האמין לי."

"תודה, קרלוס" עכשיו לוגן כבר ממש חייך חיוך של הכרת טובה.

באותו הרגע, הדלת נפתחה בטריקה ודרכה נכנסה קמיל שהסתכלה סביבה בזעם ואמרה בדרמטיות: "איפה הוא?!" ואז היא ראתה את לוגן שעמד שם קפוא מפחד וקפצה עליו. זה לגמרי שחרר את לוגן.

"אני צריכה לדבר אתך!" אמרה, תפסה בצווארון חולצתו של לוגן וגררה אותו מחוץ לדירה, בעוד לוגן מסמן לקרלוס בשפתיו: "הצילו!" וקרלוס מושך בכתפיו בפחד ובחוסר אונים. הדלת נטרקה. ושוב אני לבד מלמל קרלוס.

"היי! צעקה מאמא נייט מאחד החדרים, ובעקבות הצעקה הגיע תפוז. קרלוס קפץ בבהלה ואז צעק למאמא נייט: "מצטער!" והתיישב על הספה לראות קצת טלוויזיה.

לאחר שנייה הדלת שוב נפתחה בכוח, והפעם נכנסו דרכה שני בחורים גבוהים עם משקפי שמש. קרלוס קפץ שוב, מרים את ידיו, וצעק: "מי אתם! מה אתם רוצים! בבקשה אל תהרגו אותי, אני צעיר מדי!"

הבחור הנמוך יותר הסתכל במה שקרלוס פירש כמבט מוכיח על הגבוה ואמר בקול מוכר להפליא: "קרלוס, זה רק אנחנו!" הוא הוריד את משקפי השמש והבנדנה, מה שגרם לקרלוס לזהות אותו כקנדל ולהירגע, ושניה אחר כך השני הפך לג'יימס.

"היי חברה!" אמר קרלוס.

"היי קרלוס. איפה לוגן?" שאל קנדל בבלבול.

"קמיל רוצחת אותו, למה?" שאל קרלוס באדישות, פיו מלא שוב באוכל.

קנדל כמעט התחרפן, אבל ג'יימס הניח יד אחת על כתפו ואמר: "הוא לא מתכוון ברצינות. וגם לך יש את ג'ו שאתה צריך לדבר איתה, זוכר?"

קנדל נרגע ואמר: "כן, אתם צודקים" ויצא.

ג'יימס הסתכל על קרלוס בחיוך ואמר: "היה לי הרושם שיש לך בחורה להתחיל איתה!"

<הדירה של קמיל>

קמיל גררה את לוגן עד הדירה שלה, שם עזבה את החולצה שלו ונתנה לו סטירה מצלצלת. לוגן אחז בלחי שלו כאב, בזמן שקמיל אמרה בדרמטיות יתר: "איך יכולת? אתה לגמרי התעלמת מהרגשות שלי! אנחנו כל כך הרבה זמן ביחסי און-אוף ולא חשבת אפילו רגע אחד לספר לי?"

"תראי, קמיל, אני מצטער..." התחיל לוגן, אבל קמיל קטעה אותו בנשיקה שהדביקה על שפתיו ההמומות. "אתה חתיכת שמוק, לוגן מיטשל! ואני לא רוצה לראות אותך יותר בחיים!"

נשיקה וסטירה אחרונות, ואז היא דחפה את לוגן מדלת הדירה שלה וטרקה אחריו את הדלת. לוגן בהה, המום, בדלת הסגורה, עדיין אוחז בלחייו הכואבות. לאחר כמה דקות טלטל את ראשו ואמר לעצמו: "טוב, זה היה הרבה יותר קל ממה שחשבתי." והלך בחזרה לדירה.

<הדירה של ג'ו>

קנדל נשם עמוק מול דלת הדירה של ג'ו, והתכונן לדפוק כשבדיוק הדלת נפתחה וג'ו יצאה.

"קנדל! אמרה בבלבול, ואז חייכה: "אני בדיוק רציתי.."

"ג'ו, אנחנו צריכים לדבר." אמר קנדל בלי הקדמות מיותרות.

"או-או, זה לא נשמע טוב." אמרה, אבל נכנסה חזרה לדירה והכניסה את קנדל.

"כן?" שאלה, מסמנת לו להתחיל.

"תראי.." התחיל והתחרט. "אני..." התחיל שוב. "אני לא יודע איך לומר את זה." אמר לבסוף.

"אז פשוט תאמר." יעצה, ואז בלעה את רוקה כשראתה את פניו. "אתה רוצה להיפרד, נכון?" שאלה.

קנדל הנהן. הוא רצה להגיד עוד משהו אבל ג'ו קטעה אותו: "אבל למה? מערכת היחסים שלנו הייתה מושלמת! יש לך מישהי אחרת, נכון?"

קנדל תהה אם "מישהי" זה כינוי נכון ללוגן, אבל הנהן שוב. "זו לוסי, נכון? היא זאת שבאה בינינו!"

"לא, זאת לא לוסי-"

"אז מי זאת? מי זאת שבאה בינינו?!" שאלה ג'ו, דמעות מתחילות להיווצר בעיניה.

"אני- ג'ו, אני צריך לומר לך משהו. זה חשוב. אני... אני ולוגן... אנחנו כבר ביחד די הרבה זמן ו-"

"מה?!" שאלה ג'ו בהלם. "אתה ולוגן?! אתם ביחד? אבל- אנחנו- למה-"

"אני מצטער, ג'ו" אמר קנדל, ובאמת הצטער. "אני מצטער שלא אמרתי לך כלום מההתחלה, אבל.."

"ממתי כל ה- דבר הזה התחיל?" שאלה ג'ו, מוחה את עיניה.

"בערך מאז שנסעת לניו זילנד."

"תן לי רגע להבין. אני חזרתי מניו זילנד וחשבתי שאתה בוגד בי עם לוסי כשבעצם בגדת בי עם לוגן?"

קנדל הסתכל למטה, נבוך. "כן, בערך." אמר.

"אתה יכול בבקשה ללכת, אני חושבת שאני צריכה להיות לבד עכשיו, לחשוב על דברים" אמרה. קנדל הנהן והלך לכיוון הדלת. "אני אוהבת אותך, קנדל." אמרה שנייה לפני שיצא.

קנדל הסתובב והביט בה. "אני מצטער, ג'ו." אמר ויצא.

<פאלמוודס פארק>

ג'יימס וקרלוס כבר הספיקו לחפש את "החדשה" בכל מקום, קרלוס לבוש בחליפה שג'יימס לבש לפני כן, ולא הביא את הקסדה, לאחר שג'יימס החרים לו אותה. נשארה להם רק אפשרות אחת- הפארק.

"זאת היא, לא?" שאל ג'יימס, מצביע על מישהי שלא דמתה לה כלל. קרלוס הניד בראשו בתסכול. איפה היא? ואז הוא ראה אותה. היא ישבה לבדה ליד אחד השולחנות, מסלסלת את שיערה סביב אצבעה, ומסתכלת סביבה. היא נראתה כאילו היא מחכה למישהו.

"הנה היא!" לחש קרלוס בהתרגשות.

"אז לך אליה!" ג'יימס דחף אותו קלות לכיוונה וקרלוס נפל על הכיסא מולה. "היי" אמר בחיוך נבוך. היא הסמיקה וחייכה: "היי."

קרלוס בהה, מאוהב.

ג'יימס הביט בקרלוס בשביעות רצון. הוא תמיד היה גאה לאחר ששידך בהצלחה לאחד מחבריו בת חמודה שלא הייתה מספיק טובה בשבילו.

הוא הסתובב, מתכוון למצוא לעצמו חברה חדשה, כשלוסי הופיעה לפתע. "את!" אמר בשמחה מזויפת, ואז עבר לטון כועס: "מה את רוצה?"

"הבנתי משהו", אמרה במבוכה. מבוכה? לוסי אף פעם לא נבוכה.

"מה, שלא השפלת אותי מול כל צלמי הפפראצי שרודפים אחרי קנדל ולוגן בשביל שכולם יראו איך משפילים אותי ו-"

היא גלגלה עיניים וקטעה את הברבור שלו בנשיקה. ג'יימס נישק אותה חזרה בשמחה.

<הדירה>

קנדל נכנס לדירה מבואס, שם מצא את לוגן יושב על הספה, עדיין משפשף את לחיו הכואבת, ואת אמו וקייטי מתארגנות ליציאה לאנשהו. קייטי נראתה מאוד לא מרוצה מהעניין.

"מה קרה?" שאל לוגן למראה פניו של קנדל.

"ג'ו לקחה די קשה את הפרידה שלנו." ענה קנדל וצנח בכבדות על הספה לצד לוגן.

"כן, גם קמיל." אמר לוגן בהזדהות.

"אני רואה." אמר קנדל, כמעט מחייך, למראה לחיו לוגן.

"רגע!" אמרה אמא של קנדל, "נפרדתם מקמיל וג'ו? למה?" היא נראתה בהלם.

קנדל ולוגן החליפו מבטים מהירים.

"לא סיפרת לה?" שאל לוגן בלחץ.

"הייתי צריך?" שאל קנדל.

"כן!" אמר לוגן עם פאניקה מתגברת בקולו.

קנדל היה מבולבל: "אבל לא אמרנו שזה יהיה סוד?"

"כן, אבל עכשיו זה כבר לא סוד, זוכר? היא בכל מקרה תגלה!" לוגן זעם, למרות שקנדל לא הבין למה. אז הוא לא הבין לבד שהוא אמור לספר לאמא שלו שהם ביחד. ביג דיל! לוגן כבר שכח מי החכם ביניהם? רק רגע...

"אתה כרגע אמרת שהיא תגלה לבד? איך אתה יודע? איך היא תגלה?"

לוגן נאנח בייאוש: "קנדל, אני לא יודע אם שמת לב, אבל יש תמונה ענקית שלנו על כל שער של מגזין רכילות או בנות אפשרי, וכתבה צבעונית מאוד על חיינו מהרגע שנולדנו עד עצם היום הזה בערך באותו גודל בכל אחד מהם. אחות שלך מנוייה על כולם, וגם אמא שלך מכורה אליהם. אני די בטוח שהיא תשים לב שיש תמונה ענקית של הבן שלה על כל מגזין אפשרי!"

לוגן ניסה להירגע, אבל החבר שלו תסכל אותו. למה הוא כזה אידיוט לפעמים?

מאמא נייט, שבמשך כל הוויכוח ניסתה להבין מה העניין ניצלה את ההפוגה הזמנית ושאלה: "בנים, יש משהו שאני צריכה לדעת ואתם לא מספרים לי?"

לוגן הביט בקנדל בעידוד. קנדל קם, לחוץ ואמר: "אמ.. למען האמת... כן."

"כדאי שתשבי בשביל זה." הציע לוגן בתבונה רבה. מאמא נייט התיישבה והביטה בבנה בציפייה.

"אני ולוגן... אנחנו..." התחיל קנדל, נבוך. זה הרגיש כמו לספר לג', אבל פי מאה גרוע יותר.

"אתם מה?" שאלה אמו, מבולבלת.

"לוגן קם ונעמד לצד קנדל, תומך בו במחשבה. "אנחנו-"

"מה שהוא מנסה להגיד זה שהוא ולוגן ביחד כבר די הרבה זמן." אמרה קייטי בחוסר סבלנות.

"קייטי!" אמרו קנדל ולוגן ביחד.

"זה נכון?" שאלה מאמא נייט.

קנדל ולוגן הנהנו. "את כועסת? מאוכזבת? שאל קנדל למראה הבעתה של אמו.

"לא, קנדל, בכלל לא." אמרה וסימנה לו לשבת לצידה. קנדל התיישב, ולוגן התיישב לידו כדי לא להרגיש אידיוט. "אתה יודע שאני תמיד אתמוך בך, לא משנה מה, או מי, תבחר. אתה הבן שלי ובכל מקרה אני אוהבת אותך. מה שמאכזב אותי הוא שחיכית כל כך הרבה זמן לספר לי."

קנדל חייך בהקלה. "תודה אמא." אמו חיבקה אותו ואז עברה ללוגן: "ואתה! שלא תעז לשבור את הלב של הבן שלי!"

לוגן חייך. "אל תדאגי, גברת נייט, זה לא יקרה." היא חיבקה גם את לוגן. ואז אמרה לקנדל: "כנ"ל אתה!" קנדל חייך, והיא אמרה לקייטי: "קייטי! זזים!" קייטי גלגלה עיניים אבל הלכה בעקבות אמה.

"רק רגע!" קרא קנדל לפתע, "איך קייטי ידעה על זה?"

קייטי הביטה בו ברחמים: "קנדל, אתה חושב שלא שמתי לב לבטים שלך ושל לוגן שגרמו לי לרצות להקיא? אתם הייתם מאוד ברורים!" ענתה ויצאה עם אמה מהדירה.

הדלת נסגרה, ולוגן אמר: "סוף סוף לבד."

קנדל חייך אל לוגן: "כבר אמרתי לך כמה אני אוהב אותך היום?"

לוגן רצה לענות משהו, אבל לא הספיק כי השפתיים שלו היו עסוקות מאוד פתאום בעניינים אחרים, חשובים יותר.

<ליד הדירה של לי>

קרלוס ליווה את לי לדירה שלה, בערך שעה מאז שנפגשו בפארק. הוא למד שקוראים לה לי ארגמן, שעד שלשום גרה בניו יורק סיטי, שהיא באה לל"א לשחק ב"ניו טאון היי" את החברה החדשה של ג'ט (זה קצת הדאיג את קרלוס) אחרי שגילו אותה בתור שחקנית מעולה באחת מהצגות בית הספר שלה, שהיא ממש אוהבת את ביג טיים ראש (זה החמיא לקרלוס), שאבא שלה בא איתה, ושיש לה חברה טובה שגם מאוד אוהבת את הלהקה ואמורה להגיע עוד כמה ימים, לשחק גם היא בסדרה.

גם קרלוס סיפר לה קצת על עצמו. אחרי שעה של שיחה בפארק, השעה הכי טובה בחיים של קרלוס עד עכשיו, הוא הגיע למסקנה שהיא לגמרי הולכת להיות שלו. גם יפה וגם חמודה? כמעט בלתי אפשרי למצוא כאלה בפאלמוודס. והנה היא הגיעה.

כשהגיעו לדלת הדירה שלה היא נראתה מהססת ונבוכה. היא העבירה קווצת שיער אל מאחורי אוזנה בביישנות ולפתע נראתה סמוקה. היא הייתה כל כך חמודה באותו הרגע שקרלוס לא הצליח להתאפק ונישק אותה. והיא, לאחר היסוס, נישקה אותו בחזרה. לדעתו של קרלוס, זו הייתה נשיקה מושלמת. כשהם נפרדו לבסוף, לי הייתה הרבה יותר סמוקה. לאחר שתיקה ארוכה ונרגשת היא גמגמה: "הי-היה נחמד לדבר אתך בפארק וכל זה... אז.. אמ.. להתראות!"

"ביי" אמר קרלוס. והיא נכנסה לדירה. קרלוס בהה אחריה לכמה שניות באושר ואז רץ משם, משתוקק כבר לספר לג'יימס, וללוגן, ולקנדל, ולקייטי, ולמאמא נייט... טוב, חוץ מהן, אבל גם לכל האנשים בפאלמוודס... הוא השיג את הבחורה!

                                                        ***************

נגמר חלק א'! וואו, זה היה ארוך... ונוראי... תגובות בבקשה?