כמו ברק

הפאנפיק כתוב בכוונה בצורה מעורפלת, כדי שכל אחד יוכל לראות מנקודת המבט של דמות אחרת (כל עוד היא בת).

*************

"אבדה קדברה!" הצעקה נשמעה. הקרן הירוקה יצאה משרביט נוסף, מאירה את טיפות הגשם היורד באורה הירוק, גורמת להן לנצנץ.
מוכנה לקטוף את חייו של עוד אדם.
האם גם חיי יקטפו ככה?
בהבזק ירוק, הבזק ירוק קטלני כל כך?
בגלל מחשבותי לא שמתי לב שהקללה כוונה לעברי.
בעודה עושה את דרקה לעברי בגשם השוטף ומאירה סביבה היא נראתה כמו ברק, כמו ברק ירוק, שהיה קרוב מאוד אלי.
נזכרתי בפעם האחרונה שראיתי ברק מקרוב.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

זה היה בסערה גדולה. עוצמתית.
ישבתי בביתי, מתבוננת בגשם המכה בחוזקה בחוץ.
הבית היה שקט, שקט מאוד, הייתי לבדי.
קמתי והלכתי לעבר החלון הגדול, כדי לראות את הברקים יותר טוב.
הרבה ברקים היכו באדמה, הם היפנטו אותי.
ברק אחד עבר ממש קרוב לחלון. לרג אחד ראיתי אותו בבהירות.
יפה כל כך, עם כזו עוצמה.
ופתאום, בלי שום סיבה, רציתי שיפגע בי ברק.
רציתי להרגיש את כל העוצמה הזו, הקטלנית כל כך, זורמת בתוכי. רציתי להרגיש את החשמל בדם, את כוחו.
באותו הרגע הבעתי משאלה, שמותי יהיה על ידי פגיעה של ברק.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

כמו אז הייתי מהופנטת, מהקרן הירוקה, היפה כמו ברק, וקטלנית כמוהו.
טיפות הגשם התחזקו. הבזק נראה ומיד אחריו נשמע רעם מתגלגל.
ברק ירד, מוכן לפגוע, לקטוף את חייו של אדם נוסף.
להפתעתי ראיתי אותו מתקדם במהירות לעברי.
הלוואי ויפגע בי חשבתי, נמאס לי להילחם.
הברק והקרן התקדמו לעברי במהירות.
שניהם עוצרי נשימה, שניהם יכולים לקטוף את חיי בשנייה.
אחד ברק אמיתי, ואחת נראת כמוהו, קטלנית כמוהו, רק ירוקה.
ואז הם פגעו בי. הברק והקרן ביחד.
הרגשתי את העוצמה, את הכוח זורמים בתוכי.
הרגשתי את החשמל בדם, וידעתי שזה הדבר האחרון שארגיש.
אולי לכמה שניות האלה, הנהדרות כל כך, אני מלאה בעוצמה אבל בעוד רגע אהיה ריקה לגמרי. חסרת חיים.
משאלתי התגשמה, חשבתי. זו הייתה מחשבתי האחרונה.
מתתי.

**********

תגובות?