הנערה בעלת הכנפיים

נעמי! תראי את זה!" קראה ג'יידי בהתלהבות והחלה למשוך בידי. כנראה זה לא היה רעיון טוב לקחת אותה לטיול מחנאות. "מה את רוצה?" שאלתי אותה בעצלנות. היא גררה אותי במשך חמש דקות עד שהגענו לנחל. "תראי! אפשר להיכנס?" היא שאלה בתמימות. נענעתי את ראשי בשלילה. "למה?" היא שאלה. "כי ככה. עכשיו בואי נחפש משהו לאכול." אמרתי. התחלנו לטייל ביער עד שהגענו לשייח תותים. "זה היה מעייף..." מלמלה ג'יידי וקטפה תות. היא הכניסה אותו לפיה. "ג'יידי, תחשבי פעמיים לפני שאת מכניסה משהו לפה שלך!" אמרתי. ג'יידי התכסתה בפריחה מכף רגל עד ראש, זה היה מגעיל. "נעמי!" צעקה ג'יידי. צחקתי והוצאתי מתיקי בקבוק קרם והושטתי אותו לג'יידי, היא התחילה להתמרח. בסוף, כשהפריחה עברה לה, התיישבנו על אבן גדולה והתחלנו לאכול את הכריכים שלנו. "נעמי, מי הכין את האוכל?" שאלה ג'יידי ונגסה בכריך. "אני, למה?" שאלתי אותה. הכריכים יצאו טוב. "כי זה יצא טוב." אמרה. חייכתי בניצחון. לאחר מכן הלכנו לטייל קצת ביער. היה חם, ג'יידי הורידה את הז'קט שלה וגם אני. "חם!" קיטרה ג'יידי. היא הורידה את נעליה וטבלה אותן בנחל שראינו קודם. "ג'יידי...?" אמרתי. אחרי כמה דקות ג'יידי רצה לעברי בעודה קופצת מכאבים. "משהו... נשך... אותי!" היא אמרה. הוצאתי את מזוודת העזרה הראשונה והתחלתי לחפש משהו שיעזור. לקחתי מזרק והזרקתי אותו לבוהן שלה. היא צרחה מכאב ונפלה ארצה. "נעמי!" היא צרחה. אני העפתי את המזרק למים וניגשתי להוציא לה את הקוץ מהבוהן – זה לקח חצי שעה בגלל שג'יידי התחילה לבכות ולצרוח שזה כואב. קמתי עם הקוץ בידי והעפתי גם אותו למים. "תחשבי לפני שאת עושה משהו." אמרתי בניצחון. ג'יידי קמה לנעול את נעליה, אני נשענתי על עץ והסתכלתי עליה. "נעמי, אולי נחזור הביתה?" שאלה, הנהנתי. היא נעלה את נעליה והתחלנו ללכת. התחלנו לנדוד ביער בלי ידיעה לאיפה אנחנו הולכות. ג'יידי כמעט נפלה מעייפות, עד שהבחינה במשהו מוזר. "נעמי! תראי!" היא קראה בהתלהבות, ראינו ניצוץ לבן. ג'יידי רצה לעברו. "ג'יידי!" צעקתי.‬ ‫

------------------------------------------

קרדיט לשחרזו על הבטא <:

		הפרק הבא