הבית המסתורי

"מייקה!" אמר לויד, בעוד כלבתו מייקה קפצה עליו. לויד נשף בהקלה. "מייקה, ממש הבהלת אותי.  בואי, נלך מכאן."

לויד ומייקה הלכו במעבר לרחוב הדיזין 3, הבית שלהם. לויד תחב בשקט את המנעול לתוך  המנעול. הוא פתח את הדלת בדממה, ועלה במעלה המדרגות. הוא ניסה כמה שפחות שהמדרגות יחרקו, ובסוף הגיע לחדרו.

לויד נשכב על המיטה וכיבה את האור. הוא אמר לילה טוב למייקה והתכסה בסמיכה. זמן רב עבר, עד שבסופו של דבר לויד נרדם.

"לוידי! קום מותק!" אמרה אמו של לויד, מארי, בעוד לויד משפשף את עיניו בעייפות. "אני בא א..."  הוא ניסה לסיים, אבל פיהוק גדול קטע את המשפט.

"מותק אני הולכת, האוכל על השולחן" אמרה מארי. לויד העיר את כלבתו, שכעסה על כך שהעיר אותה. הוא החליף בגדים וירד למטבח. ליד הצלחת שלו, הוא ראה פתק קטן מאימו, שבו היה כתוב:

ללוידי, הארי התקשר אליך. תתקשר אליו שתוכל. מאמא.

לויד אכל את ארוחת הבוקר שלו במהירות ורץ לצלצל להארי.

"הלוווווו?" אמר הארי, שידע שלויד התקשר.

"הארי, מה רצית?"

"רציתי להגיד לך ש, לא תאמין, שמישהו ניפץ מראה בבית הספר."

"אז???" שאל לויד בבילבול.

"עם אקדח."

"מה??????????????" שאל לויד בפחד.

"ולא רק זה, פרצו לאחת הכיתות וכתבו בספריי שחור "אתה מת"."

"לא נכון! אתה צוחק??"

"ממש לא. מדברים על זה שאולי יסגרו את בית הספר."

"וואי, למרות שאני שונא את בית הספר, אני מקווה שלא יסגרו, כי שם אנחנו משכילים."

"שם אנחנו משכילים? מה אתה, סבא? איזה עברית ישנה..."

"יופי טופי, הארי"

"אה ודרך אגב, אתה רוצה הרפתקה ענקית?"

"נו, תמשיך"

"נכון הבית ההוא עם הטחב על הקי......." הארי לא הספיק לסיים לפני שלויד אמר "ממש ממש ממש לא!!!" וניתק את הטלפון.

אני מקווה שיצא לי טוב! בבקשה תגיבו!

הפרק הקודם