הארי פוטר-הסיפור ההומוריסטי

פרק כזה של נגיד ש... כמו, נגיד שוולדמורט היה מתאהב ב... וזה מה שהיה קורה בפרק :) רק שוולדמורט לא מתאהב פה באף אחד O: הארי מתיייצב שוב מול זה-שאין-לו-אף ביער האפל (בערך)

הארי רץ ליער, ונעמד, מתנשף בקרחת יער.

"איפה הזה-שאין-לו-אף לעזאזל??" אמר הארי לעצמו.

"אני כאן, ולא כדי לך לצחוק על זה, כי אני עושה השתלת אף שבוע הבא..." אמר וולדמורט, שצץ מתוך שיחים מקרבת מקום.

"אז מה, ראש צלקת, מה עשית אתמול?" שאל וולדמורט, ולפתע זימן בשרביטו כורסא נוחה, התייישב, זימן שולחן וכורסא נוספת.

"שב, האריל'ה, שב" אמר בנימה של סבא חביב.

הארי התיישב, והופתע ששום חבלים לא נכרכו סביבו.

"אממ... אתמול צדתי הורקרוקסים?" אמר הארי.
"כמובן, חמוד, כמובן..." אמר וולדמורט.

"בלטריקס, מותק?" שאל וולדמורט.

"כן אדון?" זימרה בלטריקס, שהופיעה מתוך השיחים.

"תביאי לי קומקום, כמה כוסות, סוכר, קפה וחלב... בעצם, לי סוכרזית... אני מנסה לרזות בזמן האחרון" אמר וולדמורט, וחייך.
בלטריקס השתעלה ואמרה:"אני חולה מאוד, תבקש מלוציוס".

"לוציוס!" קרא וולדמורט.

"הנה!" אמרה לוציוס, ונשא מגש כסף עם זוג כוסות קפה ועוגה קטנה לשולחן.

"יפה מאוד!" אמר וולדמורט.
הוא שתה מהתה.

"הארי, ספר לי:כמה הורקרוקסים כבר השמדת?" שאל וולדמורט, וזה קצת הזכיר להארי את דמבלדור.
"חמש".

"אז הארי, את מי היית מת להביך?" שאל וולדמורט.

הארי שכח מה הוא עושה, עם מי הוא שותה תה ואיפה הוא יושב.

"הייתיי מת להביך את דראקו מאלפוי ולהוריד לו את הגלימה והמכנסיים באמצע המדשאות!" קרא.

"היי!" אמר דראקו, שצץ מתוך עץ בקרבת מקום.

הארי כיוון עליו לחש אילם, ומייד מאלפוי הועף באוויר, גלימתו מחליקה למטה.

למאלפוי היו תחתונים לבנים עם ציורים קטנים של שרביטים.

וולדמורט התגלגל מצחוק, והארי הפסיק לעשות את זה, בגלל שהצחוק של וולדמורט קצת הטריד אותו.
מאלפוי נחת למטה בסופו של דבר, מתנשף, ומכוסה זיעה.

"אני חייב להודות, בן, זה היה קורע!" שאג לוציוס מאלפוי, אוחז בבטנו מרוב כאב וצחוק.
"אני מסכים עם לוציוס, אחי!" צעק וולדמורט, נותן מכת "עידוד" בגבו של מאלפוי.

דראקו צייץ ציוץ מוזר ונחת על הרצפה מלאת הזרדים.
"אז הארי, מה דעתך על זה שאני אהרוג אותך?" אמר וולדמורט, מתיישב.

"לא נוח לי, יש לי פגישה של צבא דמבלדור היום בחמש ואני לא רוצה לפספס אותה!" אמרה הארי, קם.

"בטוח?" אמר וולדמורט, קם גם הוא.

"בטוח!" שאג הארי, בועט את השולחן על וולדמורט.
התה של וולדמורט והקפה של הארי נשפכו על הגלימה של וולדמורט.
"אהה! זאת הייתה הגלימה הנקייה היחידה שלי!" אמר וולדמורט, בוחן את גלימתו הוורודה (???), ואת הכתמים עליה.
"אבדה-" אמר וולדמורט.
"לא לא! נעשה אבן,נייר או מספריים, והמנצח בורח! זה יהיה להיט בהאריטר!" אמר הארי.

"האריטר?"

"כמו טוויטר, אבל לצבא דמבלדור!" אמר הארי.

"רעיון טוב... יש לי קבוצה לאוכלי מוות בפייסבוק, אבל נראה שזה לא מספיק" סינן וולדמורט.
"אבן נייר או מספריים, המנצח בין השניים, אחת, שתיים שלוש!" אמרו.

וולדמרט ניצח.

"חה! אתה מת, פוטר!" אמר, והוציא לו לשון.

"איזה סנובה" אמר הארי בלי לחשוב.

וולדמורט שאג.

"רק שתדע" אמר הארי, ותפס באפו(יש כזה דבר?) של וולדמורט,"השנוז בידינו!!!".

הארי ברח משם, לרון ולהרמיוני.

הם דילגו להם בקצב אחיד, ומאחוריהם לונה, דין ונוויל רקדו הורה.

"השנוז, השנוז, אתה כל כך שובב! השנוז, השנוז, חבר של פיבס המפחידן!" הם שרו.

הארי חייך ומיד הצטרף לריקוד.

"השנוז השנוז, נעלם לווולדמורט, היי! השנוז השנוז, נעלם לוולדמורט, היי!" שר הארי.
"האאארי!!!" אמר רון בשיכורות.

"הוא שתה שלושים ושלוש דליי ויסקי-אש" לחשה לונה באוזנו.

הארי התרחק משם.

"אני לא פה" אמר הארי.

"אתה כן!!!" זימר רון מרחוק.
"הארי!!! בוגד קטן שכמוך!" צעקה ג'יני.

"למה שתית תה עם וולדמורט," אמרה, "ולא הזמנת אותי?".

באותו לילה, הארי חשב:'עם וולדמורט אוהב וורוד אני רוצה להיות שיכור'.

כנראה שדמבלדור ז''ל שמע את זה, ועם כוחות הקסם המסתוריים שלו שיכר את הארי.

כל הלילה הארי רקד הורה ושר על שנוזים, ובבוקר פיבס הצטרף אליו.

"אלו היו היומים המוזרים בחיי" אמר הארי.

		הפרק הבא