אטלנטיס

הייי!

מצטערות שלקח לפרק כל כך הרבה זמן לעלות..

מקוות שהפרק יפצה על זה!

תהנו!

                                      פרק 2- שיקוי נגד

"הסטיה? הסטיה!" נשמע קול מוכר. הסטיה התהפכה על צידה. "מ-מממה?" היא שאלה תוך כדי פיהוק גדול.

"את צריכה לקום! אני צריך לבדוק את השיער שלך, אני חושב שהוא כבר חזר למצבו הטבעי!".

" צריך? חושב? מי זה?! ממתי לבנים יש רשות להיכנס לחדר שלי?" שאלה הסטיה, עדיין מנומנמת, מבלי לפקוח את עיניה.

הבחור צחק. "זה אני, אפולו!!" קרא. הסטיה משכה מעליה את השמיכה, התגלגלה עליה ואז קפצה מהמיטה.

"אפולו?!?! מה אתה עושה כאן?" היא שאלה במבוכה. הסטיה הסתכלה על הבגדים שלבשה- פיג'מה! היא אילתרה וחייכה לאפולו חיוך רחב.

" אני כל- כך מצטערת. באת לבדוק מה מצב השיער שלי, נכון? תמיד כל- כך קשה לך להעיר אותי?".

" אמממ.. די, כן" הודה אפולו במבוכה וחייך לעברה." נו? אז מצב השיער שלי?" היא שאלה בקול מהוסה.

אפולו הסתכל עליה בעיניים ממוקדות ולא היה ניתן להבין כלום מפשר הבעתו." תסתכלי בעצמך".

הסטיה קיפצצה למראת הצדפים שהייתה תלויה על הקיר הכחול. "הלוואי שהוא כבר חזר לצבע הרגיל שלו!" היא פיזזה בעת שהדליקה את המראה.

כשהמראה הייתה דלוקה הסטיה הביטה בעצמה. "לא! הוא עדיין שחור, אפולו!" היא קראה באכזבה והטילה את עצמה על המיטה, מתחילה למרר בבכי.

"היי, הסטיה! היי! אל תבכי, זה לא כל כך נורא! ריי נתנה לי שיקוי נגד- הסטיה, לא, אל תקרעי את קישוטי המלמלה! הסטיה! יש לי שיקוי נגד מריי!" רק המילים האחרונות פעלו את פעולתן והשפיעו על הסטיה.

היא התרוממה מהמיטה, פניה מוכתמות בדמעות וקישוטי המלמלה שעל הכרית שלה קרועים. " יש לך שיקוי נגד? אז למה לא אמרת לי?!" רגזה. 

" קיבלתי אותו היום, וניסיתי להגיד לך, אבל הייית עסוקה בלקרוע את קישוטי המלמלה מעל הכריות שלך!!" התעצבן גם אפולו והסגיל. 

"אתה יודע מה?! פשוט תן לי את השיקוי ותעוף מפה, למרות שאני אוהבת או-" הסטיה הבחינה מה אמרה והשפילה את מבטה, ואז, בהחלטה של רגע, קפצה ובתנועה מהירה חטפה את השיקוי מידו ושתתה אותו במהירות.

" הסטיה! לא!" זעק אפולו, אך הסטיה התעלמה ממחיאותיו של אפולו. זה היה שיקוי שחור- אפולו התקרב וניסה לחטוף מהסטיה את הבקבוק, אבל היא כבר סיימה לשתות אותו.

שיערה של הסטיה חזר להיות מה שהיה קודם- משיער שחור כהה וחסר נפח, הפך להיות שיער עשיר ומלא ברק בגווני זהב וכסף, ונפל בכבדות על פניה של הסטיה.

" נו?" שכחה הסטיה את מבוכתה. " זה עבד?". " כ-כן, אני חושב שכן.." השיב אפולו, עדיין מזועזע מהעובדה שהיא שתתה שיקוי שחור ללא בקשת רשות מאמה.

הסטיה דילגה למראה וכאשר ראתה ששיערה חזר למצבו הקודם, נרגעה. היא שבה לאפולו. 

" תודה, אפולו" היא אמרה. " אני מצטערת על מקודם. באמת עזרת לי והתייחסתי אלייך נורא ואיום. ובקשר לזה-" שפתיה של הסטיה רפרפו על שפתיו של אפולו. "אני אוהבת אותך".

" בבקשה" הספיק אפולו ללחוש, לפני שהיא קרבה אליו, מצמצת את הפער ביניהם. " גם אני אוהב אותך..." לחש, ואז היא נישקה אותו בתשוקה. 

הוא חיבק אותה, העמיק עוד יותר את הנשיקה וידיו מתחפרות בשיערה. ואז, הדלת נפרצה, ובפתח עמדה אמה של הסטיה, מטיס.

הפרק הקודם