הכבשה השחורה

שמש בהירה ונעימה זורחת מעל שדה גדול וירוק,פרחים בכל הצבעים ופרפרים מכל הסוגים,קטנים וגדולים.

שוב מה שריילון הרגישה השתקף בטבע.

על ספסל גדול וחום,ישבו להן 4 נערות.3 מהן דיברו במרץ,ציחקקו והסמיקו.

הרביעית והיפה מכולן,ישבה בשקט וקראה,כמובן.

בשיערה השטני היה שזור נזר המתחבר לצמה אחת,ארוכה ומטופחת.

צבע עיניה היה שובה כל מי שמתפתה להסתכל לתוכן,מה שהיה קשה מאוד,בהתחשב לעובדה כי פניה היו כמעט תמיד מוסתרים מאחורי כריכה של ספר עב קרס.

ציפורניה היו מטופחות,אך לא יותר מדי.

והכי חשוב:היה לה דמיון מפותח מאוד,דבר שכל אחד היה רואה עליה,בזכות הרושם שהיא עשתה על עצמה(ובמיוחד בזכות הכריכה הבלויה של הספר:'הארי פוטר ומסדר עוף החול').

ועד כמה שזה לא נשמע אמין:היא אף פעם לא טיפחה את עצמה.

בעצם,היא לא חשבה אפילו לרגע על המראה שלה,אך אימה תמיד הסתובבה עם תיק איפור בכיס,למקרה יהיה איזשהו מקרה חרום ויכנס לכלוך לציפורן של ביתה.

ריילון סגרה את הספר ונאנחה.

"סוף סוף סיימתי את הארי פוטר 5!" היא הודיעה בשמחה,מביטה בחברותיה."ובפעם ה-38,אם אני לא טועה."

אנסטסיה גילגלה את עיניה.היא שנאה ספרים,אך מאוד אהבה קניות.

"אם את קראת אותו כל כך הרבה פעמים," היא החלה לומר בעדינות,"אז למה את כל כך מתרגשת?"

טילונה גיככה,וריילון נאנחה שנית.

כמה קשה להסביר למשהו ששונא ספרים מהי אהבה לספרים?

קשה מאוד.

ובעודה מנסה להסביר,משהו זז בין השיחים.

מישהו.

		הפרק הבא