הכל מהתחלה - All Over Again

הפאנפיק הזה זה כאילו לואי לפני האקספקטור כשהוא היה קטן. בגלל זה האנה ווקר מוזכרת פה.
ולואי והאנה עדיין לא יוצאים פה! ;)
מקווה שתיהנו D:

גנבתי את ~*~ ממאיה.

מוחעחעחעחעחע!!

~*~

"לואי?" נשמע קול מוכר באוזנו של חום השיער, "קדימה מתוק, קום, הכנתי לך ארוחת בוקר." הקול אמר בעוד נשיקה הונחה במצחו. לאחר כמה שניות נשמעו קולות של עקבי מגף שנחלשו ונחלשו עד שלא נשמעו יותר.

לואי נאנח. לא היה לו כוח לבולשיט הזה כל יום. יום יבוא והוא יעזוב את בית הספר המטומטם הזה וזאת הבטחה. הוא קם על רגליו, גונח בעייפות, מנער את חברו הטוב, סטנלי לוקאס. או איך שלואי קרא לו, 'סטן' או 'היצור-המוזר-הזה-שאני-קורא-לו-החבר-הכי-טוב-שלי'. סטן ישן אצלו היום. הם היו עושים את זה הרבה. הם ממש כמו אחים.

סטן ולואי גררו את רגליהם לכיוון המטבח, מתיישבים בשולחן בעוד אימו של לואי מניחה מולם שני צלחות עם חביתה חמה שהיא הכינה הרגע.

"אימא, אין לי כוח לבית הספר..." לואי נאנח, מכניס לפיו חתיכה מהחביתה, "אמרתי לך, אתה חייב ללכת לבית הספר אם אתה רוצה להצליח." אימו אמרה, חותכת ירקות, יודעת שהם לא באמת יאכלו את זה. "אבל אני לא רוצה להצליח בדרך שאת רוצה! אמרתי לך, אני רוצה להיות זמר. או שחקן, אחד משניהם." לואי משך בכתפיו, ממשיך לאכול. אימו נאנחה והניחה את הצלחת ירקות מול סטן ולואי (שאפילו לא הגישו את ידיהם כדי לקחת את אחד הירקות), "זמר? שחקן? אין כסף בזה! ואף אחד לא הבטיח לך שתוכל להצליח במה שגדולים ממך כשלו בו."

"את לא מאמינה בי?" לואי הרים גבה, "איזה אימא לתפארת!" "הו, לואיג'י," היא צבטה את הלחי שלו, "אתה יודע שאני מאמינה בך..." סטן צחקק, כמעט נחנק מהחביתה שלו. "אימא!" הוא רטן, "אל תקראי לי לואיג'י!" "מה שתגיד בו-באר." היא אמרה והלכה משם. יש לה עבודה.

סטן פרץ מצחוק, בעוד לואי נעשה אדום יותר ויותר בכל רגע, "קדימה, בו-באר, ליריד!" סטן קרא, מסיים את החביתה שלו ויוצא מהבית כשתיק קטן על גבו. הם הולכים להבריז. שהיריד יגיע לעיר ושלואי טומלינסון וסטנלי לוקאס לא יגיעו?! HELL NO!

~*~

"קדימה, בו-באר, כדאי שנלך." סטן אמר, מאמץ לעצמו את את הכינוי הזה. לואי נהפך לאדום.

"אבל הגענו רק לפני 3 שעות!!" לואי גנח, זורק את הכדור האחרון שלו אל עבר הבקבוקים שנעמדו בשורה. הוא לא זכה בכלום. מפתיע. סטן גלגל את עיניו, גורר את לואי אל מחוץ ליריד.

"אוף, שתוק, סטנלי." לואי גער כשסטן המשיך לצחוק על הכינוי שלו. השם המלא של סטן זה כבר דבר אישי. לואי חייך בניצחון בעוד הם נכנסים לבית הספר. יש שיעור אחד ויחיד שהם לעולם לא הבריזו בו, משחק ודרמה. זה או בגלל שהמורה ממש אבל ממש חתיכה, או בגלל שהם פשוט נהנים שם.

"השבוע נעבוד על רומיאו ויוליה!" המורה קראה, מחייכת חיוך גדול. לואי וסטן חייכו אחד לשני ורצו לאייש את העמדות. לואי לקח פאה בלונדינית, סטן לקח את הטקסט שלו והם רצו, רצים אל התפאורה המאולתרת. לואי נעמד על מדרגות ניידות כאלה שמשתמשים בהם לבנייה ודברים כאלה, וסטן כרך ברך מולו.

"הו, רומיאו!" לואי קרא בקול של בחורה, מעיף את השיער של הפאה אחורה. הוא אהב דברים כאלה.

"הו, יוליה!" סטן קרא, מושיט את ידו קדימה. לואי קפץ לידיו של סטן, צועק "ג'רונימו!". סטן זרק את הדפים של הטקסט הצידה, מתחילים 'להתמזמז' (הערת הכותבת: זוכרים את הפעם הזאת שלואי והארי התנשקו בכאילו, בשביל הבדיחה? רק הזיזו את הראש ושלא ראו את הפנים שלהם? אז זה מה שהם עושים...). סטן גרר את שניהם אל מאחורי הקלעים, כשהם ממשיכים לעשות... את מה שלעזאזל הם לא עושים, כשהתלמידים בכיתה, כולל המורה, צוחקים ומוחאים כפיים.

"תודה לאדון טומלינסון ולאדון לוקאס על המופע המרטיט לבבות הזה." היא צחקה כשלואי וסטן השתחוו לקהל. "לא, תודות לך, גברת ברקר!" לואי צחקק, מחזיר את הפאה המגרדת הזאת למקום.

גברת ברקר חילקה תפקידים. "למה אני לא יוליה?" לואי ילל. "ובכן, אין לך ציצי, שיער ארוך ויש לך איבר גברי למטה, לא נשי, למרות שאני בספק." סטן אמר, "אבל עם הישבן הנשי הזה אפשר להסתדר."

לואי גלגל את עיניו והסתפק בתפקיד של עץ מספר 3.

האנה ווקר קיבלה את התפקיד של יוליה וסטן קיבל את רומיאו. לואי עבר על הטקסט במהירות ועיניו נפערו כשהגיע לסצנה של הנשיקה. סטן הולך לנשק את האנה?!

		הפרק הבא