גן שעשועים

הארי היה עם אלבוס, ג'יימס ולילי בגן השעשועים הסמוך לביתו. הוא ישב על הספסל, מעיין במכתבים החדשים ששלח לו משרד הקסמים. עבודה קשה, הוא נאנח.

"היי, אבא! תסתכל מה אני יודעת לעשות!" קראה אלייו לילי, נתלית על המתח בצורת קואלה. הארי הרים את אגודלו והחווה אליה, מחייך.

זה היה אחר הצהריים ביום שישי שמשי אחד,  כשלילי הייתה בת שש, אלבוס בן שמונה וג'יימס בן עשר. עדיין לא מבוגרים מדיי מכדי ללכת לגן שעשועים.

" אמ... שלום הארי" נשמע קול של אישה. הארי  הרים את מבטו וראה להפתעתו הרבה את צ'ו צ'אנג, חברתו לשעבר מימי הלימודים בהוגוורטס.

היא הייתה מבוגרת בהרבה מכפי שזכר אותה, אבל שיערה היה שחור מתמיד והיא הייתה יפה מאד. אבל לא כמו ג'יני, חייך הארי לעצמו.

" אמ... שלום צ'ו". הארי היה נבוך. הוא חייך אל צ'ו, וזו התיישבה לידו.  הארי הבחין בניצוץ של טבעת על אצבעה. טבעת נישואים, חשב.

היא נופפה לילד בעל שיער שחור כמו שלה.  " מי זכה בעונג לקבל את הטבעת השנייה לזו?" שאל בצחוק. "ארני מקמילן", אמרה.

לסתו של הארי נשמטה. "באמת?" , שאל, מוכה תימהון. " כן" היא חייכה חיוך מקסים. "ואתה, למי אתה נשוי?" שאלה.

"לג'יני" הוא חייך. המחשבה על כך שהוא נשוי לג'יני הנעימה לו גם לאחר שניים עשר שנה.  " כך חשבתי" היא אמרה בשלוות נפש.

" והילדים?". היא מן הסתם ידעה שלא בא לגן השעשועים סתם כך, ללא ילדים. " זה ג'יימס" הוא הצביע על ג'יימס שהתנדנד בנדנדה.

" הבכור שלי. זה אלבוס" הוא הצביע על אלבוס שבנה עם רוז בחול בלהיטות. " וזאת לילי, הקטנה". " איזה חמודים" חייכה צ'ו.

"זה סדריק" היא הצביעה על ילד כבן גילו של אלבוס, הילד עם השיער השחור שנופפה לו מקודם. " וזאת נינה" היא הצביעה על ילדה כבת חמש, מאד דומה לארני.

" מתוקים"  חייך הארי. " רון והרמיוני מן הסתם התחתנו, נכון?" שאלה. "כן..." הארי עכשיו ממש צחק. " אולי תחליפי את טרלוני". היא צחקה. "אולי..".

"זו רוז" הארי הצביע על רוז שהייתה ליד אלבוס. " וזה הוגו" הוא הצביע על הוגו ששיחק עם לילי במתח. " הילדים של רון והרמיוני".

" וזה רון"  היא הצביעה על רון, שישב מולם על ספסל בקצה השני של הגן. גם הוא, כמו שהארי עשה לפני שצ'ו הגיעה, קרא מכתבים רבים.

" כן" הארי חייך חיוך נבוך מאד. למה הוא מסמיק, לעזאזל? למה הוא לא מסוגל להשחיל מילה נורמאלית? אווווף......

" טוב, היה נחמד מאד לפגוש אותך, הארי" היא קמה. הארי הצטער מאד שהיא קמה. נעמה לו השיחה איתה.

" נשמור על קשר, נכון?" הוא שאל אותה, קצת מפציר יותר מדיי. "כן" היא חייכה. " נדבר מתישהו, הארי".

היא נשקה לו על לחיו נשיקה חמה ורטובה, ורצה, קלת רגליים אל ילדיה. הארי הרגיש את לחיו. היא להטה.

למה, לעזאזל? האם הוא עדיין מאוהב בצ'ו? אולי. נהייה לו דה ז'ה וו מטורף, והוא קם ממקומו, מנער את ראשו.

אני צריך להפסיק לחשוב עליה.

הסווווווווווווווווווווווווווווףףףףףףףףףף!!!!!!!!

ת"ב?