הדמעות שנוטפות

ג'יני טיילה במסדרונות הוגוורטס.

הייתה לה שעה חופשית, לה ולכל תלמידים שישית-שביעית.
היא חיפשה את נוויל, והמסדורונות היו מלאי אנשים, ככה שלא הייתה הזדמנות להוציא את האונייה שלה.
"נוויל!" לחשה, כשנוויל לונגבוטום בכבודו ובעצמו נתקל בה במסדרון.
"היי, ג'יני... תקשיבי, מחר יש פגישה בשבע וחצי בחדר, טוב? אני מגביר את ההגנות, ודי בורח מהקארואים עכשיו... אוי, הנה הם! טוב אני בורח לשם, אם לא אכפת לך, איה!" הזדעק נוויל כשג'יני דקרה אותו בשרביטה, לאות עידוד לברוח עכשיו.

היא החליטה ללכת למדשאות ולקרוא קצת בספר שלה, "הרפתקאותיי בעיר החלזונות הארסיים", של קסנוליפיוס ברקוח.
היא הרגישה שמישהו דחף אותה והיא נפלה, ואז יד גסה משכה אותה למעלה.
בה. היד של גויל.

"מה אתה רוצה, מאלפוי? חשבתי שאתה לא נוגע בבוגדות דם מלוכלכות כמוני-" ליגלגה ונקטעה על ידי כך שנגררה לתוך מעבר סודי באחד הקירות.
"גויל, קראב, תשמרו בחוץ!" לחש מאלפוי, מושיב את ג'יני.
ג'יני נרתעה והתרחקה, שרביטה מונף בהיכון להטיל עליו את קללת עטלפי-הנזלת המפורסמת שלה.
"מה- אתה- רוצה?" היא סיננה בכעס.

מאלפוי קם והצמיד אותה לקיר.
"שאת, וויזלי, תבואי איתי להוגסמיד," אמר מאלפוי בחיוך מאלפויי לגמרי, "בשבת הבאה."
ג'יני הזדעזעה, ונפלה מרוב תדהמה, ואז מאלפוי הקים אותה שוב.
היא בעטה ברגלו, ומאלפוי הזדעק מכאב, ונפל על הרצפה מלאת השטיחים.
 בכעס רב סיננה ג'יני קללה קטנה, ואחר כך "אבדה קדברה."
מאלפוי, כועס ואדום, חטף את שרביטה וזרק אותו לצד השני של החדר.
הוא החזיק בסנטרה של ג'יני, מאלץ אותה להסתכל, ואמר:"וויזלי, מרדנית, חמודה, אבל מרדנית... תמיד אהבתי שיער אדום, את יודעת?"
הוא העביר יד בשיערה, ולג'יני נמאס.
היא סטרה בכוח למאלפוי, לקחה את שרביטה ויצאה מהחדר.

היא עלתה לחדר המועדון, מארגנת את ספריה לשיקוים.
היא פתחה את המזוודה החבוטה, וגילתה למרבה הפעתה ספר חדש כמעט לגמרי, אליו מצורף פתק. 

ג'יני היקרה,

הנה ספר השיקוים הגאוני שהיה לי.
עקבי אחרי ההוראות, בבקשה.
תמצאי את הנסיך חצוי הדם, באחד העמודים, רק אל תתאהבי בו בבקשה (ג'יני גיחכה).
תמיד תישארי שלי!

שלך תמיד,
הארי. 

הפרק הקודם