love story

הייייייי!

והנה אני בפאפניק ה-21 שלי! בבקשה תגיבו!

  תקציר: סלינה אדמס היא סתם גריפינדורית לא חכמה במיוחד, בעלת הרבה אומץ ולשון חצופה, חובבת שירה אהבה וציור, קוראת ספרים ומשחקת כחובטת בקבוצת הקווידיץ'.

מה אירע בינה לבין סיריוס? ואיך זה נגמר? פם פם פם פם!

"סיריוס!" דפק ג'יימס פוטר על השולחן. מבטח עוד פעם לילי לא הסכימה לו, חשבתי." סיריוס!" הוא דפק פעם נוספת על השולחן, בכוח.

" טוב, די!" נהמה לילי אוואנס מצידו השני של השולחן. דווקא הבחורה שמסרבת לו. התרווחתי בכיסאי וחייכתי חיוך זדוני. יהיה מעניין לצפות.

" אתה עוד תשבור את כל השולחן אם תמשיך ככה, פוטר." ג'יימס חייך חיוך מסנוור. " בסדר לילי, בשבילך הכל" אמר בטון כובש שכל בחורה הייתה מוקסמת ממנו מייד.

אבל לא לילי. היא דווקא עשתה לו פרצוף מלגלג וחזרה לאכול, מפטפטת בעליזות עם חברותיה. ג'יימס המדוכדך חזר לנקודת ההתחלה.

" סיריוס!" רעם, אבל הפעם לא העז לדפוק על השולחן, לבל לילי תגעור בו שוב. זו היא שגרת היום שלי, חשבתי. כולם נובחים על כולם.

סיימתי לאכול במהירות, ובעודי תוחבת לפי במרץ שאריות בייקון וחביתה, (אני לא מנומסת, נכון) קמתי ממקומי והלכתי לצעוד לעבר מקום המפגש שלי עם ליאן, חברתי הטובה.

שני מטר מהערבה המפליקה, ראיתי את ליאן מתנשקת עם בחור לא ידוע. במבט שני ראיתי שיער זהוב. ישר ידעתי מי זה. כריס. מיהרתי להסתלק מהמקום.

"היי סלי!" אמרה ליאן למחרת, ידה מונחת על כתפי. סילקתי את ידה, נרגזת. היא מהרה אחריי, לופתת את ידי בחוזקה.

"מה קרה?" שאלה. "את מתחמקת ממני עוד מאז אתמול!". " ראיתי" סיננתי. הצבע אזל מפניה של ליאן. " ראית?" שאלה בלחש.

"כן!" עניתי בכעס. "ואני לא סולחת ולא מנסה להבין" אמרתי באכזריות. "אבל, סלי..." החלה ליאן לומר. " אין אבל!" קטעתי אותה. "ועכשיו שלום. ביי!" צעקתי.

המשכתי ללכת בלי להניד עפעף. כזו אני. קשוחה. מבחוץ לא אכפת לי מכלום אבל מבפנים מאד אכפת לי. דווקא ממש הצטערתי. ליאן הייתה חברתי הטובה ביותר.

היא הייתה קרובה אליי והבינה אותי כמו שאף אחד אחר לא. חברמנית שזאת. מסתדרת עם כולם. בעודי חושבת מחשבות ומהרהרת בהן, ניתקלתי במישהו. או במשהו.

כל התיק נפל לי, והחפצים התפזרו מסביב. הבחור מיהר לעזור. זה היה סיריוס. סיריוס בלק. " סליחה..." גימגמתי. " אני כזאתי קלמזי לפעמים".

מה כבר אפשר לומר לבחור הכי פופולארי בבית הספר? ועוד כשהוא יורד על הברכיים ועוזר לך? זה חדש. מיהרנו לאסוף את החפצים והסברים והכנסנו אותם לתיק. שותקים. נבוכים.

" תודה " אמרתי בדרך האופיינית לי. תודה קצרה ותו לו. ניסיתי להתנהג כרגיל. ונכשלתי בגדול. " בבקשה" הוא חייך. התקרבנו עוד ועוד עם הראשים.

" יש לך שיערה בעין"  אמר, והוציא בעדינות שיערה אחת בלונדינית שלי. איך? אפילו לא הרגשתי! " תודה" אמרתי. "שוב". עכשיו כבר הייתי ממש נבוכה.

שיסתלק מכאן, חלק אחד בתוכי ביקש. לא, חלק אחר סירב. עד שמישהו מקובל סופסוף מתייחס אלייך... שכחתי כבר שאני מאוהבת בכריס. רק סיריוס ניצב מנגד לעיני.

"טוב, אני מאחר לשיעור" הוא הפר את השתיקה שלנו, שהייתה דווקא נעימה. " טוב" גימגמתי. מה אני אמורה להגיד? שוב.

" בי!" הוא נופף לי. "שמחתי להכיר אותך מקרוב, סלינה" הוא התעכב קצת עם המילה האחרונה. "ביי" אמרתי בלחש, ונופפתי מהופנטת, למרות שהוא כבר הלך.

הרגשתי שאני סמוקה משום מה. זה היה אמיתי, או שאני סתם מפנטזת? שאלתי את עצמי. גררתי את רגליי בכבדות והלכתי לשיעור.

תגיבו.... ונראה אם יהיה שווה להמשיך!