קרוליין, די

פרק ראשון
זה היה בוקר סגרירי ונעים. קרוליין רצה בתחנת הרכבת קינג- קרוס, שערה החום הארוך התנופף מאחוריה ובעיניה השחורות היה מבט דואג.

השעה הייתה 10:55, היא הייתה צריכה להיות על הרכבת עכשיו.

קרוליין מיהרה לעבור לרציף תשע ושלושה רבעים, משפחתה עברה מיד אחריה. היא נפרדה מהוריה, בעוד אימה מנשקת אותה, ועלתה לרכבת דקה לפני שזו יצאה מהתחנה.
היא עברה מתא לתא, מחפשת את חבריה הטובים,

רמוס, ג'יימס, פיטר, סיריוס, לילי וג'סיקה, שכולם קוראים לה ג'ס.

היא הציצה לעוד תא, ומיהרה להסב את מבטה. כשהתחילה לחשוב שפספסה את התא הנכון היא ראתה שער אדום באחד התאים מלפניה.

היא מיהרה להתקדם ופתחה את דלת התא. בתא ישבו כל חבריה הטובים.
"היי כולם." היא אמרה ונכנסה פנימה.
"היי קרי." קרי היה שם החיבה שלה. קרוליין התיישבה ליד סיריוס, מבין כל חבריה סיריוס היה החבר הכי טוב שלה.
לקרוליין לא היה חבר מאז שנה שעברה שהחבר הקודם שלה (ארני מקגידול) סיפר לכולם שהוא שכב איתה רק כדי להיות מקובל יותר.

אחרי שהיא שמעה את זה, והבינה שהוא זה שסיפר את זה, היא נפרדה ממנו ולא דיברה איתו מאז.
קרוליין הייתה עם ג׳סיקה ולילי בחדר דבר שקרה די בפוקס...

~פלאשבק~

הערב היה חמים ונעים, ותלמידי השנה הראשונה הנרגשים הלכו בשביל המוביל לטירה, מחכים בקוצר רוח למיון.

הם נכנסו לתוך הטירה, לאולם הגדול, מובלים על-ידי פרופסור מקגונגל.

הפרופסור הניחה מצנפת מרופטת על שרפרף.
המצנפת שרה, ולאחר מכן התחילה פרופסור מקגונגל לקרוא בשמות התלמידים, והם ניגשו אליה והתיישבו על השרפרף.
בטור, מול קרוליין, עמדה ילדה בעלת שער אדום, ומאחוריה ילד בעל שער שחור פרוע ומשקפיים, שכל הזמן הגניב מבטים אל הילדה בעלת השער האדום.
"לילי אוונס!" קראה פרופסור מקגונגל.

הילדה בעלת השער האדום שעמדה לפני קרוליין הלכה לכיוונה והתיישבה על השרפרף.

פרופסור מקגונגל הניחה את המצנפת על ראשה. לא עברה שנייה והמצנפת קראה בקול רם, "גריפינדור!"
השולחן השמאלי ביותר פרץ במחיאות כפיים רמות.

לאחר כמה דקות קראה פרופסור מקגונגל בשמה של קרוליין. "קרוליין ג'יימסון!"
קרוליין הלכה לכיוונה, כולה מתרגשת וחוששת. היא הגניבה מבט אל הטור וראתה את הילד שעמד מאחוריה, הוא סימן לה בהצלחה.

היא חייכה והמשיכה ללכת, הפעם ביותר ביטחון.
היא התיישבה על השרפרף והמצנפת הונחה מיד על ראשה, מכסה את עיניה ומסתירה האולם, ואת התלמידים, שעיניהם נעוצות בה.
"הממ, מעניין, מעניין מאוד." קרוליין שמעה את קולה של המצנפת בראשה. "

יש לך אומץ רב, וגם שאפתנות, רצון להצליח. ישנה גם חוכמה, אך אינך שקדנית. טוב לב יש בך, אך הוא מועט ביחס לתכונות האחרות. להפלפאף או לרייבנקלו לא תלכי. והאומץ רב יותר מהשאפתנות, ובכן, מקומך יקירתי הוא ב- גריפינדור!"

צעקה המצנפת, ואני הלכתי לכיוון השולחן, לוחצת ידיים לילדים שונים. לבסוף התיישבתי ליד לילי.
"היי." אמרתי.
"היי." היא השיבה.
"אני קרוליין." אמרתי, "אבל את יכולה לקרוא לי קר, או קרי." הוספתי.
"אני לילי." היא אמרה, "ואת יכולה לקרוא לי לילי." היא הוסיפה, ושתינו צחקנו.
"ג׳יימס פוטר!" שמענו את הפרופסור קוראת, והילד שהיה מאחורי עלה לבמה.

סימנתי לו בהצלחה, בדיוק כמו שהוא סימן לי, וראיתי שזה הרגיע אותי כמוני. 

"את מכירה אותו?" שאלה לילי
"האמת היא שלא." עניתי וצחקנו שתינו. שוב.
"גריפינדור!" שמענו את המצנפת צועקת, ומחאנו כפיים עם כולם.

הילד בא והתיישב ליד לילי "היי." הוא אמר, "אני ג׳יימס."
"אני קרוליין." אמרתי, "וזאת לילי." אמרתי והצבעתי על לילי.
"היי." הוא אמר שוב. שאר הארוחה עברה באופן שקט, ולא קרה דבר מעניין, חוץ מזה שילדה אחת ושלושה בנים הצטרפו אלינו.
אחרי שהסתיימה הארוחה הובילו אותנו המדריכים של גריפינדור לחדר המועדון שלנו.

כשעליתי למעלה במדרגות למעונות הבנות, לחפש את החדר שלי, לא מצאתי את המזוודה שלי, אלא של מישהי אחרת.

אז עברתי בכל החדרים, עד שמצאתי את המזוודה שלי.

ליד המזוודה שלי מצאתי את המזוודה של לילי והבת השנייה, ולמרות שביקשתי להיות בחדר אחר עדיין שמחתי, כי ידעתי שבזכות זה אולי יהיו לי שבע שנים נפלאות.

~סוף פלאשבק~

קרוליין חייכה. הזיכרון תמיד העלה בה חיוך.

		הפרק הבא