ארבעת הקונדסאים

ג'יימס התיישב בכעס בכרכרה. הוא כבר היה ממש מעוצבן.
בינתיים,סיריוס רמוס ופיטר באו וראו את ג'יימס עם פרצוף כעוס מאוד,משלב יידים בהפגנתיות.
"ג'יימס?" שאל רמוס בקול מהוסס, "הרגע ראינו את לילי באה מהכיוון הזה בכעס.קרה משהו?"
"סתם.....באתי להיתיישב לידה,ועוד לפני שהספקתי לעשות משהו, היא צעקה עלי:"עוף ממני פוטר! אל תעז ליתקרב אלי!"
אפשר לחשוב לפי הצרחות שלה כאילו כל רגע אני עומד להטיל עליה 'קרושיאטוס'!
למה היא מתנהגת אלי ככה? הוא שאל בתסכול.
"אממ....טוב....לא נעים לנו להגיד,אבל......-אתה לא קולט שהיא שונאת אותך?
כמה פעמים אתה יכול לחזר אחריה? היא כבר כמה שנים דוחה אותך! אז תתחיל להתמודד עם זה!" ענה לו סיריוס.
ג'יימס פלט אנחה. "אולי בהמשך השנה היא תסכים..."אמר. סיריוס גלגל את עיניו.
_____________________________________________________________________________________________________________________

"תראו איזה ננסים!" אמר סיריוס בצחוק כשתלמידי שנה ראשונה מפוחדים נכנסו לאולם הגדול.
"סיריוס! לא יפה!" גער בו רמוס.
המצנפת החלה לשיר, אבל ג'יימס וסיריוס היו עסוקים בלהרחיף כל אחד את מזלגו.
רק כששמעו את הפרופסור מקגונגל אומרת:"קלואי אייברי!" (שמויינה לסלית'רין), הם עטו על פניהם הבעה רצינית,והיסתובבו להסתכל.
תור הילדים החדשים הלך והתקצר,ורק שאחרון הילדים היתמיין ל-"הפלפאף!",הופיע האוכל על השולחנות....
_______________________________________________________________________________________________________________________

למחרת בבוקר,פרופסור מקגונגל חלקה להם את המערכת-שעות. "אוף!" רטן סיריוס, "שעתיים ראשונות על הבוקר-שיקויים עם הסלית'רנים! ממש תענוג!" אמר בלעג.
"טוב,יאללה. צריך לזוז." אמר ג'יימס.
"כן....אני מניח שאין לנו ברירה...."אמר סיריוס בקול עגום.
ג'יימס היתעסק בשעון שקיבל ליום-הולדתו, ולא שם-לב לאן הוא הולך....
לפתע ג'יימס שמע:"ג'יימס! תיז-!"
אבל זה היה מאוחר מדי.
ג'יימס נתקל במשהו. או יותר נכון לומר-במשהי.
"אי!" פלטה הבת שבה היתנגש.
"אי-ה! זה כואב!" אמר ג'יימס, ולחץ על ראשו כדי להפחית את הכאב.
שניהם הרימו את מבטם.
"פוטר! אתה לא יכול להיסתכל לאן אתה הולך?"צעקה לילי על ג'יימס, "טוב,בטח שלא,הראש שלך כל-כך מנופח,עד שהוא מסתיר לך את הדרך..." אמרה לילי.
"וואו,תרגעי אוואנס! זה היה בטעות,את יודעת!"
"איתך אי-אפשר להבין כלום!" היא אמרה בכעס והלכה משם...ממש כמו בפעם הקודמת...
"תקשיב לי טוב עכשיו! פנה אליו סיריוס, "אל תתחיל להרגיש עכשיו  רגשות-אשמה,כי זאת לא אשמתך.
עכשיו,אם הראש שלך בסדר,-חייבים לרוץ לשיעור שיקויים,לפני שסלגהורן יתן לנו עונש!" אמר, ונתן יד כדי שיוכל להיעזר בה ולקום.
"טוב,אני מניח שהפעם אתה צודק..." הוא אמר כשהם החלו ללכת לשיעור.
_______________________________________________________________________________________________________________________

"נו,נו, מר פוטר!" אמר פרופסור סלגהורן, בשעת שיקויים האחרונה לאותו יום. "לא יזיק לך ללמוד דבר אחד או שניים מהעלמה אוואנס!"
הוא אמר וחייך ללילי. לילי הביטה בג'יימס בחיוך מתנשא-ג'יימס חרק שיניים. שיעור שיקויים זה היה השיעור היחיד שבו ג'יימס פישל הרבה פעמים.
"טוב.אז לשיעור הבא, אתם מכינים לי חיבור על שיקוי אהבה באורך 30 ס"מ. להתראות!"
כל התלמידים ארזו חפציהם והלכו.
"רמוס,יש מצב שאנחנו מעתיקים ממך שיעור-בית,נכון?
כי אנחנו צריכם לתקן כמה פריטים בתוכנית שאנחנו עושים לסנייפ.החלטנו בסוף לעשות אותה מחר." אמר סיריוס.
"זה יעזור אם אני אגדי לא?" שאל רמוס.
"לא!" ענו שלושתם במקהלה.
"טוב.אז אין לי ברירה."

אבל הם לא ידעו שגם מחר ישתבשו להן התוכניות...

הפרק הקודם		הפרק הבא