שומרת סמויה

שם: שומרת סמויה
תקציר: היא שמרה עליו, על הארי פוטר, מהיום שהגיע לבית שלידה. היא השגיחה עליו, ודיווחה לדמבלדור. היא עשתה מעשים טובים. אז למה, למה היא חייבת לקנא?
דרוג: G
ויתור זכויות: כל הזכויות שייכות לגיי. קיי. רולינג.
                                                               

                                                                  שומרת סמויה

היא שמרה עליו, על הארי פוטר, הגיבור שהביס את זה-שאין-לנקוב-בשמו, על זה שניצל מהקללה הממיתה. היא שמרה עליו כל הזמן. היא צפתה בו, גדל, מתפתח, סובל, וגם... גם מגלה את כוחות הקסם שלו.
היא ראתה את הינשופים, שהביאו לו, לגיבור, את המכתבים. מכתבים כמו המכתב שהיא רצתה, רצתה כל כך, לקבל.
אבל היא, ארבלה פיג, אף פעם לא תקבל מכתב כזה. אף פעם לא תלך ללמוד לחשים, שיקויים, שינוי צורה ותורת הצמחים בהוגוורטס, הטירה האהובה. אף פעם לא תריע לקבוצת הקווידיץ' של הבית שלה כאשר תזכה. אף פעם.
כי היא סקיבית, זה מה שהיא. סקיבית שלא שווה כלום. אולי רק קצת שווה, כי היא שמרה עליו.
אז במקום לקרוא לעצמה סקיבית היא קראה לעצמה שומרת. נכון שהיא הייתה שומרת סמויה, ושמרה רק על אחד, אבל היא הייתה שומרת. וזה עדיף על כלום.
אבל כשהוא, זה שהיא שמרה עליו בלי שידע, הלך להוגוורטס, ללמוד את כל המקצועות, שגם היא רצתה כל כך ללמוד, היא חזרה להיות סקיבית, סקיבית שלא שווה כלום. סקיבית עלובה.
בימים ההם היא הייתה חושבת, כמה טוב היה לו נולדה להורים מוגלגים, והייתה גם היא מוגלגית. אבל היא הייתה סקיבית, לא מוגלגית. היא צפתה באחותה הגדולה ממנה בשנתיים מקבלת את המכתב, הו המכתב, שהיא כל כך רצתה.
היא צפתה באחותה הולכת להוגוורטס, קיבלה ממנה מכתבים על כמה כיף בהוגוורטס, על כמה נפלאה הטירה, על כמה כיף בגריפינדור. היא קראה את המכתבים וחיכתה, חיכתה ליום שבו גם היא תלך להוגוורטס, ותכין שיעורי בית בסיפריה, או בחדר המועדון. היא חיכתה, אך לשווא. ביום הולדתה האחד עשר המכתב לא הגיע. אבל היא חיכתה עוד, בתקווה שהינשוף מאחר. ואז הגיע המכתב, אבל לא המכתב שהיא ציפתה לו בקוצר רוח, לא ולא.
הגיע מכתב להורים. הו, המכתב הנורא ההוא, זה, המקולל, שבו היה כתוב הנורא מכול, שבו היה כתוב שהיא סקיבית. היא הסתגרה בחדרה שבוע שלם, ובכתה. בכתה עד שיבשו הדמעות.
במשך השבוע לא הגיעו מכתבים מאחותה. אחותה הפסיקה לכתוב. והיא בכתה שוב, אבל בליבה אמרה תודה, כי ידעה שהמכתבים רק יגדילו את הקינאה.
אז היא סבלה בשקט כל השנים, עשתה עבודות בית וניסתה להסתיר את הקינאה. וכשהגיעה לגיל המתאים היא ניסתה לחפש עבודה בעולם המוגלגים. אבל לא הייתה לה השכלה.
הוריה קנו לה את הבית בדרך פריווט שתיים. והיא סבלה, והעבירה את הזמן בטיפול בחתולים. ואז לילי וג'יימס פוטר נרצחו, ואחותה, אליס ובעלה, פרנק לונגבוטום, עונו על ידי אוכלי המוות, והיא נשברה, ונשבעה לנקום ולעזור לנבחר, בנם של לילי וג'יימס. והארי פוטר בן השנה, הועבר לבית דודיו, בדרך פריווט ארבע.
והיא הפכה לשומרת, שומרת סמויה. וביום ההולדת השנתי, כשהוא בא אליה, היא נתנה לו עוגה. ונצרה את לשונה, לבל תספר לו על העולם הקסום, לבל תחשוף את היותה שומרת סמויה.
הארי פוטר גדל, התפתח, למד, והביס את וולדמורט יחד עם חבריו. והשרת בהגוורטס התפטר, והיא תפסה את מקומו, וחזרה להיות שומרת סמוייה, והפעם שמרה על אחיינה, נוויל לונגבוטום, שהפך לפרופסור תורת הצמחים.
והיא הייתה מאושרת. לראשונה מזה זמן רב ארבלה פיג הייתה מאושרת, כי היא מצאה את מקומה.
ארבלה פיג נפטרה מאושרת, בהוגוורטס, אבל היא נשארה שומרת סמוייה, היא שמרה על משפחת לונגבוטום, אבל הפעם מלמעלה.