שקיעת הירח

Can you hear the drums Fernando?
I remember long ago another starry night like this
In the firelight Fernando
You were humming to yourself and softly strumming your guitar
I could hear the distant drums
And sounds of bugle calls were coming from afar

זה היה ליל קיץ חמים, השמש עמדה לשקוע מאחורי היער האסור וצבעה אותו בצבעי אדום וכתום. הכוכבים כבר החלו לנצנץ בשמיים שנצבעו בצבעי ורוד, צהוב, אדום וכחול. ריח של דשא ושל מי אגם מתוקים נישא באוויר, הריח עבר בעשבים הירוקים והבוהקים שרשרשו במדשאות אל עבר שערה האדמוני של לילי אוונס שבער בצבעי אדום עזים. ראשה נשען על ברכיו של האדם בעל העיניים האפורות העמוקות והתלתלים השחורים שנחו מסביב לראשו כמו הילה. לילי הביטה בפניו ופשוט חייכה, היא חייכה כי היא אף אחד לא מאלץ אותה לבחור, אף אחד לא רוצה שהיא תהיה שלו, אף אחד לא רוצה ממנה שום דבר. היא חופשייה לפעול כפי שהיא רוצה, היא לא צריכה לבדוק אם היא פוגעת במישהו, אם לא יהיו מרוצים ממנה. היא חופשייה. היא ראתה שהוא מחייך אליה חזרה, חיוך גדול ומסופק.
סיריוס הביט בלילי באותו מבט חולמני, הוא הסתכל בעיניה הירוקות הבורקות ובשפתיה הורודות שנצצו לאור השקיעה. הוא הביט בפניה היפות "סיריוס," היא אמרה, אבל סיריוס לא היה איש של מילים. הוא רכן לעבר לילי, שנשענה על ברכיו, ונישק את שפתיה קלות.
סיריוס אהב את מערכת היחסים הזו; הוא אהב את ההתגנבויות בכל ערב, את הריגוש באהבתם הסודית, את הרטט שעבר בו בכל פעם שראה אותה, וחשב לעצמו שהם שותפים לאותו סוד אפל שחיבר ביניהם.
לאחר הנשיקה החושך שלט בשמיים והכוכבים נצנצו בו בלהט, "זה לילה כל כך יפה, הכוכבים כל כך זוהרים." אמר סיריוס ללא נימת ציניות בקולו. הוא ידע שלילי תאהב את זה, אבל הוא גם ידע שחלק ממנו גם אוהב את זה.
לילי הופתעה מחוסר הציניות בקולו של סיריוס, היא חשבה שעוד רגע הוא יספר בדיחה או ירד על סוורוס - אבל הוא רק הביט בשמיים ביראה.
הם קמו ונעמדו אחד מול השני, המדורה שלפניהם בערה בחום עז והטילה את צלליותיהם על גזעו העבה ומלא השרף של עץ האלון.
לילי ניסתה להוציא מילות פרידה מפיה אך אפילו "ביי" פשוט היא לא הצליחה להגות, במקום זה היא התקרבה אל סיריוס ונישקה אותו בחוזקה, היא העבירה את ידיה בשיערו המתולתל והשחור שהיה נעים למגע. הוא משך אותה לעברו והעמיק את הנשיקה.
"אני צריכה ללכת, הספריה עוד מעט נסגרת." אמרה לילי והתנתקה מסיריוס בחוסר רצון, "טוב." הוא אמר בחיוך ממזרי והביט בשיערה שהתנפנף כשהיא הלכה לעבר הספרייה.
הם תמיד הלכו בדרכים נפרדות, היא הלכה לספריה ולקחה כמה ספרים כדי לספר לחברותיה שהיא למדה וסיריוס הלך ישר לחדר המועדון של גריפינדור, לשמוע איך לילי כמעט הסכימה לג'יימס.

"והיום, אחרי שהיא אמרה שהיא צריכה לחשוב על זה היא קרצה לי! היא קרצה!"
"ג'יימס, זה לא אומר שהיא הסכימה" הסביר לו רמוס ברכות " "ויכול להיות שהיא קרצה לבריאן, שעמד מאחוריך או אולי לג'ני - היא תמיד מתסובבת איתה."
"אתה לא מבין, היא קרצה לי וגם חייכה; היא כל כך בקטע שלי."
"ג'יימס," ניסה רמוס להסביר אבל ג'יימס לא וויתר.
"יש לי עדים," אמר ג'יימס כשסיריוס נכנס לחדר "סיריוס!" הוא צעק בהתרגשות "נכון לילי קרצה לי היום אחרי שיעור שינוי צורה?"
"ברור," אמר סיריוס בהחלטיות וחייך לעבר ג'יימס.
כשג'יימס הסתובב להגיד את ה"אמרתי לך" המפורסם שלו לרמוס, סיריוס קרץ לעבר ג'יימס והרחיף לעברו נשיקה ערמומית באוויר.
רמוס גלגל את עיניו לנאומו של ג'יימס ולמעשיו של סיריוס אבל פיטר, שלא הוציא מילה עד עכשיו, שחרר צחקוק קטן.

לילי רצה לספריה בחיוך, כשהיא סוף סוף הגיע היא ראתה את גרטה מגרשת את התלמידים האחרונים מהספריה.
היא נכנסה בסערה דרך דלתות הספריה, מה שגרם לגרטה להפנות את מבטה אליה ולנעוץ בה את מבטה הכועס שהיא נתנה לכל תלמיד שהפר כל כלל קטן.
"אני רוצה להשאיל את זה, זה, ואת זה" אמרה לילי בלי לשים לב איזה ספרים היא לוקחת
"יש לך מזל," אמרה גרטה בקולה המחוספס "כי זה הספר האחרון שאני מאשרת היום" היא הסתכלה על הספרים ומבט נקמני עלה על פניה "המממ, התגוננות מפני כוחות האופל לשנה א', עור הדרקון ונצנצי הפיות" אמרה בקול מסוקרן "תמיד ידעתי שזו הרמה שלך." אמרה גרטה בחיוך מרושע.
לילי התעלמה ממנה ויצאה מהספריה במהירות.
"היי לילי," אמר סוורוס בתקווה שתפנה אליו מעט תשומת לב - הוא הרי חיכה לזה כל היום.
לילי אפילו לא שמה לב אליו וישר דילגה בחיוך אל עבר חדר המועדון של גריפינדור.
"קרלוזנטו אמורלה" אמר לילי ונכנסה במהירות לחדר המועדון. היא אפילו לא העיפה מבט לעבר סיריוס; היא לא רצתה שאפילו יחשדו שהיא מסתכלת עליו. היא נכנסה למעונות הבנות והלכה לחדרה.
לילי מעולם לא הייתה מהילדות שמרכלות אבל כשג'ני שאלה אותה "את עשית מה שאני חושבת שעשית?" היא לא הצליחה להחניק את החיוך שהתפרש על פניה.
לילי אהבה את מערכת היחסים עם סיריוס, מכיוון שהיא כבר לא צריכה לבחור בין שני בחורים, אין שום דבר שהוא מובן מאליו.
היא לא בחרה בסיריוס כדי להכעיס את ג'יימס, היא לא בחרה בסיריוס כדי להגיד לסוורוס לא חד משמעי - היא בחרה בסיריוס כי הוא סיריוס, ולא לשום מטרה אחרת.

They were closer now Fernando
Every hour every minute seemed to last eternally
I was so afraid Fernando
We were young and full of life and none of us prepared to die
And I'm not ashamed to say
The roar of guns and cannons almost made me cry

"אני," אמרה לילי בהיסוס "אוהבת," היא אמרה וידעה שהיא כבר לא יכולה להתחרט "אותך. סיימה לילי את המשפט בעיניים נוצצות וחיכתה בציפייה לתגובתו של סיריוס.
"גם אני אוהב אותך לילי," אמר סיריוס באגביות, כאילו הצהרת האהבה של לילי היא משהו רגיל. "זה לא כאילו זו הפעם הראשונה שאת אומרת שאת אוהבת אותי."
"סיריוס," רטנה לילי ורקעה את רגלה ברצפה מה שגרם לקבוצת שיערות להסתיר את עינה השמאלית "זו הפעם הראשונה שאני אומרת לך שאני אוהבת אותך."
"בגלל זה הנרות, הפסלים של קופידון ותלמיד משנה שלישית שמנגן בכינור?" שאל סיריוס.
לילי צחקה, היא אהבה אותו, את הקימורים בפיו כשהוא צחק, את שיערו המתולתל, את הליכתו ולפעמים גם את תעלוליו שתקפו כל תלמיד ותלמיד בהוגוורטס.
"כן," אמרה לילי וחייכה "בגלל זה הבאתי את כולם."
"אז למה לא אמרת קודם?" אמר סיריוס ופתח את חלון ונתן לחום ולאווירת הקיץ להכנס לחדר. אור השמש נכנס פנימה והאיר את פניהם של האוהבים, נמשיה של לילי זהרו כמו כוכבי לכת קטנים מסביב לאפה הקטן והעדין שהיה במרכז פניה והאיר את כל פניה וגופה.
וסיריוס, סיריוס היה כמו הירח; פניו היו לבנות ורכות, עיניו זהרו כאילו השמש מאחוריו והיה ברור שהוא לא מצליח להסתיר את רגשותיו מאחורי מסך האדישות שהוא ניסה לעטות.
הוא רכן לעברה אבל לילי עצרה אותו "לא עכשיו," אמרה "זה צריך להיות סודי." אמרה לילי וחיוך ממזרי על פניה.
סיריוס הביט על הילד במבט של אם-אתה-לא-הולך-עכשיו-אתה-תסבול-כל-כך-שתשכח-מה-זה-ללכת-על-שתי-רגליים, הילד יצא מהחדר במהירות ושכח את הכינור שלו בחדר.
לילי התקרבה אל סיריוס באיטיות אבל סיריוס משך אותה לעברו והצמיד את שפתיו לשפתיה הרכות.
"איך יוצאים מכאן?" שאלה לילי לאחר שהם התנתקו "למי אכפת?" ענה סיריוס "העיקר שאנחנו כאן, עכשיו."
הוא התקרב אליה ונישק אותה בשנית, הוא הצמיד את שפתיו את שפתיה הורודות והצמיד את גופה לגופו. לילי החזיקה בצווארו והוא החזיק במותנה.
באותו רגע הוא עזב את הקוליות, האדישות ואת הבילויים עם הקונדסאים והוא ידע רק דבר אחד - הוא אוהב אותה.

"לילי, חכי רגע." קרא סוורוס במהירות ונגע בכתיפה כדי שתעצור, שתבחין שהוא שם
"מה סוו?" היא שאלה במתיקות, כאילו היא לא מתעלמת ממנו בחודשים האחרונים, כאילו היא הייתה לצדו בכל רגע שבו ג'יימס צחק עליו.
"אנחנו צריכים לדבר, יש לי כמה דברים להגיד לך."
"בסדר סוורוס, אני רק הולכת רגע לחדר המועדון לדבר שנייה עם-"
"לא," קטע אותה סוורוס "אנחנו צריכים לדבר עכשיו!"
סוורוס חשב על כל הפעמים בה רמוס החליף את דמותה של לילי, כל הפעמים בהם הוא נשאר וניחם אותו אחרי שג'יימס, סיריוס ופיטר הלכו , הוא חייך מכל מילת עידוד שרמוס זרק לעברו והיו לו פרפרים בבטן כשהוא הסתכל עליו; אבל הוא לא היה לילי.
הוא הלך איתה לאחד החדרים שבקומה השנייה והתיישב באחד הכיסאות שהיה בחדר.
"לילי, לאחרונה אמממ" סוורוס לא הצליח להמשיך, איך הוא יכול לפגוע בה? איך הוא יכול להטיח בה כאלה האשמות? "אני חושב שאת יוצאת עם ג'יימס ובגלל זה את מתעלמת ממני ולא עוזרת לי." אמר סוורוס במהירות שלא תאמן.
"סוורוס," אמרה לילי מופתעת מהאמת והישירות בדבריו, וניסתה לאלתר תשובה "אני מצטערת שהתעלמתי ממך, זה לא היה בכוונה פשוט אני…אני לא ידעתי."
דמעה ירדה מעיניה של לילי, היא אפילו לא שמה לב שהיא הזניחה אותו ככה. היא בסך הכל הייתה עם סיריוס.
"אני לא יוצאת עם ג'יימס," אמרה לילי בעיניים דואגות, הדמעות כבר עמדו על סף עיניה - אבל היא לא הייתה זו שהייתה צריכה לבכות. "תאמין לי."
הוא התקרבה אליו וחיבקה אותו חיבוק מחמם, לילי הביטה על פניו שהיו כמו הירח; חיוורות ולבנות, מקומטות ומלאות מכתשים מדאגה ובורקות באור לבן חלוש.
סוורוס הביט אל לילי במבט מתחנן ואמר "אני אוהב אותך."
"גם אני אוהבת אותך, סוורוס" אמרה לילי בחיוך ידידותי.
סוורוס רכן לעברה של לילי בציפייה, אבל היא נרתעה מפניו וממבטו המאוהב.
"סוורוס, מה אתה עושה?"
"מנשק אותך." אמר סוורוס.
"למה לכל הרוחות אתה עושה את זה?"
"כי…כי" נגמרו לסוורוס המילים, הוא בלע את רוקו והרגיש כאילו בלע גם את לשונו "אמרת שאת, את אוהבת אותי."
"אמרתי לך את זה גם בגיל חמש!"
סוורוס קם והצמיד את שפתיה של לילי לשפתיו, לילי נהנתה לרגע אבל אז קלטה מה היא עושה; "רד ממני!" לחשה לילי בקול רועד.
"אז את כן יוצאת עם מישהו, עם אחד מהם." צעק סוורוס אל לילי בזמן שהיא יצאה.
היא רצה מהחדר, מזועזעת - היא אף פעם לא חשבה שסוורוס, הידיד הטוב שלה, יכול לנשק אותה. זה פשוט לא נתפס.
לילי העבירה את ידה בשיערה האדמוני והחלק וידעה שהיא נרדפת.

There was something in the air that night
The stars were bright, Fernando
They were shining there for you and me
For liberty, Fernando
Though we never thought that we could lose
There's no regret
If I had to do the same again
I would, my friend, Fernando

"אז זה מה שקרה; היא הלכה במסדרון ושאלתי אותה אם היא רוצה לצאת, היא אמרה לי לא-"
"קרניים, אתה לא צריך לספר את הסיפור הזה כל יום מחדש."
"חכה, הפעם יש משהו שונה. אחרי שהיא אמרה לי לא היא הסתובבה, תפסה בחולצה שלי, גררה אותי לחדר הקרוב ו-"
"זה לא קרה, קרניים."
"טוב, נכון" אמר הודה ג'יימס "אבל היא התכוונה לעשות את זה"
"אני חושב שזה לא הולך לקרות בזמן הקרוב. אבל שתדע, כולנו - אוהבים - אותך." אמר סיריוס כאילו הם בקבוצת תמיכה והזיז את ראשו כדי להעיף את שיערו הגלי מעיניו.
"מה שתגיד רך-כף," אמר ג'יימס "נראה לי שאני הולך לגרום לה לקנא. אני אצא עם," ג'יימס בהה לתוך האוויר החמים כאילו הוא סופר את הבנות בהוגוורטס "עם שרלוט."
סיריוס גלגל את עיניו, 'זה לא הולך לקרות.' חשב.

סיריוס הלך במעלה הגבעה כשהקיץ אופף אותו; שעת הדמדומים החמימה, העצים המוריקים, הבריזות החמות וריח התבשילים המתוקים של ארוחת הערב נישא ממטבחי הוגוורטס אל עבר אפו של סיריוס בלק. סיריוס הרגיש דקירות מדגדגות ברגליו הרועדות מהתרגשות והתיישב ליד העץ בקצה המדשאות. הגבעה נשקה ליער האפל, לכן כמעט אף אחד לא ביקר שם לעיתים קרובות.
סיריוס הסתכל על השמים, על השמש הבוהקת שחייכה אליו וחיכה ללילי, שתבוא.
הוא לא הביט אל עבר הצד השני, אל היער האפל והמלחשש שהריח מסכנה. אפילו הוא, סיריוס בלק האמיץ, הגריפינדורי היחידי, לא היה מסוגל להכנס למקום הזה - או אפילו להביט בו. סיריוס חשב על מה ששאר הקונדסאים עושים עכשיו, רמוס עושה שיעורים -כרגיל- וג'יימס מתאר לו בפרטי פרטים את הצורה שבה לילי הסתובבה אליו בהפסקה שהעידה על רצונה העז לאהוב אותו בעוד שזנב תולע שקוע באיזה ספר אפל על כישופים בלתי ניתנים להחזרה.
סיריוס השקיע את הזמנו במחשבות על הבילוי עם לילי, על הדרך שבה היא תראה, איף היא תחייך ואיך הוא שוב ירגיש את ההרגשה הזו של שמחה והתרגשות כשהוא יראה אותה. הוא כבר לא יכול לחכות.
הזמן היה לחברו ובלי שסיריוס שם לב גוונו השחור העמוק של היער האפל השתלט על השמים והטיל גוון אפל על כל מה שהיה מתחתיהם.

לקח לאישוניו של סיריוס שניות קצרות עד שהתרגלו לחושך שעטף אותו ואיתם גם אותה מחשבה עלתה בראשו, אבל לא - זה לא נכון.
היא שכחה. אבל איך היא יכולה לשכוח? הם הרי מרגישים אותו דבר.
סיריוס קם ורץ חזרה אל הטירה, ריח התבלינים הרבים שהגיע מחדר האוכל לא הסיח את דעתו מהמחשבה שהטרידה את מוחו כשעבר את חדר האוכל הגדול ורץ אל עבר חדר המועדון.
בדרכו, עלו במוחו אלפי התרחישים שעלולים לקרות. רוב התרחישים שעלו במוחו היו טובים אך אלה שהעסיקו אותו היו דווקא הרעים. אולי היא אוהבת את סוורוס, אולי היא פשוט נפרדת ממנו, אולי היא בוגדת בו ואולי היא בכלל סולקה מבית הספר.
הוא הגיע לחדר המועדון ופלט במהירות את הסיסמה.
סיריוס נכנס לחדר המועדון ועמד במרכזו, מול האש הבוערת באח, ונשם.
'שום דבר לא קרה, אל תלחץ, הכל בסדר'
עכשיו, כשהוא רגוע, הוא יכול ללכת לחדר האוכל ולפגוש אותה.
רק עכשיו הוא שם לב לגופו שהיה לח ומיוזע מהריצה והלחץ שהוא היה נתון בו. הוא הלך לעבר מגורי הבנים ופתח את דלת חדרו.

"היי" צעקה לילי "רמוס, אתה ראית אולי את ספר הכשפומטיקה שלי?"
"לא, אני מצטער" אמר רמוס בנימוס.
"טוב, תודה. תודיע לי אם אתה רואה אותו." אמרה לילי והסתובבה כדי לצאת מהחדר כשיד רכה נחה על כתיפה.
היא חייכה קלות והסתובבה כדי לראות פניו של אהובה.
אבל זה לא היה הוא, ג'יימס עמד מאחוריה עם חיוך מופתע ושאל "למה לבנות מותר להכנס למגורי הבנים ולבנים אסור להכנס למגורי הבנות?"
לילי שינתה מיד את הבעת פניה "אני לא יודעת, תחשוב על זה בעצמך."
"-אני לא יודע, אולי זה בגלל ש-"
"היי, אתה בא לארוחת ערב?" שאל רמוס את ג'יימס לשמחתה של לילי.
"לא, אני אשאר כאן עוד קצת." הוא ענה.
"אני אבוא איתך רמוס" אמרה לילי בחיוך מלא הודיה.
"בשמחה." אמר רמוס והיא הלכה לכיוונו, מחייכת.
מעט אחרי שהם יצאו מהחדר שמעה לילי קריאה "מצאתי את הספר שלך בכשפומטיקה." פניה של לילי האדימו והיא נכנסה בזעם לתוך החדר בעוד רמוס ממשיך לחדר האוכל, מעדיף להמנע מהוויכוח שיבוא.
"אני לא מאמינה שאתה ג-נ-ב-ת לי את הספר בכשפומטיקה רק כדי למשוך את תשומת הלב שלי, אתה לא מבין שזה פשוט לא עובד לך?"
אחרי שהיא ראתה את החיוך השועלי על פניו של ג'יימס היא הבינה מה היא אמרה. "אני לא חושב שגנבתי לך אותו, אני דווקא זוכר שאת השארת אותו בכיתה ואני אספתי אותו בשבילך - אז אני חושב שמגיעה לי איזו התנצלות."
"אני מצטערת שהאשמתי אותך" אמרה לילי בחישוק שפתיים
"אם אנחנו כבר מדברים" אמר ג'יימס "הייתה איזו שאלה שלא הבנתי, את יכולה לעזור לי?" הוא אמר בתמימות מפתיעה.
"כן," היא אמרה בעוד שהיא מופתעת מכנותו "אני מניחה."
הוא פתח את הספר בעמוד ארבע מאות שלושים ושמונה והניח את ידו על אחת מהשאלות הקשות. לילי הופתעה ממורכבות הבעיה - אבל הם כבר פתרו אותה בשיעור.
את התרגיל הם פתרו בחמש דקות ואחר כך שקעו בדיון על מורכבות החומר בכשפומטיקה השנה ולפני שהיא שמה לב ג'יימס התקרב אליה יותר משהיא הייתה רוצה.
הוא חייך ברכות ועיניו נצצו למראה. כשהוא רכן לעברה מוחה של לילי צעק לעברה את שמו של סיריוס שוב ושוב. אך לילי ננעלה ולא זזה ממקומה, אפילו כשפתיהם נפגשו והוא נישק אותה בעוצמה. ברגע הזה שמו של סיריוס טבע בים גועש של רגשות שהציפו את לילי - התרגשות, אקסטזה, פחד, שמחה והפתעה.

כשסיריוס פתח את דלת חדרו הוא נעצר ברגע אחד. לקח למוחו כמה שניות להבין מה הוא רואה; וכשהוא הבין הוא נתרע לאחור.
ג'יימס נישק את לילי בעוצמה, הוא רכן מעליה ובחוזקה מישש את שערה האדמוני. ולילי, לילי פשוט ישבה שם וקיבלה את כל מה שהוא הציע לה ברצון. סערת הרגשות שהשתוללה בתוכו הייתה כל כך גדולה שהוא לא ידע כיצד לשחרר אותם. הוא פשוט הסתובב, חזר על עקבותיו והלך לחדר האוכל.
בדרך כלל, סיריוס לא מתנהג ככה; כל בחורה שעושה לו משהו קונה לעצמה השפלה פומבית מידית ונוראית. בחורה שמשפילה את סיריוס, שלא נדבר אפילו על בוגדת בו, זוכה ללחיצה חזקה בנקודות התורפה הכי כואבות שלה. כשמישהו פוגע בסיריוס, סיריוס פוגע בו איפה שכואב.
אבל הפעם זה היה אחרת, זה היה שונה. סיריוס לא הרגיש את הצורך להכאיב לה או להשפיל אותה. הוא לא רצה לפגוע בה ולהרוס את כל התדמית שלה ואת המעמד שלה בכל חברה אפשרית. הוא עשה משהו שהוא עד כה לא עשה, הוא התעלם.

Now we're old and grey Fernando
And since many years I haven't seen a rifle in your hand
Can you hear the drums Fernando?
Do you still recall the fateful night we crossed the Rio Grande?
I can see it in your eyes
How proud you were to fight for freedom in this land

לילי לא ידעה מה קרה לסיריוס, הוא לא היה כמו בעבר. הוא כבר לא היה נלהב כשהוא לידה יותר והם פשוט לא נפגשו יותר. היא לא ידעה למה זה קרה אבל תמיד כרסמה בה המחשבה שזה בגלל מה שקרה עם ג'יימס, היא הרי הבריזה לו באותו ערב.
אחרי שהיה ברור שזה נגמר, היא התחילה לצאת עם ג'יימס. בהתחלה מצפונה הציק לה על מה שעשתה עם סיריוס, הרי היא לא כזו, אבל לאט לאט הרגש הזה נעלם והיא וסיריוס נהיו מכרים, וגם זה בקושי. היא הייתה צריכה לראות אותו רק כשהוא היה עם ג'יימס.
לאט, לאט היחסים בינה ובין ג'יימס נהיו רציניים והמשיכו גם אחרי הוגוורטס. ג'יימס התבגר ולילי אהבה אותו בכל ליבה.
הם התארסו ולאחר כמה חודשים גם התחתנו. ג'יימס החליט שסיריוס יהיה השושבין שלו, כמובן שמצפונה של לילי החל להטיף לה. הכי כאב לה, כשסיריוס הקריא את ברכתו לג'יימס. אבל כג'יימס הניח את הטבעת על ידה, כל החששות התנקזו ויצאו מלבה. היא מוכנה להתחיל את חייה החדשים עם ג'יימס והעבר עכשיו מאחוריה.
הפעם היחידה שמצפונה הציק לה אחרי החתונה הייתה בלידתו של בנה, כשג'יימס החליט שסנדקו יהיה סיריוס ולילי תמכה בהתלהבות. היא הניחה שזו מעין מתנה לסיריוס אחרי כל מה שהיא עשתה לו.

סיריוס שכח, ברור שהוא שכח. הוא סיריוס. הוא התעלם.
סיריוס המשיך בחייו, המשיך בלימודיו ורכש לעצמו כמה חברות חדשות. כמובן שלפעמים, כשהוא ראה את ג'יימס ולילי מצפונו תקף אותו על התעלמותו. הרי זה לא סיריוס, הוא היה צריך לתקוף אותה.
אבל הוא הבליג, שכח והדחיק את כל זכרונותיו מהרגעים האלו.
הרגע שהיה לו הכי קשה היה להקריא את הברכה לג'יימס ולילי בחתונה. אבל גם אז הוא הבליג, הוא כבר שכח מכל העניין. זה מאחוריו.
כעבור שנה החליטו ג'יימס ולילי לתת לו להיות הסנדק של בנם החדש. סיריוס התעקש לא לקשר בין מה שקרה אז ללידתו של התינוק.

זה היה הלילה של השלושים ביולי, לילה משונה. במקום ליל קיץ חמים הלילה היה יבש ולח וחשמל סטטי מילא את האוויר.
ברק היכה במפתיעה והאיר באור מוזר את ביתם של משפחת פוטר. סיריוס דפק בחוזקה על דלת הבית. אישה בעלת שיער אדמוני ארוך פתחה לו את הדלת והכניסה אותו.
לילי בחנה את סיריוס שבא במפתיעה, היא הופתעה כמה שיערו האפיר ופניו התקמטו. הוא עדיין נראה בדיוק כמה ירח, רק שהוא נראה כמו ירח בסוף חודש.
הם התיישבו על הספה והיא הבחינה בחפץ העטוף בנייר עיתונים ישן. "שלום" היא אמרה בחינניות.
"שלום" הוא אמר בחופזה" "איפה ג'יימס?"
לילי לא הופתעה מחוסר הנימוס שלו והשיבה בנועם שהוא יצא.
סיריוס זרק מבט מאוכזב ואמר "טוב, פשוט רציתי לדבר איתו."
"כן, תיארתי לעצמי." אמרה לילי "אתה יודע, בסוף השבוע אנחנו עורכים את החגיגה להארי - הוא כבר בן שנה. אתה מתכוון לבוא?"
"וואו, איך הוא גדל." הוא אמר והביט למעלה מפשפש בזכרונותיו "אני לא מאמין שנתתם לי להיות הסנדק שלו."
"כן…" נאנחה לילי "אתה יודע, זה מגיע לך."
לפתע, משהו בפניו של סיריוס השתנה. "מה זאת אומרת?"
לילי שמה לב שהוא נראה צעיר יותר.
"זאת אומרת שאני חושבת שאתה האיש המתאים לתפקיד." 
"כן… בטח…" הוא מלמל לעצמו. "זה בגלל אז?"
"אז?"
"כן," הוא אמר בעצבנות "את יודעת על מה אני מדבר."
היא לא ידעה איך להגיב לו.
"כן לילי," הוא קם ונימת הכעס בקולו התחזקה "לא רק שהברזת לי אלא בגדת בי עם החבר הכי טוב שלי."
פניה של לילי נאטמו.
"חשבתי שזה קורה רק למסכנים לילי, ואני לא מסכן" הוא המשיך "ואחרי זה אני זה שצריך להיות השושבין שלו ועוד הסנדק של הבן המשותף שלכם!" הוא כבר צעק.
לילי רצתה לומר שהוא יעיר את הארי אבל לא היה לה את האומץ הדרוש לכך.
"את יודעת, אני יכולתי לרסק אותך. אבל לא עשיתי את זה."
הוא עצר ונשם נשימה עמוקה לפני שאמר "כי אני אוהב אותך."
הדמעות החלו לזלוג מעיניה של לילי בלי שהיא תשים לב והיא אפילו לא טרחה לנגבן.
"את בגדת בי," הוא גמגם "את השלכת אותי בלי שום סיבה. ואני יודע שאת אהבת אותי - את לא צריכה להגיד את זה כדי שאדע."
לילי הרגישה איך רגשות האשמה מכרסמים בה והמצפון שלה תוקף אותה מכל הכיוונים.
"לילי, את הכרחת אותי לחיות בצילך וגרמת לי הרבה סבל." הוא לחש.
ללילי לא היה לאן לברוח.
"אני מצטער שהכרתי אותך." הוא אמר מתקשה לשלוט על רגשותיו המתפרצים.
הוא השליך את החפץ העטוף בעיתונים לעברה ואמר בשקט "זה בשביל הארי."
סיריוס יצא מהבית בכעס, רגשותיו משתוללים. דמעותיו עמדו על קצה צוק ובקושי החזיקו את עצמן מליפול אל תחתית לא ידועה.

אחרי שעזב, דמעותיה פרצו דרך עיניה. בבכי, היא קרעה את נייר העיתונים וחשפה מטאטא קטן.
היא כבר ידעה שהדברים לא יחזרו להיות כמו שהיו בעבר.

סערת הרגשות שהתשוללה בתוך סיריוס השכיחה ממנו את כל שהיה על ראשו ולמרות שהרצון גער בו, הוא לא דיבר עם חברו ג'יימס באותו הערב.

There was something in the air that night
The stars were bright, Fernando
They were shining there for you and me
For liberty, Fernando
Though we never thought that we could lose
There's no regret
If I had to do the same again
I would, my friend, Fernando
Yes, if I had to do the same again
I would, my friend, Fernando...