אחרי הקרב- מתורגם

זהו יום אחרי הקרב, ונראה שכל העולם חוגג אבל הוא לא יכול. זה לא נראה אמיתי. זה לא נראה אמיתי שזה נגמר.

ליתר דיוק, זה לא נראה אמיתי שפרד מת. לא פרד. זה לא יכול להיות.

הוא לא זוכר את הפעם הראשונה שבה ראו את הגופה שלו. אוליבר אמר לו שהוא זעק בקול, אבל הוא לא זוכר את זה בכלל. הוא לא זוכר שהוא אמר משהו לג'ורג', אפילו שרון אמר לו שהוא כן אמר. הוא כן זוכר איך הוא נלחם לצד ג'ורג' כשהקרב התחדש, תוהה איך ג'ורג' עדיין הולך, מדבר וחושב.

לאחר מכן, הוא זוכר בקבוק של וויסקי-אש ולא הרבה יותר מזה.

~~

זהו שבוע אחרי הקרב, והוא חייב ללכת ללוויה של חברו הטוב ביותר.
הוא לא יודע איך לעזאזל הוא הולך לעבור את זה בשלום, אבל הוא חייב ללכת. למען החבר הכי טוב הנוסף שלו, שעדיין בחיים. אפילו אם הוא כבר לא נראה כמו ג'ורג'.

הוא עובר את זה בכך שהוא לא מסתכל על ארון הקבורה או על הבור שבאדמה. הדבר הזה לא קשור בכלל לפרד וויזלי.

אבל הוא עושה טעות כשהוא מסתכל על ג'ורג' שמסתכל על הקבר, וזה הרגע בו הוא מתפרק.

~~

זהו חודש אחרי הקרב, והוא ב 'חנות ההוקוס מוקוס של האחים וויזלי', עוזר לג'ורג' ולרון (ולקרובי משפחה וחברים הבאים והולכים) להעמיד את החנות מחדש על כנה.

הם צוחקים, מתבדחים, מדברים על פרד ושותים המון תה. בחלק מהימים.

בחלק האחר, היעדרותו של פרד מורגשת כל כך, שהם נמנעים זה מעיניו של זה ומחליפים את התה בוויסקי-אש.

ולי הולך הביתה מוקדם, כי הוא יודע שהזמן בו הוא יכול להסתכל על ג'ורג' מבלי להישבר הוא קצר.

~~

זוהי חצי שנה אחרי הקרב, והדברים נורמאליים פחות או יותר. הוא יכול להסתכל על ג'ורג', לדבר ולצחוק איתו. הוא כמעט שוכח שמשהו חסר. זה המצב הנורמאלי החדש שלהם.

לפעמים, כשהוא חוזר הביתה, מכה בו ההרגשה שזו לא הדרך בה נורמאלי אמור להיות.

הוא שומר בקבוק של וויסקי-אש במזווה בשביל הימים האלה.

~~

זוהי כמעט שנה אחרי הקרב, והחבר הכי טוב שלו בן עשרים ואחת.

אחד החברים הכי טובים שלו.

הוא חשב שהוא התגבר על זה, שהוא התמודד, שהוא השלים עם מותו של פרד.

אבל לראות את ג'ורג' מכבה את הנרות שעל העוגה בעצמו, לשמוע את כולם שרים "יום הולדת לג'ורג' ", עם חור במקום בו שמו של פרד אמור להופיע, הוא מבין שהוא לא.

איך הוא אמור להתרגל לזה מתישהו?

~~

זו שנה אחרי הקרב, והוא עובר את טקסי הזיכרון מבלי לבייש את עצמו. אם ג'ורג' יכול לעבור את זה בעיניים יבשות- גם אם חיוור כרוח רפאים- גם הוא יכול.

לאחר מכן, השניים משתלטים על הבר של ויגו בסמטת דיאגון. הם שותים, מעלים זיכרונות, בוכים, צוחקים ושותים עוד קצת.

הוא יודע- הם כולם יודעים- שהחיים הם בשביל לחיות. שהם חייבים לחיות אותם עד תום, למען אלה שאבדו. הם יודעים שזה יכאב, אבל אין להם ברירה.

וגם לי יחיה אותם, בשביל פרד וכל האחרים.