לב קפוא

"לב של קרח. לב קפוא. זה הלב שלך." הוא אמר. אמר את המילים הכי פוגעות. רק כי... כי שכחתי, או כמו שהוא אמר, התעלמתי, הברזתי, ועשיתי שיעורי בית עם מישהו אחר.
הוא לא נתן להסביר, רק אמר, הלב שלך קפוא, והלב שלי באמת הפך לקפוא, בגללו.

ולא היה לי מושג מה אני אמורה לעשות, כי אני הרי מאוהבת בו.

לב קפוא
מה אני עושה
עם הכאב הזה
להתאהב או לוותר
הלב סגור
ואני רוצה שיפתח
שייתן סיכוי
לחיות עוד רגע שנשכח...

כמה רציתי שוב לחוות עוד כמה רגעים איתו, לרקוד משמחה אחרי שהוא אומר לי שהוא אוהב אותי, לרקוד, עד שהרצפה תיפול, עד שהלב יפשיר, כשהוא יבין, כשהוא יסלח...

תרקדי עד שהרצפה תיפול
עד שהיום יהיה אתמול
זאת אהבה וזה מרגיש בפנים
שהלב שלי מפשיר ...

אבל הזמן עבר, והוא התעלם. נגמרה עוד שנה.
זיכרונותי המאושרים ממנו נעלמו, מותירים אחריהם רק פרורים, עם תחושת אושר שדהתה.
הלב שלי נשאר סגור, ולא נפתח, כי הוא, סיריוס בלק, לא פתח אותו שוב, ולא הראה לי שוב את האמת שבו, שגרמה לי להיפתח אליו.

הימים חלפו
הקיץ תם
רק פירורים של זיכרון
אשמור אותם לעולם
אבל הלב הזה סגור
ואני רוצה שיפתח
שייתן סיכוי
לראות את האמת שבך...

החלטתי. אני אגש אליו, אספר לו את האמת.
ניגשתי. סיפרתי, והוא הקשיב, ואחר כך, ביקש סליחה! סיריוס בלק ביקש סליחה.
והוא נישק אותי, מפשיר את ליבי, והתחשק לי לרקוד, עד שהרצפה תיפול.

תרקדי עד שהרצפה תיפול
עד שהיום יהיה אתמול
זאת אהבה וזה מרגיש בפנים
שהלב שלי מפשיר...

נשארנו זוג, לאורך כל השנה השביעית. סיימנו ללמוד בהוגוורסט, עדיין זוג.
יום אחד הוא לקח אותי למקום מקסים, רומנטי, הוא הציע לי. ואני הסכמתי.
הייתי מאושרת מתמיד, ג'יימס הציע ללילי (החברה הכי טובה שלי, למרות שהיינו בבתים שונים.), הם היו מאושרים, ואנחנו גם, וזה הפך אותנו למאושרים מתמיד.
הרגשתי שוב איך הלב שלי מפשיר, מכל הכעס שאי פעם כעסתי על סיריוס.

תרקדי עד שהרצפה תיפול
עד שהיום יהיה אתמול
זאת אהבה וזה מרגיש בפנים
שהלב שלי מפשיר...