דראקו מתאהב...

"השנה השלישית מתחילה!" אומרת שירן, בעודה עולה על המטוס להוגוורטס. מכיון שהיא גרה בישראל, היא לא מגיעה בדרך הרגילה- רכבת, אלא במטוס. היא מתיישבת על המושב האהוב עליה ושמה את המזוודה הכבדה שלה על המדף שמעליה. היא מביטה בשמחה על ערמת השקיות של הציוד שלה לשנה החדשה. היא התרגשה. היא פתחה את המיטה שבמושבה, והניחה את ראשה על הכר. היא עצמה את עיניה- ונרדמה.
"כולם לרדת!" שירן התעוררה בבהלה, ומיהרה להוריד את מזוודתה מהמדף, ולהכניס את השקיות לעגלתה. היא הכניסה את המזוודה לעגלה, וירדה במהרה מהמטוס. עיניה עברו על פני העוברים ושווים, עד שקלטה את החבורה1; רון הרמניוני והארי. היא מיהרה אליהם. "הארי, רון, הרמיוני!" קראה- ונופפה בידיה. הם הפסיקו את שיחתם, ורצו אליה. הארי חיבק אותה, לאחר מכן רון, ולבסוף הרמיוני. "הארי, רון תסחבו לי את העגלה" אמרה שירן במבט מתחנן. "הפעם לא ניכנע!" אומר הארי בגבורה, אבל אז שירן דוחפת אותו חלש לכיון העגלה, והוא עושה פרצוף חמוץ. "או שלא.." מלמל רון, ועוזר להארי לדחוף את העגלה. היא והרמיוני צוחקות. הם מפטפטים להנאתם, ולפתע שירן שואלת "רון, איפה אחותך?". רון עושה מבט "חושבים", ואז צועק. "אוי לא! היא הלכה לרגע! היינו אמורים לחכות לה!" כולם גילגלו עינים, והחלו להסתובב באזור ולצרוח את שמה של אחותו של רון, ג'יני. לאחר שמצאו אותה, הם נכנסים לטירה, ומתיישבים בשולחן גריפינדור.
"שלום, פוטר" אומר דראקו מאלפוי, הבחור המעצבן ביותר בסלית'רין, יורק את ה"פוטר". "אני רואה שהתכנסתם כאן כולם. הבוצדמית, צמד הביסלים, אתה והבחורה ההיא". "יש לי שם, אתה יודע, מאלפוי? או שזה מעבר ליכולתיך לזכור שם פשוט כל-כך?" שירן אומרת בלגלוג. "שתקי, שירן. אני זוכר את שמך, הוא פשוט לא לרמה שלי". "אתה שוויצר מנופח" עונה שירן. הוא מביט בה כשואל- "מה זה בכלל?". "פשוט תסתלק. כל דקה לידך גורמת לנו להרגיש לא טוב. כבר יש לי בחילה רק מלאמר את שמך" אומרת שירן. הוא אומר לה שהיא עוד תצטער על זה וכו', הקשקוש הרגיל. אבל אם לאמר את האמת, אף פעם שירן לא הצטערה על פתיחת השנה שלה- לגלוג על דראקו. זה היה מן תחביב. היא הייתה מי שתמיד "הצילה" את החבורה ממנו. כשהתרחק, כולם פרצו בצחוק, עד שהתחיל טקס המיון.

"אני לא מאמין שהשנה האגריד מלמד! הוא רצה את זה תמיד!" אומר הארי. "המורה החדש, לופין היה איתנו ברכבת" אומרת הרמיוני, למרות שהיא יודעת שאין טעם, כי בין השאר, שירן הייתה מיוחדת, באיזשהו אופן. היא ידעה מה אומד לקרות. ההרי יש ספרים וסרטים, שמתברר שכל פרט ופרט בהם נכון, כך שרק אם הרמיוני תגיד דבר שלא כתוב שם, שירן לא תדע מזה. "אנחנו יודעים שאת יודעת" אמר רון במהירות, לפני ששירן הספיקה לאמר שהיא יודעת. "יש! אמרתי לפנייך!" קרא, ולאחר מכן פרץ בצחוק מתגלגל, שסחף את כל החבורה. "טוב אז.. כאן דרכינו נפרדות. אני והארי הולכים לחדרי הבנים ואתן לחדרי הבנות. ביי אחות, הרמיוני ושירן" אומר רון בדרמטיות. כולם צוחקים. זה טיפה מוזר. הכוונה- רון הוא טיפוס די פחדן, אבל אפשר לאמר שהידע של שירן די עזר. הוא ידע שלא יקפוצו עליו יצרים במסדרונות.

בשיעור על חיות קסומות, הם הכירו חיה מדהימה- היפוגריף. כולם נסוגו, ורק הארי הסכים לנסות להקרב אליה, ולאחר מכן, שאחרים ניסו, עשה מאלפוי טעות. הוא העליב היפוגריף. בקביק, ההיפוגריף איתו למדו, תקף את מאלפוי ושרט את מרפקו. מאלפוי התמוטט במקום, והאגריד לקח אותו למרפאה. השיעור נגמר. "אלוהים. אתם חושבים שמאלפוי יהיה בסדר?" שאלה שירן, למרות שידעה. "חשבתי שאת יודעת. ולמה זה בכלל אכפת לך?" ענתה הרמיוני, ולמשמע התשובה של שירן, גילגלה עיניים. "אני יודעת" אמרה שירן, "ואני פשוט מפחדת שלא יהיה לי על מי ללגלג".

הודעה:
הפרק קצר, אבל זה פשוט כי אני די במחסום כתיבה. הפאנפיק הראשון שלי, אז בבקשה תגיבו דעה :) תודה מראש,
שירנכהן

		הפרק הבא