לשכוח את העבר

פאנפיק ראשון שלי.תהיו עדינים (;

---

העננים האפורים התגופפו בשמיים שהיו עד לפני דקות אחדות כחולים ועליזים.
החלה סערה בזמן משחק קווידיץ' בין גריפינדור לסלית'רין. הארי הביט למעלה,כמעט כמו
כל תלמיד או מורה שהיו שם ונאנח. דראקו הביט אליו וחייך חצי חיוך סתמי שמביע 'זה סימן שאנחנו עומדים לכסח אותכם' הארי ניסה להתעלם אבל לא יכל שלא להביט בו במבט חודר שמביע 'היית מת'.
הארי הזיז את מבטו מפניו ויכל לראות מאחורי מאלפוי את הסניץ' המוזהב ובמיידיות טס לעברו אך הסניץ' עף לשמאל .כשהארי לפניו, דראקו קלט לאחר שניות שהוא כבר טס אחרי הסניץ' ומיד טס גם הוא. הם היו במאבק
צמוד לתפיסת הסניץ' ודראקו הצליח לעקוף את הארי. הארי נהם וניסה לעקוף את דראקו שהיה במרחק של סנטימטרים ספורים ממנו, הוא עקף אותו,כששניהם עדיין במרדף אחרי הסניץ', הוא הושיט את ידו לתפוס את הסניץ' שלפתע, הארי הרגיש כאב חד בגופו והוא נפל מהמטאטא, כשעיניו רואות שחור.

---

הארי פקח את עיניו. הוא ראה שהוא במרפאה,שוכב במיטה עם יד עטופה בתחבושת לבנה.

האחות הגיחה מהדלת ונכנסה בסערה "הו הארי חמוד טוב שהתעוררת" היא אמרה עם חיוך שמבליט את

קמטיה בזמן שהגישה לו את ארוחת הצהריים. "מרק?" הארי מלמל. "זה הכי טוב לך כרגע. אתה חלש" אמרה,"היד שלך שבורה,כמה שריטות. לא רציני,למזלך" היא הוסיפה.

"קווידיץ' בזמן שיורד גשם! מה הם חושבים לעצמם?!" היא אמרה לעצמה במרירות. 

הארי לא הספיק לשאול אותה מה קרה לו ולמה הוא הגיע לכאן והיא צעדה במהירות מהמרפאה.

הארי נאנח בחוסר אונים.

הוא לא רצה שהמשחק יגמר כך.

מה עם תוצאת המשחק? הם הפסידו? המשחק התבטל?

היד השבורה שלו לא עניינה אותו. רק החיוך הזדוני שמאלפוי בטח מחייך כרגע. הוא כיווץ את מצחו בכעס.

"הארי!!!" הרמיוני צעקה ,רצה לעברו וליפפה את ידיה בצווארו לחיבוק חזק. 

"הרמיוני.." הארי נחנק.

"הו מצטערת" מלמלה ושחררה מהאחיזה החזקה שלה.

"היי הארי!" הארי ראה את רון עומד עם ידיו בכיסיו ומחייך חצי חיוך.

"היי רון והרמיוני" אורו פניו של הארי."אז איך המשחק נגמר בסוף?" הוא שאל בסקרנות להוטה.

הרמיוני גלגלה את עיניה "אתה נפלתה מגובה רב,נשברה לך היד ,הייתה מחוסר הכרה במשך 3 שעות

ומה שמעניין אותך כרגע זה איך המשחק הסתיים?!" הרמיוני האדימה מעצבים.

"כן"

הרמיוני הסתכלה עליו במבט חודר.

"מצטער הארי, הפסדנו" רון התעלם מהרמיוני והשפיל את ראשו.

הארי הרגיש מתוסכל "הכל באשמתי" מלמל.

"זה לא אשמתך! היינו פשוט גרועים היום" רון מיהר להגיד.

הרמיוני הנהנה בהסכמה.

"אז מה קרה לי בעצם?" הארי שאל.

"וזאת השאלה שחיכיתי לה בקוצר רוח!" הרמיוני שמה את ידיה על המותניים "ובכן, נראה שברק פגע בך" היא המשיכה.

"ברק? אבל.. מצבי קל בשביל שזה יהיה ברק" הוא פער את עיניו.

"זה מה שפרופסור דמבלדור מנסה לפענח" היא אמרה.

הארי כיווץ את עיניו במטרה להיזכר מה הוא הרגיש בזמן הפגיעה "אני לא זוכר כלום" מלמל.

הרמיוני ישבה על מיטתו ואחזה בכתפו "זה לא נורא,העיקר שאתה בסדר" לחשה.

רון עמד מולם ואמר בקרירות "יש לנו עוד שבוע משחק" והביט לעבר הארי והרמיוני.

"אבל היד שלי!" הוא לפתע קפץ והרמיוני שחררה מהאחיזה בו מבהלה "אני לא יכול לפספס משחק

קווידיץ!" אמר ברצינות.

"הארי...אין מה לעשות" רון משך בכתפיו.

"דווקא יש" פניה של הרמיוני זרחו והיא קמה במקומה "אני קראתי על לחש מרפא באיזשהו ספר" מלמלה.

הארי חייך בתקווה "לכי על זה" אמר.

הרמיוני מלמלה לעצמה את הלחש והטיחה את שרביטה לעבר הארי.

הארי הרגיש את כל גופו רועד וכאבים עזים מילאו אותו.

"הו לא!" הרמיוני צעקה "טעיתי!" הארי ראה אותה ואת רון מבוהלים במטושטש לפני שראה הכל

שחור וקרס, בפעם השניה היום.