פלאשבק

הארי שכב במיטה, בחדר שבמעלה המדרגות. זו לא היתה המיטה לה היה רגיל, ולא החדר. זו לא היתה המיטה בחדרו ברחוב פריווט מספר ארבע.
האור החודר מבעד לווילון הדק לא היה אותו אור שתמיד חדר מבעד לסורגים, אותו האור שהתרגל אליו כבר שבעה עשר שנים.

"ג'יימס, אתה תאחר לרכבת להוגוורטס! קום!" נשמע קול רך של אשה מבעד לדלת, נשמע במורד המדרגות.
דלת החדר נפתחה וגבר גבוה בעל שיער שחור מפוזר ומשקפי חרמש נכנס לחדר. הוא נשען על המיטה ואמר "שוב...".

'ג'יימס?!אני חולם?!' חשב לעצמו הארי, משפשף את עייניו תוך כדי התעוררות.
'אני אבא של עצמי!' עברה במוחו מחשבה מהירה. הוא הסתכל על גופו, ממשש את פניו... מחפש אחר שובל של דמיון לתווי הפנים של עצמו, של הארי.

לצידה השמאלי של המיטה עמדה כוננית לילה ועליה בגדי בית גריפינדור ושרביט. 'השרביט של אבא.'
בהינף שרביט כמה ספרים וקסתות דיו התעופפו להם מ בקלילות אל תוך מזוודה אדומה זהובה שנסגרה באחת והיה ניתן לראות בברור את המילים הקטנות החרוטות עליה מהצד: "קרניים".

הארי פתח את דלת החדר וגילה שהוא נמצא בפיתחו של מסדרון ארוך בעל יותר מארבע דלתות וגרם מדרגות הפונה מטה.
הבית היה מרווח דיו והיה נוח להסתובב בו.
קול קטן בראשו הורה לו את הכיוון: 'במגרדות למטה , ואז שמאלה למטבח... אמא תחכה שם.'
הארי לא ידע מה משמעות הקול הזה - אבל הקשיב להוראותיו.כשהגיע למטבח מצא עצמו מול סבתו-אימו של ג'יימס.
היא הייתה בדיוק כפי שהארי דמיין אותה: שיערה ארוך ושחור, גבוהה ויפה. באותו הבוקר היא לבשה גלימת איזמרגד פשוטה שהעניקה לה מראה יפהפה.

הארי רצה פשוט  שם ולבהות בה לנצח... או לפחות רק עוד קצת...

*******

צריבה איומה גרמה להארי לפקוח את עיניו ולשפשף את מצחו. הוא מרגיש את הצלקת!
'אווהה... אני שוב הארי' חשב לעצמו בשמחה.

לצידה השמאלי של המיטה עמדה כוננית לילה, עליה היו מונחים מדי גריפינדור ושרביט, השרביט שלו.
כמה ספרים וקסתות דיו התעופפו  בקלילות אל תוך מזוודה אדומה זהובה שנסגרה באחת.
"אנחנו נאחר לרכבת האקספרס של הוגוורטס, הארי!" נשמע שוב קול רך של אישה. הארי פקח את עיניו. זו הייתה הרמיוני.
"שוב...",  חייך אליו אדם גבוה בעל שיער אדום כאש. זה היה רון...

		הפרק הבא