קוסם שיודע

בזמן האחרון יש הרבה שיחות על זהותי המסתורית ועל כך שאני נמצא ולא נראה או על כך שאני נראה ולא נמצא, האפשרות השנייה לא נראת לי במיוחד הגיונית, אבל אני חושב שכולנו מודעים לכך שתלמידי

הוגוורטס אינם בדיוק גאוני הדור - לפחות לא אלו שלא שייכים לבית רייבנקלו.

יש גם כאלו שהתחילו לנסות ולגלות מי אני - בואו ונתחיל מהרעיון ההזוי - אז לא, אני לא פילץ' וההוכחה הפשוטה היא שלא נראה לי שפילץ' יודע בכלל קסמים - סליחה - לכתוב או לקרוא, אני באמת בספק,

אבל אם הוא באמת יודע לקרוא - אז הנה הודעה בשביל מר פילץ' היקר ; אף תלמיד לא זקוק לשיקוי נגד הזדקנות [לפחות לא בכמה שנים הקרובות], ולכן ההספקה הגדולה שסיריוס בלק הזמין נראת חשודה במקצת,

ולכן אם אינך רוצה לנקות כיתות מפצצות סירחון, אני מציע שתעצור משלוח זה [אלא אם כן סיריוס בלק באמת הזמין שיקוי נגד הזדקנות והוא רוצה לספר לנו משהו ?! ].

הרעיון הבא והבאמת מחמיא אומר שאני בכלל רוח [כתבתי מחמיא ? סליחה - התכוונתי מחליא] - אני לא יודע איך בדיוק אני אמור להוכיח שאני חי, אבל תודה לאל אני כן - אין לי איזו משאלת מוות או מחשבות טרגיות -

אז כולם להירגע, אני לא מתכנן למות בזמן הקרוב. אבל השאלה הנשאלת ביותר האם רוח יכולה להחזיק עט נוצה ? היד של הרוח לא פשוט תעבור דרכה ? - שווה לבדוק, זה באמת מעניין.

הרעיון הגאוני הבא אומר שאני מנדי רונצי [תלמידת שנה שישית ברייבנקלו], אממ .. אני די בטוח שאני בן ואת האמת אחרי שהזדעזעתי מהרעיון התחלתי לחשוב קצת על מנדי - היא באמת נראית טוב, אז מנדי,

לתשומת לבך, אני פנוי !!.

היו עוד כמה רעיונות הזויים לחלוטין [לא ניסיתי להפריח אותם כי נראה לי שהם עושים את זה בעצם] כמו - פרופסור מקגונגל, מיס נוריס, התמונה של האישה השמנה, שר הקסמים, ינשוף חום, הדלת המדברת בקומה השלישית,

אחד היצורים שהאגריד מחזיק בשבי, מצנפת המיון ופרופסור דמבלדור.

עד לגיליון הבא, שלכם באהבה גדולה ומסתורית [וגברית, כן ?!] - הקוסם שיודע.

"אוקיי, זה בהחלט מטריד," הודיע סיריוס בלק לחבריו. "איך הוא ידע על ההזמנה שלי, ויותר חשוב - איך הוא יודע על כך שההזמנה סמויה ?."
"אין לי מושג," הודיע רמוס לופין.
הייתה זו שעת בין ערביים וארבעת הקונדסאים התהלכו במסדרונות הכמעט ריקים, הגיליון חולק באותו בוקר - עיתון הוגוורטס מעולם לא היה כל כך פופולארי, אבל מאז שהקוסם שיודע החל לכתוב בו את הטור שלו,

כולם עמדו בתור על מנת לקחת את העיתון, רוב התלמידים אפילו לא קראו את שאר הכתבות, ישר עברו לכתבה של הקוסם שיודע.
הקוסם שיודע וזהותו הייתה שיחת היום וכל דבר שעליו כתב ישר כולם ידעו עליו.
"זה מתחיל לעצבן," אמר ג'יימס פוטר שעדיין כל פעם שעבר ליד מישהו המשיכו ליילל לידו.
"ספר לי על זה," אמר סיריוס בלק בעצב, מאז שהגיליון פורסם עם הידיעה על שיקוי ההזדקנות לכאורה, למרות שכולם ידעו שהוא לא באמת הזמין שיקוי הזדקנות, תלמידים לא הפסיקו לרדת עליו - כמה בנות הציאו לו את הקרמים

נגד קמטים שלהן, כמה ילדים מאוד מצחיקים התחילו למכור זקנים מזויפים וכל פעם שמישהו היה רואה את סיריוס בלק הוא היה מוציא את הזקן המזויף ולובש אותו, אנשים היו מסתכלים עליו ופשוט צוחקים - הוא לא היה רגיל

להתנהגות הזו, סיריוס בלק - אליל הבנות - היה תמיד פופולארי, תמיד רצו להיות כמוהו, בחיים לא צחקו עליו - זה הפריע לו !.
"מה הולך שם ?," שאל פיטר פטיגרו והצביע לעבר התקהלות קטנה של כמה בנים ומנדי רונצי הייתה באמצע.
"מאז הכתבה על כך הקוסם שיודע חושב שמנדי יפה, בנים לא מפסיקים לנסות להציע לה לצאת איתם." הסביר רמוס לופין.
"זה מגוחך !." הודיע סיריוס בלק. "איך זה הגיוני שבחורה שעד כה אף אחד לא העז להסתכל עליה נהית כל כך נחשקת ברגע אחד ?."
"צריך להודות, לקוסם שיודע יש את זה," אמר רמוס לופין. "הוא יודע לסחוף אחריו אנשים."
"זה חייב להיפסק," אמר ג'יימס פוטר. "זה הגיליון השני שהוא יורד על חלק מאיתנו, חייבים לגלות מי זה !."
"אני מסכים !." הודיע סיריוס בלק ורטן לעבר תלמידי שנה שלישית מהפלפאף שלבשו את הזקנים המזויפים שקנו ברגע שראו אותו.
"אוקיי," סיכם רמוס לופין. "אז ננסה למצוא את הקוסם שיודע."
ארבעתם הסכימו והמשיכו ללכת לעבר חדר המועדון של גריפינדור.

חיוך הופיע על שפתיו של הקוסם שיודע שצפה בכל המתרחש, הוא השיג לעצמו אויבים נחושים לחשוף אותו, אבל הוא לא יתן להם לגלות אותו בקלות, משום מה הקוסם שיודע נראה מאוד נינוח ואפילו משועשע,

הוא קם ממקומו והלך להמשיך בעיסוקיו.

הפרק הקודם		הפרק הבא