רונאלד וויזלי

"מותק, יש מכתב עבורך!" קראה הגברת מולי וויזלי לעבר בנה השישי, רון.
"באמת?" שאל רון, נרגש. הוא פשוט ידע שזה המכתב מהוגוורטס.
הוא מיהר לרדת וחטף מידה של אמו את המכתב. הוא קרא נרגש,
"שלום לך רונאלד ביליוס וויזלי,
הנך מוזמן לשנת הלימודים הראשונה שלך בבית הספר הוגוורטס לכושפות ולקוסמות!
מצורפת רשימת הציוד שעליך יהיה להביא בשנה זאת.
בכבוד רב,
פרופסור דמבלדור"

רון הביט באימו. הוא ידע שמשפחתו ענייה למדי, ושסביר שאין הרבה כסף לקנות לו ציוד חדש והכל, ואמו שכנראה הבינה מה מעיק על ליבו,
מיהרה להרגיע אותו, "אתה תקבל את השרביט של צ'רלי".
תמיד אני מקבל יד שנייה, חשב רון.
"יופי..." מלמל, מקווה לא להשמע מבואס.
"או, חומד... בואו נראה מה יש ברשימה... אולי יש משהו שיש לאחיך משנים קודמות"
מולי עברה על הרשימה במהירות, ואמרה שהיא עולה להביא לו את הספרים שיזדקק להם. "לאחר מכן נצא לסמטת דיאגון, לקנות מה שאין ואת מה שאחיך צריכים"
"אני יכול לקבל את סקאברס?" שאל רון את אחיו, פרסי, שנהפך למדריך ולכן ודאי יקנו לו ינשוף חדש.
"כן" אמר פרסי, "אבל אל תתעלל בו!".
"יש!" אמר רון, מתרגש. הוא קיווה שסקאברס, העכברוש הישן והזקן של אחיו יהרוג את כל העכבישים שיתקל בהם במהלך השנה.

"וואו!" אמר רון. זו לא הייתה פעם ראשונה שלו בסמטת דאיגון, בכל זאת יש לו 5 אחים... אבל המקום היה מרהיב.
ג'ורג' גיחך. או שזה היה פרד? "אתה מתלהב כמו ילד קטן כל פעם מחדש" אמר פרד. או שזה היה ג'ורג'?
מולי הנידה בראשה. "הוא באמת ילד קטן. הוא רק בן 10!"
"אמא, אני לא תינוק!" רטן רון. "היא תינוקת, אם כבר" אמר, מצביע על אחותו הצעירה, ג'יני.
"רון!" אמרה מולי, מרימה גבה.