0 חרמשים |
הקונדסאים מוצאים עותק של הספר 'הארי פוטר ואבן החכמים' ומתחילים לקרוא אותו, וכמובן, לא מפסיקים להגיב על כל חצי משפט.
פרק מספר 1 - צפיות: 8540
(5) 14 דירגו
|
פרק: |
דירוג הפאנפיק: G - פאנדום: הארי פוטר. - זאנר: הומור. - שיפ: ג'ן - פורסם ב: 31.10.2013 - עודכן: 27.04.2014 - הפאנפיק מתורגם(מקור) | המלץ! ID : 4829 |
שלוום ^^ נעים להכיר, אני קאלה לילי. אני אוהבת לתרגם פאנפיקים, אבל לא לפרסם דברים שאני כותבת. אז בנתיים תהנו מפאנפיקים מתורגמים שאני עומדת לעלות בשפע לאתר. הפאנפיק הזה הוא בעל דירוג תמים לחלוטין חוץ מכמה בדיחות כחולות של סיריוס... אז זאת ההזהרה היחידה בשבילו (עד כה). יש הרבה אנשים שמוותרים על קריאת פאנפיק רק בגלל שהוא ג'ן אבל תנו הזדמנות לפאנפיק הזה, לפחות תנסו. הדבר הכי מצחיק שקיים! עמית נתנה לי את הקישור לפאנפיק הזה, ואני ממש מודה לה על זה. אז תודות: לעמית - על ביטוא (אם אני לא טועה) והבאת הפאנפיק הזה. קאלה לילי "אני משועמם," אמר סיריוס. "אנחנו יודעים," רמוס החזיר, "אתה אמרת לנו את זה רק שלושים פעמים." "כל כך קצת? אני כנראה מאבד את המגע שלי. אני משועמם, אני משועמם, אני משועמם..." "אנחנו יודעים!" "תפסיקו לצעוק שם!" אמא של רמוס צרחה, גורמת לבנה האהוב לכסות את אוזניו בכאב. "אנחנו משועממים!" צעק פיטר לעבר הקומה התחתונה. רמוס תקע את ראשו מתחת לכרית. "אז תעשו משהו אחר!" "אולי תפסיקו לצרוח? אני מתחיל לקבל כאב ראש!" הסיבה לכך ששלושת הבנים היו משועממים הייתה פשוטה; כל התוכניות של רמוס לחופשה היו מיועדות לארבעה. זה היה לפני שג'יימס חלה בשפעת אסייתית, מה שמנע ממנו מלהגיע וכך תקע את שלושת האחרים בבית של רמוס בלי שום דבר לעשות חוץ מלעצבן את אימו ולהקניט אותו על הכלוב במרתף. "היי, מה זה?" שאל פיטר, שמסיבה לא מוסברת היה מתחת למיטה, ומשך החוצה ספר. הוא לא נראה כאילו הוא נפתח אי פעם ועדיין היתה עליו תגית מחיר. "הו, שיט, הוא עושה את זה שוב," אמר רמוס, מוציא את ראשו ממתחת לכרית ומביט למטה. "שיחקתי פה בשנה שעברה ופתחתי איזה חור בזמן מתחת למיטה. זה דווקא נחמד, למען האמת. יש דווקא דברים ממש טובים שאפשר לשלוף מהעתיד." "זה במקרה בלתי חוקי," אמר סיריוס. "כן. אז?" "נכון... כמה שזה נכון." "זה ספר מוגלגי," אמר פיטר. "תגית המחיר עדיין עליו. הוא נראה טוב." הוא הראה להם את הכותרת, שבה נכתב: הארי פוטר ואבן החכמים מאת ג'יי.קיי.רולינג. "מוזר," אמר סיריוס. "מה זה אומר?" "יש רק דרך אחת לגלות." וכך, רמוס לקח את הספר מפיטר, התיישב בכיסא האהוב עליו ליד מדפי הספרים, ופתח את הספר. "אתם יושבים בנוח? אז אני אתחיל." אדון וגברת דרסלי, דיירי דרך פריווט מספר ארבע, ידעו לדווח בגאווה שהם נורמליים לגמרי – ותודה ששאלתם. סיריוס – *ציניות* ובכן, זה עומד להיות ספר מרגש. לא יעלה על הדעת כי מכל האנשים בעולם דווקא הם יסתבכו בפרשיות מוזרות או מסתוריות, והרי הם פשוט לא סובלים שטויות מסוג זה. פיטר – נשמע כמו מקגונגל. רמוס – נאה-אה. היא מאמינה בדברים מוזרים ומסתוריים. היא רק לא מאמינה שאנחנו לא עשינו אותם. מר דרסלי היה מנכ"ל של חברה בשם גראנינגס לייצור- סיריוס – מטאטאים? מקדחות. סיריוס/פיטר - *אהה* הוא היה איש גדל-ממדים, בשרני, וכמעט נטול צוואר – למרות שדווקא היה לו שפם שמן למדי. סיריוס – עד גיל שבע, הייתי בטוח ששפם זה שף של פעם. מקורי – שפם זה עכבר נטול רגל. גברת דרסלי היתה רזה ובלונדינית, ולה היה צוואר ארוך פי שניים מהאורך המקובל, מה שהיה שימושי מאוד, כי רוב זמנה עבר עליה בהצצה מעל גדרות כדי לרגל אחר השכנים שלה. רמוס – נשמע כמו לילי אוונס. לדרסלים היה- פיטר – ילד. -תינוק פיטר – הא! ששמו דאדלי, כולם – דאדלי! *פורצים בצחוק* ובעיניהם לא היה בעולם ילד מוצלח ממנו. סיריוס - *נראה ספקני לחלוטין* דבר לא היה חסר לדרסלים. אולם היה להם סוד, והם חיו בפחד שמישהו יגלה אותו. פיטר – עכשיו, את מי בחדר הזה זה מזכיר לכם? *שיעולרמוסשיעול* הם חשבו שחייהם לא יהיו חיים ברגע שמישהו ישמע על משפחת פוטר. סיריוס – נהגתי להרגיש כך גם אני. עכשיו למדתי להתרחק ממנו במקומות ציבוריים. גברת פוטר היתה אחותה של גברת דרסלי, פיטר – ללילי אוונס יש אחות. אבל עברו שנים רבות מאז נפגשו לאחרונה. למעשה, גברת דרסלי נהגה להעמיד פנים כאילו בכלל אין לה אחות, כי אחותה ובעלה הכלומניק היו האנשים הכי לא דרסליים בעולם. פיטר – לא דרסליים? יש דבר כזה בכלל? הדרסלים הצטמררו כשחשבו מה יגידו השכנים אם יום אחד הפוטרים יבואו לבקר ברחוב שלהם. סיריוס – הם יגידו 'הו איזה יופי, אפשר לשנות את השם'. הדרסלים ידעו שגם לפוטרים נולד ילד קטן, אבל הם מעולם לא ראו אותו. הילד היה סיבה נוספת להתרחק מהפוטרים – הם לא רצו שדאדלי יתחבר עם ילד כזה. רמוס – לא חברותיים כל כך, הא? כשדרסלי ואשתו התעוררו בבוקר יום שלישי האפלולי והאפור שבו מתחיל סיפורנו, לא היה זכר בשמים המעוננים פיטר – יאפ. זה בטוח מתרחש באנגליה, הסיפור הזה. בחוץ פיטר – באמת? חשבתי שהשמים היו בפנים! לכך שדברים מוזרים ומסתוריים עומדים להתרחש ברחבי המדינה. פיטר – למקגונגל יהיה יום עמוס. מר דרסלי פיזם לעצמו בשעה שבחר עניבה משעממת במיוחד ללבוש לעבודה, סיריוס – אבא שלי נהג לעשות את זה. וגברת דרסלי ריכלה בעליצות וניסתה להכריח את דאדלי המצווח להיכנס לכיסא התינוקות שלו. פיטר – נהגת לעשות את זה? שניהם לא הבחינו בינשוף הזהוב והגדול שחלף ברפרוף על פני חלונם. סיריוס – הם היו אמורים להבחין בו? בשעה שמונה וחצי מר דרסלי נטל את התיק שלו, הדביק נשיקה חפוזה על לחייה של דברת דרסלי וניסה לנשק לפרידה גם את דאדלי, אבל לא הצליח, מפני שדאדלי היה עסוק בלצרוח ולהעיף את ארוחת הבוקר שלו לכל הכיוונים. סיריוס - *מצקצק בלשונו* הילדים של היום... "איזה מתוק," התמוגג מר דרסלי ויצא מהבית. רמוס – למה יש לי הרגשה שהילד הזה עומד להיות מפונק? הוא נכנס למכונית ויצא מהחנייה של מספר ארבע. סיריוס – חכו רגע, הספר הזה לא עומד להיות מעניין, נכון? רק בקרן הרחוב הוא הבחין בסימן הראשון למשהו מוזר – חתולה שעיינה במפה. פיטר – מקגונגל. היא בטח שמעה על הדברים המוזרים והמסתוריים שעומדים לקרות. לרגע אחד מר דרסלי לא עיכל את מה שעיניו הראו לו – פיטר/סיריוס – אוווו! אך מיד הוא הסב את ראשו להביט שנית. רמוס – תשמרו את מה שאתם חושבים עליו לעצמכם, בבקשה, בנים. בפינת דרך פריווט אכן עמדה חתולה מנומרת, אבל שום זכר למפה לא נראה. מה עלה על דעתו? סיריוס – אני יכול לנחש. זו בטח היתה מין טעות אופטית. פיטר – ואני מלכת שבא. דרסלי מצמץ ובהה בחתולה. החתולה בהתה חזרה. פיטר – חייבת להיות מקגונגל! ביציאה מהרחוב לכיוון העבודה דרסלי המשיך לעקוב אחרי החתולה בראי מכוניתו. הוא ראה איך החתולה קוראת בשלט שעליו כתוב דרך פריווט. לא, לא קוראת בו, כי אם מסתכלת עליו – הרי חתולים אינם מסוגלים לקרוא, לא שלטים ולא מפות. פיטר – האחת הזאת יכולה. מר דרסלי התנער קלות וחדל לחשוב על החתולה. בדרכו העירה הוא לא חשב על דבר מלבד על משלוח גדול של מקדחות שקיווה לקבל מאוחר יותר באותו היום. רמוס – אל תעזו להגיד את זה! אבל בכניסה לעיר המקדחות פרחו ממוחו. רמוס – תסתמו. סיריוס – לא אמרנו כלום! בזמן שעמד בפקקים של הבוקר, הוא לא היה יכול שלא להבחין במספר הגדול של אנשים שהיו לבושים באופן מוזר ביותר. אנשים עטויי גלימות. פיטר – אוכלי מוות! מר דרסלי לא סבל אנשים שהתלבשו בבגדים מוזרים – רמוס – וזה מגיע ממוגל. האופנות המטורפות של הצעירים! רמוס – אני מסכים לגמרי. הוא שיער שזו איזו אופנה טיפשית חדשה. אצבעותיו תופפו בעצבנות על ההגה, ומבטו נפל על סיריוס – לבחור הזה יש מוח מלוכלך... לא? קבוצה של קוקואים כאלה שעמדו ממש בקרבת מקום. הם התלחששו בניהם בהתרגשות. מר דרסלי נזעם לגלות שלפחות שניים מהם לא היו כלל צעירים – מה, האיש ההוא שם נראה מבוגר אפילו ממנו, והוא עטוי גלימה בצבע ירוק אזמרגד! איזה חוצפה! פיטר – כן, הרי אסור לתת לאנשים מבוגרים להסתובב ברחוב. אבל אז עלה על דעתו של דרסלי שמדובר כנראה באיזה הצגה מטופשת. ברור שהאנשים האלה מנסים לגייס כספים לאיזושהי מטרה – כן, זה ההסבר. פיטר – הוא צריך לשלם להם עכשיו? הפקק התקדם, ותוך דקות אחדות מר דרסלי הגיע לחנון של גראנינגס. מחשבותיו היו טרודות שוב במקדחות. סיריוס – מקדחות, שוב? לבחור הזה אין חיים. מר דרסלי נהג תמיד לשבת כשגבו מופנה אל החלון במשרדו שבקומה התשיעית. סיריוס – איזה ריגוש! אלמלא כן, ודאי היה מתקשה עוד יותר להתרכז במחשבות על מקדחות באותו בוקר. פיטר – אתה יכול לראות הרבה דברים מהקומה התשיעית. הוא לא ראה את הינשופים שעפו הלוך ושוב לאור היום, פיטר – ינשופים מזדווגים באוויר. למרות שאנשים ברחוב דווקא הבחינו בהם. הם הצביעו והסתכלו פעורי פה כשינשוף אחר ינשוף חלפו בתעופה מעל לראשיהם. רמוס – אם שניכם אפילו תחשבו על זה, אני נשבע שאתם לא תחיו עד יום ההולדת הבא שלכם. מרביתם לא זכו לראות ינשוף קודם לכן אפילו בלילה. כולם - *ייאוש* מוגלגים! על מר דרסלי, לעומתם, עבר בוקר שגרתי ונטול ינשופים לגמרי. הוא צעק על חמישה אנשים שונים. סיריוס – צדקת, ירחוני, הוא ממש לא חברותי. הוא ניהל כמה שיחות טלפון חשובות, וצעק עוד קצת. מצב רוחו היה מצויין רמוס – הוא אוהב לצעוק? פיטר – מסתבר. עד להפסקת הצהריים, כשהחליט *סיריוס ופיטר פורצים בצחוק חסר אונים* לצאת ולהתרענן מעט בטיול אל הצד השני של הרחוב, כדי לקנות לו לחמנייה במאפיה ממול. סיריוס – לחמנייה. כמה שזה מתאים. הוא שכח לגמרי מהאנשים בגלימות, עד אשר חלף על פני קבוצה כזאת שעמדה סמוך למאפיה. הוא הביט בהם סיריוס - *פותח את הפה* בכעס כשעבר לידם. הוא לא ידע למה אבל האנשים האלה גרמו לו להרגיש אי נוחות מסוימת. פיטר – הוא כל כך לא חברתי שנראה לי שזה טבעי. גם החבורה הזאת התלחששה לה בהתרגשות, והוא לא ראה אצלם אפילו קופת תרומות אחת לרפואה. כשחלף על פניהם שוב בדרכו חזרה, מחזיק סופגניה שמנה בתוך שקית, פיטר – לא פלא שהוא שמן. הוא קלט כמה מילים משיחתם. סיריוס – אז הם כן צריכים להחליף את השם... כן, הבן שלהם, הארי - סיריוס – הממ... הארי פוטר. מאיפה זה מוכר לי? מר דרסלי נעמד במקום. הפחד הציף אותו. פיטר – אני מקווה שהוא יודע לשחות. הוא הפנה מבטו שוב לעבר המלחששים כאילו רצה להגיד להם משהו, אבל התחרט ברגע האחרון. הוא חצה את הכביש כמו טיל, מיהר אל משרדו, גער במזכירה שלא תפריע לו, זינק אל הטלפון וכמעט שסיים לחייג את מספר הטלפון שלו בבית כששינה לבסוף את דעתו.
פיטר – עצבני מעט, לא? רמוס – הוא בוודאות יודע משהו שאנחנו לא. הוא השיב את השפופרת על כנה וליטף את השפם שלו, סיריוס – הנה העכבר עם הרגל הזאת... מהרהר... כולם – וואו! לא, זו סתם איוולת מצידו. רמוס – כמה יוצא דופן. פוטר זה לא שם כל כך יוצא דופן. הוא היה משוכנע שיש הרבה אנשים עם שם משפחה פוטר, שיש להם בן שקוראים לו הארי. פיטר – זה לא חמוד, הדרך בה הוא מנסה להרגיע את עצמו? ולמען האמת, הוא בכלל לא בטוח שלאחיין שלו קוראים הארי. הוא אף פעם אפילו לא ראה את הילד. סיריוס – איכשהו, יש לי הרגשה שהוא יראה אותו עד היום הבא. אולי קוראים לו הארווי. או הארולד. סיריוס - *למר דרסלי* הארי זה קיצור לשם הארולד, מטומטם. אין טעם להדאיג סתם את גברת דרסלי, רמוס – הוא אפילו קורא לאשתו גברת דרסלי. אני מריח חיכוכים במשפחה... היא תמיד נלחצת כשמזכירים את אחותה. רמוס – מי לא? והוא בכלל לא מאשים אותה – אילו לו הייתה אחות כזאת... ובכל זאת, כל האנשים האלה בגלימות... אחר הצהריים הוא התקשה יותר להתרכז במקדחות, וכשיצא מהבניין בשעה חמש בערב הוא היה עדיין מודאג כל כך, עד שבלי לשים לב הוא נתקל במישהו שעמד ממש מחוץ לדלת. פיטר – הוא עיוור בדיוק באותה מידה שבה הוא בלתי חברותי. "אני מצטער," הוא גער, בזמן שהישיש הקטנטן רמוס – למה השם פרופסור פליטיק קופץ לי לראש? מעד וכמעט נפל. עברו כמה שניות לפני שדרסלי הבחין כי האיש עוטה גלימה סגולה. הוא כלל לא נראה מוטרד מזה שכמעט הפילו אותו ארצה. כולם – מוזר! להפך, פניו קרנו בחיוך רחב והוא אמר בקול צפצפני שגרם לעוברים ושבים ברחוב להסתכל עליהם: רמוס – זה פליטיק על הליום. זה חייב להיות. "אל תצטער, אדוני היקר – היום שום דבר אינו יכול להעציב אותי! שוש ושמח, כי אתה יודע מי הובס סוף-סוף! אפילו מוגלגים כמוך צריכים לחגוג ביום המאושר והנפלא הזה!" סיריוס – אתה בטוח שהוא רק על הליום?
והאיש הזקן חיבק את מר דרסלי סביב בטנו והמשיך לדרכו. סיריוס – לא ידעתי שפליטיק היה הומו! מר דרסלי נעמד במקומו ולא זז. בזה הרגע חיבק אותו זר מוחלט, ונדמה היה לו שהוא גם כינה אותו מוגל או משהו כזה. סיריוס – מה מוגל לא יודע שהוא מוגל? הוא היה נסער. הוא מיהר את מכוניתו והתחיל לנסוע הביתה, מקווה כל הזמן שהוא רק דמיין את הכל, דבר שאף פעם לא קיווה לו קודם לכן, כי הרי הוא שונא אנשים שמדמיינים דברים. פיטר – אוקי, אני באמת לא מחבב את הבחור. כשחנה ליד מספר ארבע, הדבר הראשון שראה – וזה כלל לא שיפר את מצב רוחו – היה החתולה המנומרת שאותה ראה בבוקר. עכשיו עמדה החתולה על חומת החצר שלו. סיריוס – חתולים עושים את זה. הוא היה משוכנע שזו אותה החתולה – הוא זיהה את הסימנים סביב עיניה. סיריוס – הו כן, כאילו שזה יעבוד.. החתולה לא זזה. היא רק תקעה בו מבט חמור. פיטר – אני מוכן לעלות את ההימור לעשרים וחמש בגלל זה. האם זו התנהגות נורמאלית לחתולה? תמה מר דרסלי. סיריוס – אין לך עשרים וחמש אוניות. הוא ניסה להשתלט על עצמו, פתח את הדלת ונכנס הביתה. עדיין נחוש בדעתו לא לספר דבר לאשתו. רמוס – הוא יספר. על גברת דרסלי עבר יום שגרתי ונורמלי לגמרי. סיריוס – הנה המתח הזה שוב! בארוחת הערב היא סיפרה לו על כך הבעיות שיש לגברת השענה עם הבת שלה ועל הביטוי החדש שדאדלי למד היום ("לא רוצה!"). מר דרסלי השתדל להתנהג כרגיל. אחרי שדאדלי הושכב לישון, הוא נכנס לסלון בדיוק בזמן כדי לשמוע את הידיעה האחרונה בחדשות הערב: רמוס – אוי לא. למרות שהציפורים הללו צדות בלילה, וכמעט אף פעם לא נראות בשעות היום, דווח על מאות מקרים של ינשופים שהתעופפו לכל הכיוונים היום אחרי זריחת השמש. המומחים אינם יודעים להסביר מדוע חרגו פתאום הינשופים ממנהגי השינה שלהם." סיריוס – לא מומחים מוצלחים כל כך, הא? הקריין הרשה לעצמו לחייך. פיטר – רואים, הוא יודע יותר מהמומחים! "מסתורי ביותר. ועטה נעבור לתחזית מזג-האוויר עם ג`ים מקגפין. צפויות היום עוד מפולות-ינשופים, ג`ים?" סיריוס/פיטר - *מצחקקים ללא שליטה* צופים מכל קצוות אנגליה, ממחוזות כמו קנט, יורקשייר ודאנדי, מצלצלים כל היום כדי לספר לי, שבמקום הגשם שחזיתי אתמול הם היו עדים היום למטר של כוכבים! כולם – מגניב! אולי היו אנשים רמוס – ששתו. פיטר – שהזו. שהקדימו לחגוג את חג המדורות – כולם – הוו. הוא יחול רק בעוד שבוע, רבותיי! אבל הערב אני יכול להבטיח לכם לילה גשום." פיטר – חזאים מוגלגים כמעט כל הזמן טועים. מר דרסלי קפא במושבו. סיריוס – תזרקו אותו החוצה, מהר! כוכבים נופלים בשמי בריטניה? ינשופים מתעופפים לאור יום? אנשים מוזרים בגלימות בכל מקום? ולחשוש, לחשוש קטן על משפחת פוטר... רמוס – הוא בטח גר ליד ג`יימס. פיטר – או סיריוס. סיריוס – או רמוס. גברת דרסלי נכנסה לסלון עם שני ספלים של תה. אין ברירה. הוא חייב לספר לה משהו. הוא כיחכח בגרונו בעצבנות. "אה – פטוניה, יקירתי – לא שמעת במקרה מאחותך לאחרונה, נכון?" פיטר – אין לה אחת. כפי שציפה, גברת דרסלי נראתה מופתעת ומרוגזת. אחרי הכל, הם נהגו להעמיד פנים שאין לה אחות. רמוס – אני אנסה את זה יום אחד. "לא," היא אמרה בכעס. "למה?" רמוס – כל דבר שתגיד יועבר לג`יימס ויהווה ראיה כנגדך. "נו, אז מה?" רגזה גברת דרסלי. סיריוס – (מחכה את מר דרסלי) אז תהיתי אם תרצי להצטרף לחגיגה. "טוב, רק חשבתי ש... אולי... כל זה איכשהו מתקשר ל... את יודעת... החברים שלה." סיריוס – נא, הם עושים הרבה דברים אחרים. ונותנים לפליטיק לשאוף הליום. גברת דרסלי שתתה את התה שלה בשפתיים קפוצות. סיריוס – איך לעזאזל היא עשתה את זה? מר דרסלי שקל אם הוא מעז לספר לה ששמע את השם פוטר. הוא החליט שהוא אינו מעז. רמוס – באמת יש חיכוכים בבית הזה. במקום זאת הוא אמר בשיא הטבעיות שהצליח לגייס, "הבן שלהם – הוא בערך בן גילו ש דאדלי, לא?" פיטר – צעד גרוע. "נדמה לי," אמרה גברת דרסלי, לא בשמחה. סיריוס – היא משועממת! "מה שמו שוב? האווארד, לא?" פיטר – איזה אידיוט יקרא לבן שלו האווארד? "הארי. שם מגעיל והמוני, אם תשאל אותי." סיריוס – היי! לפחות לי יש שם מקורי! "אה,כן," אמר מר דרסלי וליבו שקע בקרבו. "כן, אני בהחלט מסכים." פיטר – אפשר להבין מזה שהם לא יקראו לבן הבא שלהם הארי? הוא לא אמר מילה בעניין בזמן שעלו למעלה כדי ללכת לישון. רמוס – הו, לא... כשגברת דרסלי היתה בחדר האמבטיה, סיריוס – מה היא עושה באמבטיה? מר דרסלי חמק לעבר חלון חדר השינה והביט החוצה אל חצר הבית. החתולה עדיין עמדה שם. פיטר - *מנופף* שלום, פרופסור מקגונגל! היא עמדה והשקיפה על דרך פריווט כאילו ציפתה למשהו. פיטר – הוו, אני יודע מה זה! היא חושבת שג`יימס מתכנן למתוח את הדרסלים והיא מחכה לתת לו ריתוק! האם דמיונו מתעתע בו? האם לכל זה יש קשר כלשהו למשפחת פוטר? סיריוס – הו כן, כמובן. אם כן... אם יתפרסם שהם קרובי-משפחה של זוג ש... – זה יהיה פשוט בלתי נסבל. פיטר – יש שיר כזה `שתוק ותבליג`, לא? הדרסלים נכנסו למיטה. פיטר/סיריוס - *צחקוק* גברת דרסלי נרדמה מייד, אבל מר דרסלי שכב ער במיטה והפך בעניין בראשו. רמוס –*בהדגשה* אהם! סיריוס - קח סוכריה נגד שיעול. מחשבתו האחרונה היתה המחשבה המנחמת שאפילו אם הפוטרים אכן מעורבים בכל זה, אין כל סיבה שהם יתקרבו אליו ואל גברת דרסלי. פיטר - הו זה גם ככה בלתי אפשרי. הדרסלים יותר מדי קרובים אחד לשני. הפוטרים יודעים היטב רמוס - הוא? יודע היטב? מה דעתם שלו ושל פטוניה על אנשים כמותם... הוא לא יכל לתאר לעצמו אותו ואת פטוניה מעורבים בהתרחשויות כאלו – סיריוס - הוא שוכב במיטה, בלילה, עם אישה, תוהה איך הוא יכול להיות מעורב בדברים המוזרים והמסתוריים שקורים. הוא מטומטם או שהוא מטומטם? הוא פיהק והתהפך – עלינו זה לא ישפיע... סיריוס – הו, כן זה כן. כמה שהוא טעה. רמוס – מה? לאן הפסקה נעלמה? סיריוס – איזו תרופה? מר דרסלי אמנם שקע לו בשינה טרודה, אבל החתולה בחוץ פיטר – הפכה לפתע למורה לשינויי צורה וציפתה להגעתם של הקונדסאים. סיריוס/רמוס – זאת-לא-מקגונגל!!! שמרה על עירנות מוחלטת. היא עמדה דוממת כמו פסל, פיטר – יש! היא התאבנה! עיניה מקובעות ללא מצמוץ על הפינה הרחוקה של דרך פריווט. פיטר – בואו נשתנה האנימגוסים ונמשוך לה בזנב! הזעירה שברעידות לא תקפה אותה כשנטרקה דלת מכונית ברחוב הסמוך, ולא כששני ינשופים עטו מעליה. רמוס – אני לא רוצה לשמוע, תודה. למעשה, השעה היתה כמעט חצות לפני שהחתולה זזה בכלל. פיטר – תודו, זה דיי מוזר בשביל חתולה רגילה. איש הופיע בפינה שעליה השגיחה החתולה. כולם – קריפי. הוא הופיע בפתאומיות ומדממה כזאת שהייתם חושבים כי האדמה הרגע פלטה אותו. סיריוס – אולי האדמה באמת פלטה אותו. זנבה של החתולה זע בעצבנות ועיניה הצטמצמו. פיטר – החתולה הזאת היא מקגונגל! שום דבר דומה לאיש הזה לא נראה מעולם בדרך פריווט. הוא היה גבוה, רזה וזקן מאוד, סיריוס – כמובן, והם לא ראו אף פעם איש גבוה, רזה וזקן. איזו שכונה! אם לשפוט לפי שיערו וזקנו הכסופים, ששניהם היו ארוכים מספיק כדי לתחוב מתחת לחגורה שלו. הוא עטה מלבושים ארוכים, גלימה סגולה שנגעה בקרקע, סיריוס – הוא מנקה רחובות! ומגפיים עם עקבים גבוהים ואבזמים. פיטר – אז, מה בדיוק מוזר בבחור הזה? עיניו הכחולות היו בהירות, בוהקות ומבריקות מאחורי זגוגיות משקפיים בצורת חרמשים, ואפו היה ארוך ומעוקל, כאילו נשבר לפחות פעמיים. פיטר – אתה יודע, סיריוס, נראה לי שאתה צודק לגבי הבחור הזה, אני חושב שזה באמת דמבלדור. שמו של האיש היה אלבוס דמבלדור. סיריוס - *המום* פיטר – אז, האיש הזה הוא לא דמבלדור? אלבוס דמבלדור פיטר - *שבא רצון* שום טעות. נהג כאילו הוא אינו מודע לכך שברחוב שאליו הגיע זה עתה, שום דבר הכרוך בו, החל בשמו וכלה במגפיו, לא יתקבל בברכה. פיטר – כן. פרופסור דמבלדור, כדאי לך לשמור מרחק מבית מספר ארבע. הם ממש לא חברותיים שם. הוא היה עסוק מדי בחיטוט בגלימתו בחיפוש אחרי משהו. סיריוס – אמא שלי נהגה לקחת איתה צמיד קונדומים בגלימה שלה. רמוס – אמ... הו. אבל בכל זאת נראה שהוא מרגיש שמישהו מסתכל עליו, כי לפתע הוא הרים את מבטו והביט בחתולה, שעדיין בהתה בו מהצד השני של הרחוב. פיטר – *בתור מקגונגל* אלבוס? אתה היית זה שקילל את כל הסלית`רינים בקללה לנעילת גוף? משום-מה, דמותה של החתולה שיעשעה אותו. סיריוס/רמוס – מרדף חתולים!!! הוא צחקק ומלמל, "איך לא ניחשתי." רמוס – מה? מה הוא היה אמור לנחש? הוא מצא את מה שחיפש בתוך כיסו הפנימי. זה נראה כמו מצת סיגריות כסוף. סיריוס – דמבלדור התחיל לעשן! הוא הרים את המכסה, הניף את החפץ באוויר סיריוס/פיטר – *צחקוק* ולחץ על המתג. פנס הרחוב הקרוב אליו כבה בקול פצפוץ קטן. כולם – הא? הוא לחץ שוב – והפנס הבא בתור הבהב וכבה. תריסר פעמים לחץ על המעמעם, רמוס – מעמעם. איזה שם מקורי. עד ששני האורות היחידים שנותרו בכל הרחוב היו זוג נצנוצים זעירים רחוקים, עיניה של החתולה שצפתה בו. כולם – מפחחחחחחחחיד! אילו מישהו היה מציץ מחלונו באותה שעה – אפילו היתה זאת גברת דרסלי חדת העיניים – היא לא היה רואה דבר מן המתרחש על המדרכה. פיטר – האם מותר לי להגיד שהאחרים וודאי עסוקים כרגע? דמבלדור הכניס את המעמעם חזרה לכיס גלימתו והתחיל ללכת לכיוון בית מספר ארבע, שם התיישב על החומה לצד החתולה. פיטר - *בתור דמבלדור* בסדר גמור, מינרווה, אני נכנע. זה היה אני שקילל את הסלית`רינים. נתתי לקונדסאים לשאת את האשמה יותר מדי זמן, ועכשיו אני מסגיר את עצמי אלייך. "מי היה מנחש שאפגוש אותך כאן, פרופסור מקגונגל." פיטר - *מחייך בזחיחות* תשלם, חבר! הוא פנה לחייך את החתולה המנומרת, אזל זו נעלמה. במקומה הוא מצא את עצמו מחייך אל אישה חמורת-סבר שהרכיבה משקפיים מרובעים, בדיוק כצורת סיריוס/רמוס/פיטר - *משועממים* הסימנים שהיו סביב העיניים שלה בצורת האנימגוס... הסימנים שהיו סביב עיניה של החתולה. גם היא עטתה גלימה, בצבע איזמרגד. סיריוס - *מתנשם* מקגונגל היא תומכת סלית`רין! שיערה השחור היה מתוח לאחור ואסוף בפקעת הדוקה. היא נראתה מוטרדת למדי. "איך ידעת שזו אני?" שאלה. פיטר - *סופר באצבעותיו* העיניים, צורת החתול, הבהייה, הישיבה הזקופה, העובדה שקראת מפה, אישה מטופשת... "גברתי הפרופסור, מעולם לא ראיתי חתולה שיושבת בקיפאון מוחלט כל כך." פיטר – רואים? רואים? "גם אתה היית קפוא לו בילית יום שלם בישיבה על חומה," אמרה הפרופסור מקגונגל. רמוס - למה בדיוק היא ישבה כל היום כל החומה, בכל מקרה? "יום שלם? במקום לחגוג? אני עברתי אולי מאה חגיגות ומסיבות בדרך לכאן." פיטר – הו, כן, משהו בהחלט קרה בחדשות שלהם. היא סימנה בראשה לכיוון חלון הסלון המוחשך של משפחת דרסלי."שמעתי. סיריוס/פיטר - *מתפרצים בצחוק* להקות של ינשופים... סיריוס/פיטר - *צוחקים חזק יותר* כוכבים נופלים... נו, הם לא טיפשים גמורים. היה ברור שהם ישימו לב למשהו. רמוס - משהו שקשור למין, אני מקווה. כוכבים נופלים בקנט – אני מוכנה להתערב שזה היה דדאלוס דיגל. אף פעם לא היה לו יותר מדי שכל." סיריוס – הא? הוא בשנה שלנו! "זה לא מפתיע במיוחד," אמר דמבלדור בעדינות. סיריוס – מה? הוא מדבר עלינו? "כבר אחת-עשרה שנים כמעט שלא היו לנו הזדמנויות לחגוג..." | ||
הפרק הבא |
|
||||||||
ניקוד הבתים · תיעוד עריכת הנקודות · חדר הגביעים | |||||||
גריפינדור | הפלפאף | רייבנקלו | סלית'רין | ||||
|
|||||||
|
קיצורי דרך מיוחדים: הארי פוטר | אודותינו | צור קשר | הפורומים | HPlanet - הסיור הווירטואלי | פאנפיקים | האנציקלופדיה האנציקלופדיה: אלבוס דמבלדור | לונה לאבגוד | היער האסור | משרד הקסמים | חדר הנחיצות | גילדרוי לוקהרט | קווידיץ' | דראקו מאלפוי | אוכלי המוות | מצנפת המיון | סוורוס סנייפ | סדריק דיגורי | הוגסמיד | סמטת דיאגון | פוטרמור | הקרב על הוגוורטס עוצב על-ידי Design by JBStyle © כל הזכויות שמורות ל-All rights reserved to HPortal 2024 - 2007 |