איך לא נפגשנו קודם?

פרק II  - חברים הכי טובים – או – איך זה אפשרי?

הארייט והארי דיברו כל הנסיעה. רון, הרמיוני, הרווי ורוקסן דיברו גם הם, ומסתבר שהארייט וחבריה דומים מאד להארי וחבריו. הרמיוני והרווי דיברו על החלוקה לבתים, ועל הסיבה שהרווי בחר ללכת לרייבנקלו ולא לגריפינדור. רון ורוקסן התלוננו על אחיהם ועל המשפחה שלהם. הארי והארייט דיברו על... טוב, הכול. הם סיפרו את כל סיפור חייהם אחד לשני ודיברו בשטף עד סוף הנסיעה. "ניפגש בסעודה?" שאלה הארייט. "ברור!" קרא אליה הארי. הארייט וחבריה תפסו מקום בכרכרה חסרת סוס, בעוד שהארי וחבריו מתרחקים בחיפוש אחר כרכרה פנויה. הארייט שמה לב שהארי מתרחק מקדמת הכרכרה, כאילו משהו בלתי נראה עומד שם.

 בסעודה הארי והארייט דיברו ודיברו, ואפילו לא שמו לב שהאוכל הגיע לשולחן. הארי סיפר להארייט על הרפתקאותיו, בעוד שהארייט חושבת לעצמה: "אני נראית עלובה ליד הארי. הוא עבר כל כך הרבה דברים, ואני תקועה עם שלושת המוגלגים הכי נוראיים בעולם." הארי סיים לדבר ושאל את הארייט מה קרה לה בשנה הקודמת, ואיפה היא גרה. היא התביישה לספר לו, אבל גם התביישה לשקר לו, ולשתוק היה בכלל מביך, כאילו שיש לה מה להסתיר. "את לא צריכה להתבייש." אמר הארי. "אני אולי מפורסם בהוגוורטס, אבל בקיץ אני גר עם שני מוגלגים והבן הדוחה שלהם." הארייט כמעט צחקה בקול רם. "גם אני! אבל המוגלגים שלך לא גרועים כמו שלי... אני צריכה לחיות באותו בית עם דודה ורוניקה" אמרה הארייט ועשתה תנועות הקאה מתחת לשולחן. הארי צחק. הארייט התחילה להרגיש יותר בנוח עם הארי, ולדבר איתו כמו חבר ללימודים ולא כמו "ההוא מספר הלימוד". הסעודה נגמרה, והארייט שמה לב שהיא בקושי אכלה. היא ניסתה לקחת בידיה כמה שיותר אוכל לפני שיעלם, אבל נכשלה. "מזל שיש לי ממתקים מהבית של רוקסן במזוודה," חשבה הארייט וחייכה.

בימים הבאים הארייט והארי גילו שהם לומדים יחד בכל השיעורים, והתפלאו לגלות שאף פעם לא ראו או שמעו אחד את השני, אפילו שענו המון על שאלות בכיתה. הם בילו את שיעורי השיקויים בחיקויים מדויקים של סנייפ ותלמידי סלית'רין, ואת ההפסקות בשיחות ארוכות על קווידיץ', שיעורי בית, ועל השמועה שלפרופסור פליטיק יש אח תאום שמלמד כשאחיו חולה. הם עשו כמעט הכול ביחד, ונהיו חברים טובים. לקראת ליל כל הקדושים, הארייט קיבלה הזמנה למשרדו של דמבלדור. היא תהתה אם היא עשתה משהו רע, או שאולי זה בקשר לעונש שקיבלה, לנקות את חדר הגביעים בלי שימוש קסמים, שבו ניקתה חצי מהגביעים עם שרביטה. היא ראתה את הארי רץ לידה, והיא רצה אחריו כדי לשאול אותו לאן הוא הולך. הוא כמובן, רץ יותר מהר ממנה, אך הוא רץ לאט יותר, וענה "דמבלדור קרא לי לבוא למשרד המנהל". "גם לי," קראה הארייט. שניהם נעצרו, והמשיכו בהליכה לכיוון פסל המפלצת שהתיר את הכניסה למשרד המנהל. הם הגיעו אל המפלצת, ונזכרו שצריך סיסמא. הם ניחשו סיסמאות, עד שהארייט נזכרה שבשנה שעברה הסיסמא הייתה הממתק האהוב על דמבלדור, קרמבו. מיד היא התחילה לצעוק שמות של ממתקים, והארי כמוה. לבסוף המפלצת זזה, והם רצו במעלה המדרגות, הנעות ממילא. הם נכנסו למשרדו של דמבלדור, מתנשמים ומתנשפים, ופתחו בהסברים למה איחרו. דמבלדור השתיק אותם, והתחיל לדבר. "הזמנתי אתכם למשרדי, מכיוון שיש לי משהו חשוב לספר לכם. אני עומד לספר לכם, איך זה אפשרי שאתם דומים כל כך, והתחברתם מהר כל כך, ובכל זאת לא נפגשתם בשנה הקודמת."

הפרק הקודם