הצד האפל

"הארי פוטר! אולי הפעם תלמד עם מי כדאי לך להסתובב!" אמר מאלפוי הטפיל שוב בתחילת השנה. "אני כבר יודע, עם רון והרמיוני, החברים שלי" אמרתי בלי היסוס. מתי הוא כבר יבין שהוא לא שווה? עד שלא יעזוב את הרמיוני ורןו הוא יציק לי. זה היה היום הראשון ללימודים בשנה השלישית שלי כאן. כבר שלושה שני ברציפות הוא עושה את זה!

אני הרמיוני ורון ירדנו למרטף  ובדרך הרמיוני אמרה שהיא ראתה את מאלפוי וה"חברים" שלו שלדעתה הוא סתם מנצל אותם, מסתכלים עלינו. "הוא בטח ילשין אותנו" אמר רון. "לא בטוח," אמרה הרמיוני, "אולי הוא רוצה שהסהרסנים יפגעו בנו" הסהרסנים הם יצורים מוזרים שדמבלדור החליט לנכון להציב אותם כשומרים אצלנו בבית אהספר. אני לא סומך עליהם, אפשר לומר שלא היה לי מפגש כל כך נעים עם אחד כזה ברכבת. הוא ניסה לשאוב לי ת,פנים, מה הקטע? לא קול, לר קול... "הארי!" צעקה של המיוני העירה אותי. "מה, מה?" שאלתי בבהלה. "אני לא חושב שמאלפוי כל רע עד שהוא רוצה שהסהרסנים יפגעו בנו," אמר רון בטון קטן של ליגלוג, "נכון הארי??" "אהההה... לא יודע, מה אתם רוצים ממני?" המשכתי לרחף עם המחשבות ולשאול שאלות: 'האם הרמיוני ורון יפסיקו לריב?'  'האם וולדמורט באמת מת, והאם זה מעניין מישהו כי אותי זה לא?' 'למה אני שואל שאלו?' 'האם יש לי תשובות?' 'לא, אין לי' אתם יודעים, שאלות חשובות לחיים. "אז הארי, למה בעצם ירדנו למרטף?" שאלה הרמיוני. "מי ניצח בריב?" שאלתי. "זה היה קשה, ונלחמנו עד הסוף אבל בסוף היה תיקו" אמר רון וגאווה. הרמיוני נעצה בו מבט כועס ומאיים עד שהוא התוודה: "הרמיוני ניצחה". טוב אז ירדנו למרטף כי...." פתאום הטפיל הבלונדיני והמנהלת של הבית שלנו, מינרווה מקגונגל, התייצבו מול שער המרטף. "בואו איתי" אמרה בקול סבלני אך כועס גברת מקגונגל. בזמן שיצאנו אחריהם רון לחש בקול: "ניצחתי!!!!"

הפרק הקודם		הפרק הבא