סיימו את הוגוורטס... ואז?

"אני לא מאמינה! רוני הקטן התחתן!" נאנחה גברת וויזלי באושר לאחר שהם הגיעו למחילה. 

"כן, גם אני לא מאמין..." אמר הארי בגיחוך, וג'יני פלטה ציחקוק חנוק.

גברת וויזלי רצתה להניד בראשה ולומר: "אוי מתבגרים..." רק שהארי וג'יני כבר לא היו מתבגרים. הם כבר היו בשנות העשרים לחייהם, תקופה מאושרת ומדהימה, בה האדם יכול להגשים את כול חלומותיו.

"טוב, מולי, אולי כדאי שתעלי למעלה, לנוח קצת..." אמר הארי לאחר שנרגעו.

"כן , אני חושת שאתה צודק. אבל תלכו לנוח גם אתם!" היא אמרה.

"טוב.. בסדר אמא..." אמרה ג'יני במבוכה. 

מולי וארתור עלו למעלה,, והארי וג'יני נכנסו לחדרה. 

עברו כבר שלושה חודשים, ונשאר רק עוד שבוע עד החתונה. משפחת וויזלי היו שקועות באירגונים קדחניים לחתונה. ג'יני רצתה להתחתן באביב, והארי, הסכם, לכן היו להם רק שלושה חודשים לתכנן הכול.

"הארי, בוא כבר! ההחליפה הכחולה יפיפייה!" אמרה ג'יני בעצבנות, בגלל שהם היו צריכים לקנות עוד חליפות לשושבינים, והארי לא התפשר על כחול, בגלל שהוא טען שזה לא מתאים לעיניים שלו.

"לא! אני רוצה חליפה שחורה." הוא פסק, והמשיך לחפש בקדחנות אחר חליפה כזאת. ג'יני הליטה את פניה בידיה בייאוש. בקצב הזה הם בחיים לא יספיקו.

"אפשר לעזור לכם?" שאלה מוכרת בחיוך מתקתק עם בושם זול ואיפור מרוח, בדיוק ברגע הכי לא מתאים.

"אה... לא תודה." אמרה ג'יני. 

"את בטוחה? יש לנו מבצע על חליפות ורודות, רק ב100 דולר!" אמרה המוכרת במהירות.

"אמ..." אמרה ג'ינ, לא יודעת איך לצאת מהצרה שהיא נקלעה אליה. הארי לא נראה באפק, וגם אם כן, היא לא חשבה שהוא יסכים לעזור לה עכשיו.

"זה בסדר. כבר מצאנו חליפה." אמר קול מוכר מאחורי המוכרת. שתיהן הסתובבו בבת אחת וג'יני נאנחה בהקלה ורצה אל הארי. היא חיבקה אותו, ולרגע היא פחדה שהוא לא יחבק אותה בחזרה, אך חששה התבדה. הוא חיבק אותו בחזרה חיבוק קל, והם הוד למוכרת, שימו והלכו.

סליחה שזה קצר, מפנים אותי בכוח מהמחשב.

הפרק הקודם		הפרק הבא