הילדים שלי לא הולכים לשם

יום אחד דניאלה קיבלה מכתה בדואר. היא פתחה את המעטפה, וקראה.
היא לא האמינה למראה עיניה. במכתב היה כתוב שהיא מכשפה! ונבחרה ללמוד בבית הספר לכישוף ולקוסמות!
היא ישר רצה אל הוריה, וצעקה: "לא תאמינו מה קרה! אני מכשפה בבית הספר גורוורטס או משהו כזה, איזה כיף לי!"
הם החליפו מבטים, ואז אביה אמר: "את לא הולכת".
חיוכה התפוגג.
"למה הכוונה אבא?" שאלה. "אתם ידעתם על זה? ואתם לא מתכוונים לתת לי ללכת?"
"אל תביני לא נכון. פשוט, גם אנחנו היינו שם, ואנחנו לא רוצים שתלכי גם" אמרה אמא של דניאלה. 
"למה לא אמא?"  שאלה דניאלה. 
"פשוט תלכי לחדר" אמר אביה והבת צייתה.
ההורים נשארו לבד בחדר האוכל.
"אני ממש לא רוצה שהיא תלך לשם. לא אחרי מה שהיה אצלינו" אמרה האם.

~פלאשבק~

האם, שהייתה ילדה באותו זמן, התהלכה בבית הספר.
פתאום, הבזק אור ירוק, ומי שהיה לידה נפל.
היא התכופפה וכיסתה את ראשה בספרים, ועוד מישהו במדרגות החל ליפול.
התמונה שמדרגות פתחה לה את הדלת, והיא רצה לתוך מעונות גריפינדור.
למחרת בבוקר המנהל רק אמר: "כמה אנשים מתו אתמול. אבל אל דאגה, זה היה כמה נערים משנה שביעית". 
ואז האם פרשה מבית הספר. היא לא ידעה אם זה באמת נערים, היא לא ידעה מה הלך שם, אבל דבר אחד הבטיחה לעצמה:
הילדים שלי לא הולכים לשם.

~סוף פלאשבק~

רק דבר אחד עבר בראשה של האם ברגע ששמעה שדניאלה קיבלה מכתב.
הילדים שלי לא הולכים לשם, הילדים שלי לא הולכים לשם, הילדים שלי לא הולכים לשם...