הארי בממלכת השוקולד

היה זה באמצע השנה החמישית.

באותו זמן, לא היה תלמיד בהוגוורטס, טוב, אולי חוץ מהרמיוני גריינג'ר, שלא הרגיש משועמם ומיואש. כולם ידעו- לא הייתה שנה משעממת מזו בהוגוורטס!

אם בעבר אנשים היו מודאגים מחזרה אפשרית של אדון האופל, כל אפשרות כזאת ירדה מהפרק לחלוטין, לא היה את המתח של טורניר הקוסמים המשולש, כבשנה שעברה, ובכלל- לא היה שום דבר מעניין!

ולא רק התלמידים הרגישו זאת.

בזמן הארוחות, באולם הגדול, היו שומעים, ולא פעם, את המורים מדברים אחד עם השני ואומרים, עד כמה משמים בית הספר השנה!

וברור, שמנהל כמו דמבלדור, לא ישאיר את המצב כמו שהוא עוד זמן רב.

לכן, הוא התחיל לחפש משהו כזה.

משהו שישנה את האווירה.

משהו מעניין.

חדשני.

משהו שיעסיק את התלמידים לאורך זמן!

ואז, הוא קיבל מכתב:

אדון דמבלדור היקר,

שמעתי רבות על בית הספר הנהדר שלך!

ועל כן, רציתי שמכל ילדי העולם, דווקא תלמידך ישתתפו בתחרות שאני עורך.

מצטער שלא הצגתי את עצמי בתחילה, שמי הוא צ'ארלי, צ'רלי באקט, ואני בעל המפעל "שוקולד וונקה", יכול להיות ששמעת עליו.

אם תסכים שתלמידיך ישתתפו בתחרות, אשלח לך מכתב נוסף על פרטי התחרות.

נ.ב:

אני יודע על זהותכם כקוסמים.

בהוקרה,

צארלי באקט.

הפרק הקודם		הפרק הבא