חושך . זה מה שהוא זכר .
כמה דקות אחרי , הלובן הגיע . ולא סתם , הוא הרגיש כאילו העיניים שלו נשרפות מרוב שהכל לבן . והוא אפילו עוד לא פקח את עיניו.
וחום . אוי אלוהים , החום היה בלתי נסבל . כאילו צולים אותו על האש .
הוא לא הצליח לפקוח את עיניו . ההרגשה הייתה כאילו אישוניו מגיעות למוח מרוב מאמץ לפקוח את העיניים .
רעשים חדים לצידו קטעו את מאמציו . קול צחוק .
כף יד קטנה עברה בנינוחות על זרועו . הוא הכיר את התחושה , את בעלת כפות הידיים הללו .
היא העבירה את כף היד על עיניו העצומות ולפתע , היה קל יותר לפקוח אותן .
כשהוא פקח את עיניו הוא לא ראה כלום , הסינוור המשיך להכות בו .
"סוורוס " היא לחשה .
הוא התרומם במהירות וסובב את פניו לכיוון ממנו בא הקול אך לא ראה כלום חוץ מהלובן המטריד .
הוא החל לסובב את פניו לכיוון הנגדי , במחשבה שהכל פרי דימיונו כשיד בלתי נראית , אך בהחלט מורגשת , נגעה בסנטרו , מכוונת אותו להביט לאזור ההוא שוב .
הוא לא זז . וגם בעלת הקול לא זזה . ידה המשיכה לאחוז בסנטרו .
ואז זה קרה .
בפתאומיות מזעזעת , כל גופה נגלה לפניו .
ההלם חנק אותו . בלע את לשונו ורמס את ליבו .
אחרי כל השנים האלה וגם במותו , השפעתה עליו נשארה כשהייתה .
השקט בינהם היה כבד .
היא חייכה אך שום שריר לא זז בפניו .
חיוכה ירד בהדרגה ויחד איתו היד שאחזה בו .
" אתה עוד כועס עלי ?" היא שאלה בחשש .
הוא נאנח . הדבר היחיד שהיה מסוגל לעשות זה להניח את ראשו בחזרה על הרצפה הקרה הזו ולקוות לחזור לעולם החיים .
" הבן שלך למטה " הוא אמר במקום לענות על השאלה " נלחם בגבורה ".
הוא הביט בה וזכה לראות חיוך מאושר .
" הוא ינצח . אני מרגישה את זה " .
הוא שתק והיא שתקה .
היא מיקמה את עצמה בנוחות ונחה על גבה לצידו .
"פגשתי פה בכמה חברים במשך השנים " היא אמרה , מנסה לפתח שיחה " זוכר את מארי סלין ? ואת בן אנלסון ? לפני שנתיים בערך הם עלו , כמה חווית החלפנו ".
דבריה לא זכו מצדו לשום תגובה חזקה יותר מהמהום .
היא נשפה עמוק ועצמה את עינייה .
הוא הביט בה , פותח וסוגר את פיו , מנסה להגות דבר מה , וכשהצליח , זה הגיע בלחישה .
" לפעמים הייתי מייחל לזה שהוא היה בני . אם היה לי בן ממך , אם הוא היה שלי אז היה נשאר לי ממך משהו ".
השקט ששרר בעקבות האמירה הזאת ,היה שקט כואב .
"סוורוס , אני ... אני מצטערת " היא מילמלה ובלי לראות אותה אפילו , הוא ידע שזולגת לה דמעה .
הוא נשאר בתנוחתו כמה שניות , ניסה לשמור על קצב נשימות נורמטיבי , כשזה קרה , הוא פנה אליה , " אין לך על מה " .
היא ניסתה להגיד משהו אך הוא היסה אותו והמשיך , " לפני שהוא בא , הייתה לי ציפייה , למרות שהיא הייתה קלושה בעקבות התיאור הנאמר עליו , שהוא יהיה דומה יותר לך , חשבתי שאם הוא יהיה דומה יותר לך יהיה לי קל יותר להתמודד, כואב ? אולי , אך גם אולי יותר קל , כאילו לעולם לא עזבת .טעיתי. במשך השנים הבנתי שיותר קל לי לראות בו את ... בן זוגך . הבנתי שהשנאה קלה על הכאב בו אני יהיה צריך להביט בילד הדומה לך כל כך בידיעה שהוא לא שלי " .
" אתה יודע שאהבתי אותך " היא לחשה .
הוא חייך .
" לא מספיק ."
|
|
|
|
|
|
|