מועדון הקשת בענן

"תאחלו לי בהצלחה!" צעקה הרמיוני בעודה נכנסת מבעד לדלת האולם הגדול, שהפך להיות חדר האודישנים.  
"בהצלחה" מלמלו השניים.

במשך רבע שעה, שנראתה כמו נצח, עמדו הבנים קפואים במקומם ולא פצו את פיהם. "מתי אתה חושב שהיא תצא?" שאל רון לפתע.
"ממש עכשיו" ענה הארי והצביע לכיוון הדלת הנפתחת.
רון הסב מבטו לכיוונה וראה את הרמיוני יוצאת עם חיוך גדול ומלחיץ על פניה. "זה מדהים!" קראה הרמיוני וקפצה במקום מרוב התרגשות. "אגב רון, תורך" הוסיפה ופנתה לעבר הארי.

"איך היה?" שאל הארי בחיוך מאולץ.
"מעולה!" אמרה הרמיוני ובלי שהארי התכוון, החלה לקשקש אודות האודישן ויכולות השירה שלה.
הארי עמד במקומו והנהן מדי פעם לשמע האינטונציות השונות בקולה. "בקיצור, " אמרה הרמיוני, "אני חושבת שעם עוד קצת עבודה..." הוסיפה ונקטעה באמצע, כשרון התפרץ החוצה מדלת האולם עם חיוך רחב ומלחיץ יותר משל חברתו. "כנס הארי" אמר רון מתנשף משמחה.

הארי נכנס אל האולם, שלמען האמת הפך להיות קונסרבטוריון ענקי. באזור השולחנות של הסלית'רינים עמדה במה ענקית ומיקרופון במרכזה. היכן שהיו שולחנות שאר הבתים, מוקמו הכיסאות לקהל הרחב, ושולחן המורים הפך להיות שולחן השופטים. יותר נכון שולחן השופטת.
"מה תשיר לנו הארי?" שאלה מקגונגל.
"לנו?" מלמל הארי.
"מה אמרת?" שאלה.
" כלום. אני אשיר את All You Need Is Love של הביטלס" אמר במהירות.
"הו, קלאסי!" אמרה מקגונגל והפעילה את המוזיקה.
הארי עמד מול המיקרופון, לחוץ, והחל לשיר. בהתחלה קולו היה חלש ורועד, אך אט אט צבר ביטחון וכשהגיע לפזמון פצח בשירה עוצמתית כל-כך שמקגונגל לא הצליחה להתאפק וקמה מהכיסא במחיאות כפיים סוערות. "מדהים הארי! פשוט מדהים!" קראה בשמחה. "אני אחסוך לך את המתח של לחכות לתשובה, ואגיד לך כבר עכשיו, שללא ספק התקבלת חמודי" אמרה בחיוך.

הארי יצא מהחדר, כבר לא לחוץ כמו שנכנס, והלך לחבריו. הרמיוני התנפלה עליו בחיבוק לשמע הבשורה ורון טפח על גבו כל-כך חזק שנדמה היה שבעוד רגע הוא ישבור לו שם עצם. "בהצלחה גם לכם חברים. אני בטוח שגם אתם תעברו" אמר הארי וחייך.

הפרק הקודם		הפרק הבא