ביחד,ולחוד

 כל הזכויות שמורות לגי קי רולינג

                          פרק 1

מסדרונות חשוכים וארוכים,קולות גרירת עצים מכיוון היער האסור,ורשרושי רגליים קטנות של גמדונית בית..עוד לילה בהוגוורטס..

גריפינדור היתה שקטה מתמיד מלבד-"הארי די תפסיק עם זה"צעק רון..

"עם מה?"התמם הארי."אתה יודע יפה מאד על מה אני מדבר כבר שעתיים אתה עושה כחחח כחחח

אם אתה צמא פשוט רד לשתות וכולנו נוכל לישון"

"רון צודק"נשמע קולו של שיימוס."כבר התחלתי לחלום על לבנדר וממש הרסת הכל.."התלונן.

"אוקי"התעצבן הארי."נוויל,לך אין משהו לומר?!"קול נחרה נשמע מכיוונו של נוויל..שיימוס ורון צחקקו.

"מי שעושה רעש הכי גדול זה בנתיים אתם."אמר הארי"אבל אני יורד אז בלי תלונות לכו לישון,רון מחר יש אימון מוקדם בקווידיץ אז.."הארי התרומם לבש חלוק כדי שלא יהיה לו קר ויצא מהחדר הוא עוד הספיק לשמוע את רון לוחש "אוף,איזה נודנ-"

'וואי,איזה חושך' חשב הארי ומיד ליחשש 'לומוס'.הוא התחיל ללכת לכיוון המטבח וירד בגרם המדרגות הצרות..'למה אני כזה צמא?בטח מכל הנשיקות היום שהיו עם גיני,באמת שהגזמתי'

צחקק לעצמו.הוא המשיך ללכת ישר ופתאום נתקל במשהו "סליחה אדונילי הארי"שמע קול קטן מכיוון ברכיו "דובי?"קרא הארי בהפתעה "מה אתה עושה כאן באמצע הלילה?!"הנמיך את קולו..

"זה..פשוט..אני הייתי בדרך אליך אני תמיד מסדר לאדונילי הארי את הבגדים בלילה ומחמם אותם כדי שלאדונילי שלי לא יהיה קר בבוקר.."צייץ דובי ומייד חיבק את רגלו.."זה בסדר"צחק הארי"עכשיו אני יודע מי אחראי לבגדים החמים שלי,תודה דובי בהזדמנות אביא לך לך עוד זוג גרביים יפים שאתה אוהב.."לחש לו הארי והאיר את פניו של דובי עם השרביט..דובי הסמיק.

"תודה ,אדונילי כלכך נחמד ואדיב,ורחום ,וקסום,ו-"הוא עצר ומצמץ כשראה את מבטו של הארי.

"אבל אדונילי כדאי שתשים את גלימת ההעלמות עליך"התנשף דובי"יש כאן ממש קולות מוזרים בלילה בדרך לכאן שמעתי קול ממש מוזר אבל ממש מוזר מאחד הכיתות אז שאדונילי שלי הרחום והקסום יזהר,אני הולך"קפץ דובי והארי הסתכל בהפתעה בזוג רגליים קטנטנות הרצות לכיוון גריפינדור.

'על מה הוא דיבר?איזה קול מוזר?בטח הוא דמיין,לא יודע איך המחשבות של גמדוני הבית הולכות אבל בכל זאת כדאי שאבדוק'חשב הארי והתקרב לכיוון הכיתות,כל מה שהוא שמע זה שקט וצרצרים ו-קול אינפוף..'זה נשמע כמו משהו שבוכה' חשב הארי ושם את גלימת ההעילמות עליו.

הכיתה היתה פתוחה,הארי התקרב בצעדים איטיים וראה דמות בסוף החדר.ישובה,וחובקת ברכיים.

הארי מצמץ וקפא,  לקח לו כמה שניות להתרגל לתמונה שנגלתה לעיניו.דראקו מאלפוי ישב עם ברכיים מחובקות ופשוט מירר בבכי כמו ילד קטן "אמא,אמא,א-מ-א.."הארי מצמץ והמשיך להסתכל המום,מוחו קפא,אין לו פשוט שמץ של מושג מה מתרחש לנגד עיניו.

דראקו מאלפוי היהיר,המתנשא,השחצן,זה שזורק חיצים כנגד כולם ולא אכפת לו במי ובמה הוא פוגע יושב שבור לרסיסים ופגיע.'אף פעם לא חשבתי שאראה את מאלפוי ככה,זה ממש מוזר כדאי שאלך' הארי התחיל לפסוע חזרה לכיוון פתח הכיתה,קול בכיו של מאלפוי התחזק "אמא,איפה את?אלל תללכ-י,על תעזבי אותי,בבקשההה.."הארי נעצר.

'שמעתי שהרגו אותה בסוף הקיץ,מסכן גם הוא בלי אמא.,אוקי די למחשבות על מה אני חושב ?מה אכפת לי ממאלפוי ?' הוא התסובב לכיוון מאלפוי ובפעם הראשונה בחיים שלו ריחם עליו,כאילו הרגיש שמזדהה עימו בסבלו שלו.'אוקי הארי,השתגעת לגמרי עזוב את מאלפוי שישב ויבכה ויאכל את הדייסה שבישל(בעצם לוציוס בישל בהיותו אוכל מוות וכו')הארי ממש ניהל מלחמה עם עצמו 'אוי לעזאזל' צבט הארי את עצמו והתקרב בצעדים איטיים למאלפוי.לפתע מאלפוי השתתק.."ממישהו כאן?"השתנק..לפני שהארי הבין מה עשה הוא תפס את מאלפוי ואחז בו חזק בשני ידיו.

"מי זה?"צעק מאלפוי ובעט"עזוב אותי,די,עוף מכאן"מאלפוי המשיך לבעוט לכל הכיוונים וכמעט הסיר את גלימת ההעילמות של הארי.הארי המשיך להחזיק בו חזק וכיוון את שרביטו לכיוון גרונו 'סליחי לי הרמיוני' הוא לחש בראשו ואמר בלחש "דפינסנסיו"..הארי קרב את כתפיו של דראקו אליו ולפני שקלט מה הוא עושה הוא חבק אותו חזק"שששש"שמע מאלפוי את קולה של הרמיוני"הכל יהיה בסדר,הכל יהיה בסדר.."מאלפוי השתתק וניסה להיחלץ מזרועותיו של הארי אך הארי הצמיד אותו אליו חזק יותר "אל תבכה,אני כאן איתך,אתה לא לבד ,הכל יהיה בסדר.."מאלפוי הפסיק לנסות להיחלץ ונראה שנכנע.."מי את?"שאל בלחש עדיין עטוף בזרועותיו של הארי .'תודה לאלוהים' חשב הארי ' הוא לא ניראה שזיהה את קולה של הרמיוני' נאנח בהקלה 'אבל בשם מרלין מה הזרועות שלי עושות כאן ונוגעות במאלפוי?,באותו רגע הארי התחיל לקלוט מה שעושה והוריד את ידיו ממאלפוי ואז-"לא בבקשה,חבקי אותי עוד."שמע את מאלפוי לוחש באוזנו "תלטפי אותי,בבקשה,אני ממש מתגעגע לאמא שלי"ואז לפתע שוב התפרץ בבכי,"בבקשה"הוא לחש להארי בבכי.

הארי הצטמרר הביט לרגע בפניו של מאלפוי מקרוב בפעם הראשונה שראה בלי מבטי שינאה וטינה מכיוון מאלפוי רק עיניים אדומות ומשתוקקות.הוא הצמיד אותו חזרה לכתפו ופשוט ערסל אותו כאילו היה תינוק.

פניו של מאלפוי היו חיוורות ועיניו עצומות ואדומות "תלטפי אותי."לחש שוב מאלפוי מבלי משים ידו של הארי הושטה והחל מלטף את מאלפוי בלחיו בגב כף ידו,הלוך ושוב ,הלוך ושוב,"כן ,ככה תמשיכי.."דמעות המשיכו לזלוג מעניו והארי מחה אותם מלחיו בעדינות."דיי,ש.ש..ש אל תבכה,אני יודעת מה אתה עובר,הכל יסתדר"לחש לו הארי והמשיך ללטפו' איזה גיבוב של שטויות' חשב הארי 'אני חייב לעוף מכאן לפני שאומר משהו שאתחרט עליו' הארי האשים את מצבו הנפשי 'בגלל שאמא שלי מתה אני מתנהג ככה,כלומר הרחמים וכל זה'הוא בלע את רוקו והסתכל על מאלפוי שנשם נשימות קצובות כמו תינוק..' הוא נראה כמו מלאך מזויין ' הספיק הארי לחשוב לפני ששמט את זרועותיו של מאלפוי בעדינות על הרצפה והניח אותו על הרצפה כדי שיהיה לו נוח.' הוא לא מצפה ממני שאשא אותו על גבי לאיזו מיטה ,בשם מרלין הלואי שהוא שיכור ולא יזכור מחר כלום' התפלל בליבו ,הביט מבט נוסף במלפוי והתרחק בצעדים מהירים מהכיתה לכיוון גריפנידור. "ללומוס" הוא לחש והתחיל לרוץ 'אוי,מה עשיתי,אלוהים מה עשיתי' ונעצר ליד האשה השמנה לחש מהר את הססמא ורץ במעלה המדרגות היישר לתוך חדר הבנים .. הוא שמע שריקה באזנו "הארי ,הלכת לייצר מיץ עגבניות"הוא ראה את רון מביט בו במבט מוזר.."ממה?"גמגם."ללמה אתה מתכוון?"

"תסתכל על עצמך כולך ניראה אדום כמו מיץ עגבניות ושאלתי אם הלכת לייצר כי נעלמת להרב זמן ו-"הוא נעצר והביט בעניו הרושפות של הארי"אוקי רון מה בשאלה רטורית אתה לא מבין .למה אתה מתכוון זו שאלה רטורית ו-עזוב"הוא נאנח "אני עייף"הוריד את חלוקו להתקרב לעבר מיטתו. רון אחז בידו"נפגשת עם גיני?"לחש לו בעניים שובות "עשיתם אתה-יודע-מה למעטה אאו משהו כזה?!"רון צחקק.

"לא רון"ניער הארי את ידו "לא נפגשתי לא עם גיני לא עם מרטל המייללת ולא עם אף אחד..פשוט הלכתי לשתות.זוכר?"הרים את קולו..

"יש לך משהו עם מרטל המייללת?"נשמע לפתע קולו של שיימוס.

,אוי,כן שיימוס כרגע עשינו סקס בשירותים וזה היה פשוט מדהים"התעצבן הארי ..

"באמת הארי?"נוויל הרים בבהלה את ראשו.

"כן"הנהן הארי "אנחנו לא יכולים להוריד את הידיים אחד מהשנייה..נוויל השתנק בבהלה ורון ושיימוס צחקו והתחילו לזמזם "פוטר ומרטל על העץ יושבים...".

הארי לא הקשיב רק שכב ובהה על התיקרה המכושפת(ירח וכוככבים) מרוקן ממחשבות הוא לא רצה לחשוב ' הלואי שהכל היה חלום ומחר אני אקום כאילו כלום לא היה, איך החזקתי את מאלפוי ועוד חזק קרוב אלי כאילו אין מחר ' הארי נרעד והמשיך לבהות בתקרה ' יהיה בסדר' לחש לעצמו ועצם את עניו.

		הפרק הבא