השנים שאחרי...

אז זהו !השנה השנייה בהוגוורטס עפה לה  וגם כן החופשה הגדולה , החופשה הגדולה עברה עליי כיאילו זה היה רק שבוע ימים של הכנת שיעורי בית בהתגוננות מכוחות האופל . פרופסור לון הפציץ אותנו בשיעורים , פרופסור לון היה המורה שלי להתגוננות מכוחות האופל  הוא לא אהב את בית גריפינדור במיוחד ,( פרופסור לון היה ראש בית סליתרין ). 

בחוץ היה יום קייצי וחם הגיעה היום שמגיעים לרכבת ברציץ תשע ושלושה רבעים . ארזתי את חפציי והודעתי להוריי שתוך 5 דקות צריך כבר להגיע לתחנת הרכבת לפניי השעה 11 . 

נכנסתי אל המכונית ואז פתאום נזכרתי :" אמא אבא !! האישור יציאה שלי להוגסמיד הוא במזוודה עוד לא חתמתם לי עליו !" לקחתי מהר את המזוודה והוצאתי ממנה עט  וקלף נייר שעליו יש את האישור יציאה להוגסמיד ( לא עט נוצה , עט רגיל , הוריי לא אוהבים להשתמש בנוצות .)אבא שלי החל לנהוג ואמי הושיטה את ידה בכדיי לקחת את האישור ואת ה עט וחתמה עליו , " רגע , אני אוציא כמה אונייות שיהיה לך לקנות אוליי איזשהו מטאטא או משהו שתרצי  אה ותקני לך שרביט חדש באמת כאדי לשפר אותו" .

אמי הושיטה לי כמה אונייות ואת האישור , והנחתי אותם בתוך המזוודה . עברה דקה ארוכה של שקט ודממה התפזרה באוויר . רק רגע מה השעה עלו?  עלו לי מחשבות בראש  הסתכלתי בשעון האוטו השעה עשר וארבעים וחמש דקות?!

אוף סתם נלחצתי אבל לפחות יהיה לי מושב ברכבת .  אבי חנה את האוטו ועזר לי להוציא את המזוודה . ספיר " אנחנו צריכים ללכת אל ישיבה בעבודה את תוכלי להסתדר ? קרא אבי 

"טוב..." עניתי . ( אבל לפחות לא ייקראו לי בוצדמית יותר ).הלכתי לכיוון הרכבות וחיפשתי עמוד שעליו כתוב תשע ועשר בשני צדדיו , נמאס לי להתבלבל בין הקירות ( שנה שעברה נתקעתי בעמוד אחר לא היה נעים באמת להתקל באמצע קיר עם בומבה בראש ולתרץ את זה בתירוצים שלא קרה לי כלום . בקיצור... סיפור ארוך .) 

" אוייש , באמת גברת וויזלי צדקה יש פה הרבה מוגלגים! " קרא איש אחד שעבר לכיוון הקירות שבתחנה 

"מוגלגים"? יש! מצאתי מישהו שיוכל לעזור לי . מייד הפנתי את ראשי אליו והתקדמתי לעבר השיירה שהיתה מאחוריו ( שתיי בנים ובת אחת קטנה כפי יכול הנראה היתה בשנה הראשונה בהוגוורטס )

האיש היה בעל צלקת בצורת ברק על מצחו וחולצה ארוכה עם עניבה " הלכת לאיבוד " קרא האיש

"כן , כן אני באמת צריכה עזרה איפה הצריף תשע ושלושה רבעים ?" עניתי 

"מכאן" ענה האיש . הלכתי בעקבותיו ומצאתי קיר בעל שלטים של תשע ועשר משני צדדיו . " תתקדמי  " אמר האיש 

" בסדר תודה רבה " . האיש הלך לצד כדי לתת לי לעבור ורצתי במהירות אל תוך הקיר . פתאום מצאתי את עצמי בתחנת רכבת שעל העמוד שבה כתוב : רציף תשע ושלושה רבעים . 

עליתי על הרכבת וחיפשתי צריף שבו חבריי היו ( גיימס סיריוס פוטר והוגו וויזלי ). עברתי צריף צריף וחיפשתי את חבריי . " הייי ! ספיר " קולו המוכר של הוגו היה בסביבה . איזה יופי שהגעתה ! זה מעולה קארתי בשמחה .

נכנסת אל הצריף וראיתי את אלבוס ישן . אלבוס תמיד היה ישנוני קטן פעם שעברה שהיה לנו משחק בקווידיץ הוא הלך לישון והעדיף לא לראות את המשחק . התיישבתי על המושב בצריף והסתכלתי על המשך הרכבת בכדי להשגיח שרייצל לא תגיע . רייצל תמיד הציקה , כן כל מי שניחש - סליתרין . אבל לבסוף היא ו"שומרי הראש" שלה הגיעו פנסי וקלי שומרי  הראש שלה  שפוטות אפשר להגיד. ואכן - סליתרין . . 

הן התיישבו ברציף הסמוך והחלו לדבר קול רם  על ה"עצב" שמקונגל היא הפכה להיות המנהלת של בית הספר . הרכבת החלה לנוע ורוב ילדי שנה ראשונה מחאו כפיים משום מה . גברת קצת מלאה ועם עגלת ממתקים ביד התקדמה אל הרציף ושאלה אותי ואת חבריי " משהו לאכול חמודים שלי ? " כן בוואדי ענה גיימס והוגו בייחד נקח  הכל ! הכל ?! אתה בטוח שתסיים אמרתי בבהלה כן ! ענה הוגו והוציא לפחות עשרים אונייות מידו . עגלת ממתקים החלה להתרוכן מן העגלה היישר אל הצריף שלי ושל חבריי . "תתכבדי " אמר גיימס בעליזות רבה כיאלו לא אכל מעולם . הושטתי את ידי אל חפיסת הצפרדע משוקולד ופתחתי את החפיסה צפרדע חומה יצאה מהחפיסה וקיפצה לה עד שהתעופפה לה מהצריף .ובתחתית החבילה מה היה ? קלף . לקחתי את הקלף ביידי והסתכלתי בו . איזה קלף קיבלת איזה ? אמר גיימס אה אממ .. פרופסור מקונגל  "חחחחחח !! אני כבר אספתי לפחות עשרים שלה" אמר הוגו

חצי שעה חלפה לה כמו דקה שלמה וארוכה . "עוד מעט יוצאים אני רוצה כבר לראות לאן רוז תשוייך אמר הוגו . 

הרכבת עצרה והודיעו בכריזה " כולם כולם לצאת מהרכבת הגענו !" יצאתי מהצריך לכיוון היציאה ברכבת וזיהיתי מייד את חברי הטוב - האגריד !

רצתי לעברו ואמרתי האגריד וואוו איזה יופי שאתה כאן ! איך אתה מרגיש ? מצויין ענה האגריד !

גריפינדור גריפינדור אליי!! אליי ! נא ללכת בעקבותיי קרא פרסי וויזלי . פרסי וויזלי הוא ראש בית גריפינדור בעבר הוא  היה מדריך אבל עכשיו הוא גם מורה לשיקויים .

הוגו וגיימס קראו : ספיר ספיר בואי  שלא תלכי לאיבוד . לקחתי את המזוודה שלי והלכתי בעקבות גיימס והוגו .

נכנסו אל הטירה במעלה המדרגות עד לקומה השביעית שבה יש את : בית גריפינדור  הסיסמה החדשה היא :גודריק גריפינדור קרא פרסי .

וכמובן וכמובן מי עמדה על הדלת : האישה השמנה .

הדלת נפתחה והבית המוכר חזר למקומו . כולם להתקבץ כאן קרא פרסי

 "עבר עליינו יום ארוך היום ובגלל זה כאדי לנו פשוט ללכת לישון ןלהירגע מחר הולכים למיון  .

"אני לא רגיל שאתה פרופסור והכל , מקודם היית מדריך כשהייתי בשנה השנייה והראשונה בהוגוורטס ועכשיו אתה  פרופסור ?!   " אמר הוגו כיאלו לקחו לו את היינשוף ואת השרביט .

טוב ....כאדי שאני  אלך לישון אמר הוגו במבוכה

הוגו גיימס קארתי בקול : אז .. אמממ שנה שלישית בהוגוורטס ... תהנו !"  הוגו התדם והושיט לי יד הושטתי לו יד בחזרה ולחצנו ידיים . גיימס בא וחיב אותי חיבו גדול והתקדם אל חדר השיינה של הבנים .

הלכתי לישון וחלום רע עבר עלי... משום מה .