נקודת האור בחיי

נקודת האור בחיי 

"כשהכל ניראה לכם אבוד וחסר תקווה, תיזכרו ברגעים השמחים ביותר שלכם ומהם תישאבו כוח..."
משפט שבתכלס ניראה פשוט,הרי זה כל כך כל לאנשים להיזכר בזמנים מאושרים... אבל מה עושים אם אין לך כאלה? מה עושים אם כל חייך מלאי סבל ואין לך זמנים מאושרים להיזכר בהם? פשוט או לא? תחליטו אתם... אבל אני לא פה כדי לספר לכם עד כמה החיים גרועים ומבאסים , אתם בטח חוויתם משהו בסגנון הזה פעם..לא, אני פה כדאי לספר לכם על נקודת אור שבזכותה אני חייה... נקודת אור קטנה אבל עוצמתית.

עצב וכאב. בשתי מילים סיכמתי את כול חיי. הכול היה חסר משמעות. לא מפתיע כשאתה חיי במשפחה כמו שלי. אבא מכה אותי ואת אמא כבר מתוך הרגל. אחי ואחותי, תאומיים זהים, לומדים ממנו ויום אחרי יום אני חוטפת מכות ואיומים מהם. אמא ממש שבורה וכול הזמן בדיכאון. היא פעם עישנה והפסיקה, עכשיו היא חזרה לזה, וזה החמיר כול כך. כול ימי שני בערך מאשפזים אותה. ואיך אני מסבירה למה כול גופי מלא בחבורות וצלקות מכוערות? אין ילדה אחת שמתקרבת אלי, אף אחת לא חברה שלי. ואתם בטח שואלים מה אני עושה כול היום בבית...זה דיי פשוט, סדר היום שלי כזה: בבוקר קמה לפני כולם ובורחת לבית הספר, כשאני חוזרת מכות ואיומיים מהאחים שלי, יוצאת לחצר- אמא מעשנת ובוכה, נכנסת שוב הביתה ואז בדרך כלל אבא רואה אותי ומה שמגיע אחרי כבר בשיגרה : סטירה, בעיטה, דחיפה ואז החלק הכי פחות גרוע...נועל אותי בחדר עד הבוקר שאחרי...ומה אני מקבלת לארוחת ערב?! 2 פרוסות מלפפון יבש. כבר התרגלתי לטעם הנוראי אבל ההרגשה...איך אני אתאר אותה?! חרא! פשוט חרא!
תמיד שאבא היה נועל אותי בחדרי הייתי מסתכלת דרך החלון הצר והקטן שבחדרי הצפוף והחנוק.
זה היה המקום שבו יכולתי לפנטז על כול מה שתמיד רציתי ולא קיבלתי. חברה טובה, אבא שאוהב אותי ואחים נחמדים שמתנהגים אלי יפה ועוזרים לי. ואמא... אמא נורמלית, אמא שלא בדיכאון, היא כמו חברה טובה שאפשר לדבר איתה על הכול, כי תבינו, אמא שלי דיי אטומה בכול מה שקשור אלי.
יום אחד בעודי מסתכלת מהחלון ראיתי ילדה...בערך בגילי...עם שיער בלונדיני אסוף לשתי צמות שנקשרו בסופם בסרט משי אדום, היו לה עיניים ירוקות מדהימות. והיא הייתה קצת יותר גבוהה ממני. הייתי מהופנטת מהילדה הזאת ולא יכולתי לנתק את עיני ממנה. לפתע הילדה הסתובבה והבחינה בי, נבהלתי, הייתי בטוחה שהיא תברח ממני אבל להתפתעתי הרבה היא הסתכלה עלי רגע קצר ואחר כך חייכה חיוך מקסים עם שתי גומות חן יפיפיות ושורת שיניים ישרות ולבנות. חייכתי אלייה חיוך מהוסס, קטן כזה. היא הרימה את ידה וסימנה לי לבוא. לרוע מזלי הייתי נעולה בחדר. אחרי רגע קצר החלטתי לעשות מעשה מסוכן מאוד. החלון לא כול כך גבוה אבל הסכנה הגדולה הייתה שאם אבא יגלה... או אחד האחים שלי יראה וילשין עלי אני יהיה בצרות... אבל הייתי מוכנה לקחת את הסיכון הזה. השחלתי את גופי הצנום מהחלון וקפצתי. הילדה נבהלה לרגע ואז דיברה אלי: " זאת הייתה קפיצה מרשימה מאוד..." אמרה בקול קטן ומתוק ומחאה לי כפיים בהתפעלות.
"תודה אבל אני חושבת שהיא הייתה יותר דומה לקפיצה של קרנף בלי רגל..." אמרתי מבוישת.
"מממ..." הילדה שקלה הייטב את מילותי "לא היא הייתה בסדר.. אין לך מה לדאוג!" אמרה בחיוך. "דרך אגב אני אלכס, ואיך קוראים לך?!"
"ג'יין...קוראים לי ג'יין.." ענתי.
"היי ג'יין, נחמד להכיר אותך. יש לך שם יפה את יודעת?" שאלה.
"תודה רבה. גם לך." אמרתי בחיוך.
" אממ...ג'יין?! רוצה שנהיה חברות?" שאלה בהיסוס.
מעולם מעולם מעולם לא חייכתי כמו עכשיו, זה מה שנקרא חיוך מאוזן לאוזן. לא היה סוף לאושר שלי, הרגשתי שאני על גג העולם!
"בטח..." עניתי בהתרגשות... (אולי טיפה מוגזמת ...)
החלפנו פרטים וקבענו שניפגש מחר אצלה. אחרי זה נכנסתי ( איכשהו ) דרך החלון לחדרי.
באותו הלילה הלכתי לישון סוף סןף מאושרת, מרגישה קצת כמו כול ילדה אחרת. קיוויתי שנהיה חברות טובות וכך באמת קרה. אחרי שבוע או שניים כבר הרגשתי נוח איתה וסיפרתי על החיים שלי והיא סיפרה לי על שלה שהיו קצת דומים חוץ מזה שיש לה אמא טובה ואח אחד במקום שניים. אהה...וגם שאמא שלה עזבה את אבא שלה ועכשיו היא גרה לבד עם אמא שלה ואח שלה שכבר לא כול כך רע. אני מודה שקצת קינאתי בה על היחסיים הטובים עם אמא ואח שלה ועל כך שאבא שלה לא בבית אבל אחרי כמה זמן זה עבר... ביליתי בביתה יותר משהייתי בביתי אי פעם! שזה אומר הרבה אם מחשיבים את העובדה שאבי היה נועל אותי בחדר כול יום מהצהריים עד הבוקר שלמחרת.
אחרי חודש אלכס הציעה רעיון ממש טוב. אמא שלה הלכה לדבר עם אימי. השיחה ארכה זמן רב ובסוף אמא נכנסה הביתה, אני ואלכס החזקנו אצבעות בסלון וראינו את אמא זורקת חבילת סיגריות לפח. כול כך התגאתי בה! אחרי חודשיים כבר לא גרתי עם אבי ואחיי. רק עם אימי קרוב לדירתה של אלכס. והרגשתי כאילו אני מלכה!!
אלכס אומרת שאני באמת כזאת....איזה כיף שזכיתי לחברה כזו!!
וזאת אולי נקודת אור קטנה קטנה אבל מיום ליום היא התעצמה וגדלה, סוף סוף יכולתי לחיות חיים נורמלים של ילדה. וקיבלתי את הדבר הכי משמעותי בעולם. אמא !!
אז כשאתם שומעים את המשפט הזה "שהכל ניראה לכם אבוד וחסר תקווה, תיזכרו ברגעים השמחים ביותר שלכם ומהם תישאבו כוח..." ותחשבו שזה בלתי אפשרי, תידעו שאם אני הצלחתי ...אז כל אחד יכול ...