לטפן ואבן החכמים

הקדמה

הארי פוטר לא ידע, לאורך שנים רבות כל-כך, על קיומה של משפחה זו. משפחה שעזרה לו בדיוק (ואולי אף יותר) מיקיריו: רון וויזלי, הרמיוני גריינג'ר, ג'יני וויזלי, אלבוס דמבלדור ועוד רבים..

סיפורה של משפחה זו – משפחת בָאוּק – מתחיל בהרים הרחוקים והמבודדים, לא רחוק מהכפר אוטרי סנט קצ'פול

פרק ראשון - משפחת באוק

גרגורי פלנקס, מוגל זקן מהכפר אוטרי סנט קצ'פול, יצא לטייל לבדו באזור ההרים.

מבלי לדעת הוא חלף על פני בית של משפחת קוסמים – משפחת וויזלי – ופנה לעלות בהרים.

הוא תיפס. חובש את כובעו העגול והחום, מעילו השחור והבלוי ואוחז במקל הטיפוס שלו, עד לראש ההר הגבוה, ממנו ניתן היה להשקיף על בית משפחת וויזלי, על הכפר ואף – אם אתה קוסם – לראות מרחוק את הצריח ששימש בית למשפחת לאבגוד.

גרגורי הביט סביבו וסקר את השטח. כשני מטרים ממנו עמד שלט ישן ועקום:

עצור – סכנת נפילה

גרגורי התקרב על מנת להבין במה מדובר.

כשלושה מטרים ממנו עמד השלט, ומאחוריו היה בור גדול במיוחד.

גרגורי התקרב עוד יותר כדי לבחון את הבור מקרוב ואז –

רוח קלילה החלה לנשוב.. אך התחזקה..

גרגורי אחז בחוזקה במקל וניסה, כנגד הרוח ההולכת ומתחזקת, להתקרב ולבחון את הבור.

"הכובע!" צעק גרגורי עת כובעו עף מראשו ומתגלגל הרחק מהבור.

גרגורי לא הצליח לרוץ אחרי הכובע מפעת גילו וזה התרחק והתגלגל במדרון לכיוון ביתם של משפחת וויזלי.

גרגורי קילל בשקט והחל לרדוף אחרי הכובע המתרחק..

"מזל. אני עדיין לא מבין מדוע לא ניתן פשוט להטיל לחש דוחה מוגלגים." אמר וולדוֹ, שהביט דרך חלון הבית.

אם להודות על האמת, לא היה על אותו הר ולו בור אחד, כאם ביתם של משפחת הקוסמים משפחת באוק.

"כי אין צורך בכך! חבל כל יום לחדש את הלחשים, וולדו! כל כמה ימים מטילים את ההגנות הבסיסיות האלה וזהו. ממילא אין מוגלגים רבים שמסתובבים באזור זה." אמרה ליטיפינה, שישבה למול וולדו במטבחם של המשפחה.

ביתם של המשפחה היה גדול עד מאוד, מכיוון ששימש מגורים לאנשים רבים, שמונה ליתר דיוק.

ליטיפינה הייתה בעלת שיער חום ארוך וגולש, עינייה ירוקות. בעלה היה רבינקל, אחיו של וולדו, וארבעת ילדיהם היו מֶרי, עָלוּזבֶרג, לֶטפָן ואילינָה. וולדו לא היה נשוי, אך התגורר עם המשפחה.

הדיירים האחרונים היו גריווינה, האימא של ליטיפינה ולוּדי גמדון הבית הזקן, שרבינקל קיבל בירושה מאביו ואימו.

"מהר מרי! לא תרצי לאחר לשנתך האחרונה!" קראה ליטיפינה מהמטבח בקומה התחתונה.

"אני באה" צעקה מרי בחזרה וירדה במדרגות לכיוון הוריה ודודה שישבו במטבח.

שערה החום-בהיר של מרי הגיע עד לקרסוליה והעיניים הירוקות כשל אימה בהקו לאור השמש המבצבצת מהחלונות מכוסי הוילונות הלבנים.

"מהר מרי! מהר! הוגוורטס אקספרס לא מחכה למאחרים!" נזפה ליטיפינה, "עלוזברג איפה אתה?" הוסיפה לצעוק ליטיפינה.

"אני בא!" צעק עלוזברג בחזרה ורץ במורד המדרגות שלוש-שלוש, מחזיק במזוודתו.

"איפה אחיך הקטן?" שאל רבינקל שיישב על יד ליטיפינה.

ליטיפינה חזרה להרהר בדמיון בין עלוזברג לרבינקל..

אותו שיער שחור, אך בתסרוקות שונות. של בעלה מסודר למופת ושל בנה מבולגן כאילו מעולם לא נפגש עם מסקר, העיניים כמובן היו של רביקל: חומות.

"אני לא הבייביסיטר שלו!" החזיר עלוזברג וקפץ את ארבעת המדרגות האחרונות.

"לטפן!" צעקה ליטיפינה והנער הצעיר ירד במדרגות.

שער חום לראשו ועיניו ירוקות.

אחריו דילגה אחותו אילינה בת התשע.

"ברכות לשנתךָ הראשונה" אמר וולדו בחיוך קטן.

"לטפן אני חושב שאיתך אנחנו הכי מתלבטים איפה תשובץ.. מרי ואימך היו בגריפינדור, עלוזברג ואני ברייבנקל.. מבלבל בהחלט.." ציין רבינקל

"אני רוצה רייבנקלו" קבע לטפן, לא ניתנה לרבינקל ההזדמנות לענות.

"חי זקנו של מרלין כבר ממש מאוחר עלינו לצאת מיד!" צעקה ליטיפינה בעודה מביטה בשעון-היד שלה.

כולם עמדו, מוכנים ליציאה, אך דבר נוסף עקבם.

"עלמתילי!" גמדון הבית הזקן רץ במורד המדרגות. "לודי מצטער על שאחר לקום ולשרת את האדונימים הנפלאימים שלו". לודי הנמוך קד קידה והזדקף.

"אין בעיה, לודי. רק אל תשכח להעיר את אימי. להתראות!".

לודי קד קידה, וולדו נופף והשאר יצאו אל רציץ 9 ושלושה רבעים.

		הפרק הבא